The Vow / Harry

•78•

-2 פרקים לסוף!-

כל תושבי הדרום וירושלים  ליבי איתכן, אם מישהי מרגישה שהיא רוצה לדבר אני כאן, תהיו חזקות ואופטימיות מקווה שזה יעבור בקרוב♥️
________

•גרייסון חוזר הביתה+סוד כמוס מעבר של אדליין.

•נקודת המבט אדליין•

הארי נעמד מנקה את האבק שהצטבר על מכנסיו, ״אני אדבר איתה״ ויוצא למסדרון.

הוא צוחק כשאספרנסה צועקת מחדרה, ״אני שומעת אתכם!״ וטורקת שוב את הדלת שמרעידה את התמונה במסדרון, אומנם היא רק בת חמש אבל מסובבת את העולם בכף ידה.

אולי היא ניראת מתוקה כמו קמילה אבל יש לה את המזג של אביה, וזה שילוב שאיתגר אותנו מאוד. כשהקיש על דלתה של אספרנסה היא נשפה והתלוננה, ״לך מפה!״ אבל הוא נכנס ומשאיר את הדלת מאחוריו פתוחה במקצת, הזווית שבה עמדתי מאפשרת לי לראות את הנעשה בחדר הילדים.

אספרנסה צועדת מצד לצד מחליקה קבוצת שיער לאחור כמו אביה, קמט מופיע בגשר אפה. הסתכלתי עליה וקיבלתי פלאשבק לילדות, כשהילד העקשן וחם המזג נכנס הביתה, כשהוא כועס על אחותו שחיבלה לו בגלגלי האופניים.

״מה קורה, קטנה שלי?״ קולו קל הארי הדהד, אספרנסה הייתה עקשנית, אבל העריצה אותו. ואהבתי את הקשר בינהם, הוא אבא סבלני וכיפי.

״האח החדש מעצבן אותי!״ היא נושפת ומשלבת ידיים.

״באמת במה הוא מעצבן?״ הייתה ציניות בקולו, אבל עם מעט נימה משועשעת.

״הוא פשוט מעצבן, אתה לא יכול להחזיר אותו לבטן של אמא?״

״לא!״ הוא מגחך, ואני מכסה את פי כדי לא לפרוץ בצחוק מתגלגל. ״בייבי, אני לא יכול להחזיר אותו חזרה, זה לא עובד ככה״

אז תיתנו אותו למשפחה אחרת במקומי״ היא דורשת ורוקעת ברגליה.

״אנחנו לא נותנים אף אחד, לשום משפחה חדשה מתוקה שלי״ הוא נושך שפתיים וכורע על ברכיו מולה. ״את צריכה לנסות להיות מאושרת עם מה שיש לך. אנחנו לא נאהב אותך פחות, או נשכח מהחוגים ומסיבות התה שלך. פשוט תצטרכי ללמוד לקבל את גרייסון ואת העובדה שהוא מעצבן ומציק, כמו שאמא קיבלה את אבא גם כשהיה מעצבן לפעמים״