הפרקים הבאים, יהיו פרקים מהילדות של הארי ואדליין, בהולמס צאפל. נגלה איך הם גדלו, התאהבו, והפכו בעקבות בחירות שגויות להיות האנשים שהם היום.
____________
•נקודת מבט הארי•
1.4.2001- חופשת סקי בצרפת.
״בשבע ארוחת ערב, לא לאכול שטויות בחוץ״ אמא אמרה בקול תקיף, מצביעה על אדליין כאשמה ראשית בסיפור, מסדרת את הצעיף סביב צווארי ונושקת ללחי.
ג'מה מגלגלת עיניים בשעשוע, ומוציאה לי שטר של 100 אירו מארנקה וטוחבת לי לכיס המעיל. ״אמא תעזבי אותם, שיאכלו מה שהם רוצים!״ קורצת לי ופורעת את שערי.
בעוד יומיים חופשת האביב מגיעה לסיומה והשיגרה המשעממת תתפוס את מקומה, המבוגרים יחזרו לעבודה המשרדית, למחסור בשעות שינה ולבוס הקשוח שלא נותן מנוח. ואילו הצעירים יגיעו לשיעורים והעבודות הרבות, שבית הספר חשב עליהן במהלך השבועיים האחרונים. אני חרד מהעובדה שהכל יחזור לקדמותו, ההצקות, ההשפלות והבריונות בדיוק כפי שנישאר לפני שיצאנו לחופשה.
״הארי, אתה בא?״ מנופפת אדליין עם ידה מולי, מוציאה אותי מהטראנס אליו שקעתי, ומשלבת את ידינו אחת בשניה.
גרוני יבש ומוחי לא מצליח לחשוב בהיגיון, כשריח הדובדבנים שמפיץ שיערה חודר לתעלות אפי וגורם לליבי לדפוק במהירות, ולכפות ידי להזיע כנגד הכפפות. אני מהנהן ועוקב אחריה בשקט ליציאה, נהנה ולו לקצת מהמתח באוויר. ומביט בפניה הטהורות, שמתעקלות לחיוך ענק לנוכח השלג שנופל ארצה.
״זה מדהים, יפיפה כמו ציור״ היא קוראת בהתפעלות, עוזבת את אחיזתה בי ורצה למגרש השלג עם שאר הילדים.
גם את יפה.
רגליי נושאות אותי לאן שליבי שייך, ונעמד מול אדליין ששוכבת על השלג ומביטה לשמים הכחולים. ״אני נורא אוהב כשאת מסמיקה, זה מאוד חמוד״ הודתי וחקרתי את האדום בלחייה.
תפסתי אותה מביטה בי בריכוז ומלקקת את שפתיה הבשרניות, ולגמרי ריסנתי את עצמי מלנשק כל פרט בפניה.
YOU ARE READING
The Vow / Harry
Hayran Kurgu״הזכרונות הם גן העדן היחיד שאי אפשר לגרשנו מתוכו.״ באותו היום בו הארי פגש את אדליין כל הרגשות שלו הוצפו מחדש. הוא אהב אותה עד עמקי נשמתו, והחליט שמהיום ועד שארית חיו הוא יאהב אותה לעד. עלול להכיל: תכנים מיניים שפה גסה מוות. #מקום ראשון בפאנפקשין...
