•נקודת מבט אדליין•
הערב ירד ופנסי הרחוב היו האור היחיד שהאיר את הדרך הסלולה המלאה בעצי ברוש גבוהים ופרחים סגולים יפהיפים, הרדיו ניגן את שירו של ברונו מארס ״grenade״ בוליום חלש אבל מספיק חזק כדי שאוכל לשמוע את השיר המדהים מתנגן.
אנחנו כבר נוסעים יותר משעה וחצי הנוף המסחרי התחלף לנוף כפרי מלא בעצים וביתנים מעץ, אגמים כחולים וגשרים תלויים.
אני חייבת להודות שנהנתי היום להיות עם המשפחה וכמובן גם עם משפחת סטיילס כבר מזמן לא בילינו ביחד מאז שהוא עזב ולא חזר ביחד עם משפחתו.
הסתכלתי בשעון היד שבפרק כף ידי והמחוגים הראו שהשעה כמעט אחרי שבע וחצי בערב השמש מתחילה לשקוע ולכסות את שמיה בעננים שחורים, רוחות חזקות החלו לנשוב מכיון צפון והזיזו את צמרות העצים ימינה ושמאלה כמעין ציור מרהיב ואומנותי.
בעוד כעשרים דקות נבצע עצירה בתחנת דלק קרובה וכל הנוסעים שבאוטו יצאו לנקות את הראש מהנסיעה המתישה, שתי המשפחות מחולקות לשלושה רכבים ברכב הראשון נימצאים: הולי, בלייק, ליאם ואמא. וברכב השני נימצאים: ג׳מה, אן, דרייק, ליאו ואבא. ואילו ברכב השלישי והאחרון נימצאים: אני, סטפני ובעלה קודי ושני ילדיה, הארי ואספרנסה.
מאז שיצאנו לדרך אספרנסה וטיילור לא הפסיקו לדבר על חוויות מהגן לפני שיצאו לחופשת הכריסמס, הפנתי את מבטי לכיון הימני וראיתי את ראשו של הארי מונח על שימשת החלון כשאוזניות האייפון הלבנות טחובות בתוך אוזניו. הוא לא הבחין בי אלא היה עסוק במשהו שהטריד את מנוחתו, כשלא הצליח להגיע לפיתרון עצם את עיני האמרלד הירוקות ושקע לתוך שינה עמוקה.
הוצאתי את הפלאפון מכיס הג׳קט שלבשתי ושקעתי בתוך המושב, לפתע ניזכרתי שאת הג׳קט שאני לובשת על גופי הוא של הארי ומיד מיהרתי להוריד אותו ממני. אומנם גם הוא עשוי מעור שחור אבל הטקסטורה שעל ג׳קט זה שונה בצורה משמעותית, על שרווליו חרוטים ארבעה עלי שרך הדומים לעלי השרך שמקועקעים בבטנו התחתונה.
ליד רוכסן הג׳קט המרכזי תפרו שני רוכסנים קטנים משני צידי הג׳קט המלאים בשטויות שהחביא מהעולם הגדול, למשל חתיכות טישו למקרה הצורך מפתחות של הבית וכמובן גם תמונה של ביתו אספרנסה כשהייתה תינוקת קטנה. קיפלתי את הג׳קט והנחתי את הבד המקופל על ברכיו של הארי הישן.
״אדליין, את יכולה להביא לי את הפלאפון שלי? הוא מצלצל בלי הפסקה בתוך התיק״ הנהנתי לסטפני וחיפשתי את תיק הקמל בין רגלי הנוסעים כשזיהיתי אותו משכתי אותו ממתחת למושב וחפרתי אחרי הפלאפון המעצבן. כשהצילצול הפסיק והרמזור ההתחלף לאדום הגשתי לסטפני את האייפון הורוד שלה, היא הודתי לי בחיוך אבל שמרה על קשר עין איתי כל הזמן עד שהרמזור יתחלף לירוק והיא תמשיך בנסיעתה לתחנת הדלק.
YOU ARE READING
The Vow / Harry
Fanfiction״הזכרונות הם גן העדן היחיד שאי אפשר לגרשנו מתוכו.״ באותו היום בו הארי פגש את אדליין כל הרגשות שלו הוצפו מחדש. הוא אהב אותה עד עמקי נשמתו, והחליט שמהיום ועד שארית חיו הוא יאהב אותה לעד. עלול להכיל: תכנים מיניים שפה גסה מוות. #מקום ראשון בפאנפקשין...
