The Vow / Harry

•אפילוג•

•נקודת מבט כללית•
____

-כעבור שלושה שבועות-

שלושה שבועות עברו מאז המבצע, שלושה שבועות שהרגישו כמו נצח. בעקבות החלטה פזיזה אחת ששינתה את חייהם של זוג האוהבים מן הקצה לקצה, חייהם לא יחזרו יותר להיות מה שהם תמיד היו.

אומנם הסכנה הראשית חלפה ולא תהווה מטרד יותר, אבל סכנות ומכשולים אחרים, גדולים, מסובכים, ומתסכלים, מחכים להם מעבר לפינה. האם הם יצליחו לעמוד באתגרים הרבים? או שמא זו עלולה להיות סופה של תקופה?

הארי לא זז ממיטתה של אהובתו במשך חודש, הוא לא אכל, לא שתה, לא ישן. הוא כל הזמן פחד לפספס את הרגע בו היא תפקח עיניים לראשונה, והוא לא יהיה נוכח. אפילו את שני הילדים שלו הוא בקושי ראה בכל התקופה הזאת, הוא פחד לספר להם מה קרה לאמא שלהם, ולמה היא נעדרת מהבית כל כך הרבה זמן. אז הוא רק אמר שהוא נוסע לנסיעת עבודה ארוכה עם אמא, ושדוד נייל ישמור עליהם עד שיחזרו.

כשהרופאים היו נכנסים לחדרה של אדליין כל בוקר ולילה כדי לקחת בדיקות, או סתם להחליף את האינפוזיה באחת חדשה. הם היו רואים את האיש המוזר בעל העיניים הירוקות והתלתלים החומים, שאיבד כל צלם אנוש באותו לילה שבו ירו באהובתו מול עיניו. יושב ליד מיטתה מקופל לכדור ומייבב עד טיפת הדמעה האחרונה, ראשו מונח על הבטן הקטנה שלה וידו הגדולה מלטפת את פניה החיוורות ושיערה החום הארוך. בעודו שר את השיר שהיא הכי אוהבת, בתקווה שהיא שומעת אותו בתוך כל הכאוס הזה.

״מר סטיילס?״ קולה של הרופאה נשמע בפתח הדלת, הארי הרים את ראשו מכחכח בגרונו מסובב את גופו למשמע קולה.

״את יכולה לקרוא לי הארי, לואיז. מר סטיילס נשמע רישמי מידי״

לואיז מחייכת חיוך קצר ונכנסת לחדר, כשהיא מחזיקה קרוב לחזה שלה קלסר שחור. ״הגיעו התוצאות של הבדיקות״ לואיז מנסה לשמור על פנים חתומות למרות שהבשורות לא מבשרות טובות.

״התינוק בסדר?״ הארי אמר בקול לחוץ, הוא לא יוכל להתמודד עם עוד בשורה קשה. ״יש משהו שאני צריך לדאוג ממנו?״

״התינוק בסדר אדוני״ לואיז מנסה להרגיע אותו, אבל הארי לא ממש קיבל את תשובתה. יש עוד משהו שהיא מסתירה, הוא יכול לחוש את זה באוויר אבל לא יכול לשים את האצבע על מה. ״אני לא רוצה להלחיץ אותך סתם, אבל המדדים שלקחנו ממנה השבוע ניראו מעט מדאיגים״ הארי השתדל לא להישבר מולה.

ובדיוק כשלואיז עמדה להגיד לו את הבשורה שכתובה לה בין הדפים הלבנים שאולי תחרוץ את גורלו המר, צפצוף חד וצורם קטע את רצף השיחה של שני האנשים. ״אתה צריך לצאת מכאן אדוני״ לואיז מצביעה לדלת הכניסה, ולוחצת על לחצן המצוקה שליד מיטתה של אדליין.