•נקודת המבט אדליין•
אני עומדת בציפייה, מול בית הקפה ׳מיקס איט אפ׳
רצועות תיק הגב התכולות יושבות באופן מושלם על כתפיי.
הבלון האדום שהתנופף לו מידית המנשא של תיק הגב שלי היה דחוס באוויר, גורם לי לחכות לרגע בו יתפוצץ.
בדיוק כמו אהבה ברגע שהיא דחוסה היא נוטה להתפוצץ.
פעמון הדלת מצלצל כשרגליי נושאות אותי לחלל העמוס מודיע למלצרים שהגיע לקוח חדש למקום וצריך להתנהג בהתאם להנחיות, אבל כשגילו שזו אני עומדת בפתח ולא לקוח חדש חזרו לעיסוקיהם בין רגע.
אחזתי במזוודה הסגולה שלצידי, ידי השמאלית כרוכה סביב ידית האחיזה ואני נכנסת אל החדר האחורי. מצחיק איך שלוש שנים ושמונה חודשים של זוגיות נארזות אל תוך מזוודה בינונית לשם מעבר שנעשה בלית ברירה אבל זה מה שרציתי ואין דרך חזרה.
התחלה חדשה, בערך, שאולי תשכיח ממני את כל מה שקרה בינינו במשך התקופה. האדישות שליוותה אותי בשבועות האחרונים התחלפה לראשונה עם התרגשות וחששות, מהסוג הזה שהופך את הבטן.
״אחי, לא ראינו אותך שנים!״ קולו הצרוד של קייל נישמע מעבר לדלת, מקפיץ אותי באוויר ועוזר לי לנחות על שתי רגליי.
היום קייל חוגג 26 יובלים על כדור הארץ המלווים בעצב ובשמחה. ״קייל!״ צעקתי כשראשו הבלונדיני הציץ דרך הדלת. ״כבר אמרתי לך מזל טוב נכון?״ קרצתי לו, ורצתי לחבק את חברי הטוב כשהבלון האדום משתרך אחריי לכל מקום.
״כבר מיליון פעמים מאז שהגיע הבוקר״ צחק עוטף אותי תחת ידיו, כדי להזכיר לי לא להגזים בתגובה ולעצור אותי מלהביך את שנינו. ״מזל טוב גבר!״ התנתקתי מהחיבוק והושטתי לכיוונו את הבלון האדום יחד עם שקית ההפתעות.
חיוך מובך התפרש על שפתיו הורודות כשהציץ אל תוך השקית האדומה. ״כרטיסים למירוץ מכוניות!״ זימר מאושר. ובין רגע האושר שחווה באותם רגעים נשכח כלא היה.
״את חושבת שהם גאים בי?״ שאל אותי לפתע ראשו מורכן ארצה אל נעלי האדידס הלבנות שעל רגליו.
״אני בטוחה שכל הזמן הם מספרים לחברים שלהם למעלה כמה מדהים ומוכשר הבן שלהם, עד שכבר נימאס להם לשמוע עלייך״ חייכתי אליו חיוך מנחם והוא בלע את רוקו בקולניות.
מאז הרצח שגבה את חייהם של הוריו קייל לא סובל ימי הולדת בעיניו זה סתם עוד יום חסר משמעות בלוח השנה המשדר צביעות מהסובבים אותך שגורמת לך להקיא רק מהמחשבה עליה.
״כדאי שנלך להתלבש, לפני שפיטר יבחין שנעלמנו״
הורדתי את רצועות התיק מכתפיי הדואבות ותליתי את רצועת המנשא על הוו הנושא את שמי. ״לאן את הולכת?״
קטע את פעולתי הבסיסית.
YOU ARE READING
The Vow / Harry
Fanfiction״הזכרונות הם גן העדן היחיד שאי אפשר לגרשנו מתוכו.״ באותו היום בו הארי פגש את אדליין כל הרגשות שלו הוצפו מחדש. הוא אהב אותה עד עמקי נשמתו, והחליט שמהיום ועד שארית חיו הוא יאהב אותה לעד. עלול להכיל: תכנים מיניים שפה גסה מוות. #מקום ראשון בפאנפקשין...
