הפרק הוא אותו פרק.
העלתי אותו כדי שתיזכרו במה שקרה לפני וזה ירענן קצת.
"חפירות , חפירות ועוד פעם חפירות. זה הדבר היחיד שהיה בשיעור אזרחות" יעל אמרה ואני רק דופקת את ראשי בשולחן הספספל שנמצא בגינה מרוב עייפות "דיי כבר עשית לי חור בראש" אנאל אמרה "כנראה זה מדבק, כי גם לי יש חור בראש מהחפירות של אזרחות" אמרתי בעייפות והמשכתי לדפוק את ראשי בשולחן " היי אמילי" שמעתי קול לא מוכר של ילדה אז הפסקתי את הדפיקות והנחתי את ראשי עח השולחן "היי מיראל " אמילי אמרה "מיראלל" הרמתי את ראשי וחיבקתי את הילדה אהובה עליי מהגן שעכשיו היא כיתה י' , יש פה כמה בנות בכיתה י' שאני אמילי ואנאל מכירות מהגן וזוכרות עד עכשיו "איביי כמה זמן לא ראיתי אותך" אמרה בחיוך מתוק כזה , "את צריכה לבוא לאזור הזה של בית ספר יותר" אמרתי לה "אבוא אבוא אל דאגה" אמרה בצחקוק "איפה כל החברות שלך?" אמילי שאלה "הן בקפיטריה ומאור שם אז לא רציתי להיכנס" אמרה בגועל "אלוהים זה אח שלך" אמילי אמרה "בסדר אח אח אבל חרא" מיראל אמרה ושילבה את ידיה "מה אתם עדיין בריב?" שאלתי באדישות שנאשרה לי מאתמול ולא עזבה, נדבקתי מניתאי. "אכן כן" אמרה "את רוצה שאני אדבר איתו?" שאלתי "תנסי, אני לא יודעת אם זה יעזור" אמרה במעט זלזול "טוב" יש לה מזל שאח שלה הוא איתנו בשכבה והוא בין הילדים המקובלים שאני דווקא אוהבת.
"איב!" שמעתי את הקול הכי מתוק והכי מקסים שאני אוהבת. של הילדה הכי נעימה ורכה שיש בבית הספר הזה "ארבלל" קפצתי עליה בחיבוק ונפלנו על הרצפה , מה שגרם לכמה מבטים של תלמידים לפנות אלינו. ארבל היא גם ילדה מהגן , הילדה הכי מתוקה , נעימה וחמה שאני מכירה פשוט מאמי של ילדה. "אני מאוהבתת" אמרתי כשהתחבקנו ולא יכולנו לשחרר אחת מהשניה, אפילו שכולנו לומדות באותו בית ספר אנחנו בקושי רואות אחת את השניה "טוב איבי תפני גם אני רוצה להתנפל על הגוש חמידות הזה" אנאל אמרה "בכבוד" התנקתי מהחיבוק שלה וחזרתי לספסל, "מוריה" קראתי לעוד אחת מכיתה י' רק שהיא לא מהגן , בחטיבה היא הייתה מתקשה במתמטיקה אז עזרתי לה ועשיתי לה שיעורים פרטיים , מאז אנחנו חברות. אני לא נקשרת לאנשים מהר מידי אבל יש כאלה מסויימים שכן. "איב" היא חיבקה אותי שמחה , מוריה , מיראל ואיב הצטרפו אלינו לספסל כל שעכשיו במקום אווירה דכאונית של בנות אחרי בגרות מדוכדכות יש אווירה של בנות לפני בגרות שמחות וקופצניות. "תדמיינו שאם עוברת כאן מכונית על השלולית הזאת , אנחנו זל." סול אמרה וכולנו הבטנו ישר על הכביש מעבר לגדר, הספסל שאנחנו יושבות בו הוא הכי קרוב לגדר שמעבר לה יש את החנייה ויש שם פשוט שלולית ענקית , אפילו אם ילד עם אופנעים עובר בה אז כל המים ישר עלינו.
"דיי , אל תפתחי פה" מוריה אמרה ונתקפה בקצת פחד "לא הלכתן לקפיטריה?" שאלתי את מוריה וארבל כשרק עכשיו שמתי לב שהן חזרו בלי לקנות כלום "כן היינו אבל אחד יש שם תור ענק , ושתיים ארבל מחכה שבן דוד שלה יביא לה את הכסף" מוריה אמרה "נו אז תלכו לקפיטריה של החטיבה" שקד אמרה "כן זה מה שאנחנו בדיוק נעשה ברגע שהבן דוד שלה יזכר לבוא ולהביא לה כסף" מוריה אמרה ברצינות. ארבל רק נכנסה ליותר איבוד סבלנות לבן דוד שלה ולא הפסיקה להסתכל אל הגדר לבדוק אם כל מכונית שעוברת זה במקרה הוא, "ארבל, את חושבת שזה יקח מלא זמן כי נראלי שלמוריה עומדת להידבק הבטן לגב" יעל אמרה והתאפקה לא לצחוק "לא יו-" היא באה להמשיך אך חריקה של מכונית קטעה אותה "יואו תודה לאל באמת" היא אמרה , כנראה בן הדוד שלה נזכר להגיע "הלם, שוק" יעל אמרה "מה , מה קרה?" שאלתי לא מרימה את מבטי מהטלפון "זה החתיך הזה" יעל אמרה "על איזה חתיך את מדברת?" שאלתי "קייל הזה שעזר לי במועדון" שקד אמרה "אהה" אמרתי ולקח לי שניה להבין "מה" הרמתי את ראשי וראיתי אותו עומד מהצד השני של הגדר ומדבר עם ארבל כשחיוך מרוח בין שתי גומותיו המהפנטות "לא נכוןן" אנאל צחקקה מהלם ושמה את ידה על הפה "איך דבר כזה מתוק קשור לדבר כזה אדיש?" יעל שאלה את עצמה "הטבע שלנו מלא הפתעות" מלמלתי.
"שניה אני באה" אמרתי לבנות וקמתי מהספסל "כמה זמן ארבל" הפרעתי להם באמצע, הייתי חייבת. "וואי סליחה הוא פשוט התחיל לחפור לי פה" אמרה "וואו פרינסס חברה של בת דודה שלי אני יכול להיות רגוע יש מי ששומר עלייך" שיחק את עצמו בהקלה "גיחי גיחי מצחיק מאוד קייל" אמרתי "אוקיי... אני אלך בנתיים" אמרה ארבל וברחה משם, "תקשיב אני רוצה להגיד לך תודה על מה שקרה במועדון עם שקד אני לא יודעת מה היה קורה אם לא היית שם" הייתי חייבת להודות לו "באמת שאין על מה פרינסס" אמר וקרץ אליי "עכשיו , אני רוצה להבין מה אם ההסכם הזה שיש לנו?" הוא שאל לא מבין בעצמו נראלי את ההסכם. "מצאת לך זמן לשאול באמת" אמרתי בעצבים והוא חייך כמו דביל "אתה יו-" יש הצלצול קטע אותי מהלמשיך לדבר , פעם ראשונה שאני שמחה שנשמע הצלצול "כנראה אלוהים לא רצה שאמשיך" אמרתי והלכתי משם אל הבנות שהיו מלפניי בחמישה צעדים
___
"הגעתי" צעקתי כשפתחתי את דלת הבית "חבל שלא נשארת בבית ספר" שמעתי את ניתאי מלמלע, הוא אמור להיות כאן עד יום חמישי , עוד בדיוק שבוע. עליתי במדרגות מתה כבר להגיע לחדר "אההה!" נבהלתי כשראיתי את אור יושב במיטה שלי "את שתיהיה בריאה יש לך קול" הוא אמר ועצם את עיניו "מה אתה עושה פה?" התיישבתי ליידו וחיבקתי אותו והוא אותי "מטען" אמר והסתכל על הטלפון שלו שהיה בטעינה על השידה שלי "מתחיל להתרגש?" שאלתי אותו "ממה בדיוק יש לי להתרגש?" האדיוט שאל "עוד שלושה ימים אתה אזרח חופשי, אין יותר צה ל" אמרתי לו "אה , בטח שאני מתרגש. את באה לגזירת חוגר שלי." הוא קבע "חייבת?" שאלתי "תבואי עם מיה ואז משם אני קח אותך לבית ספר" אמר "טוב" כמה שיותר לפספס בית ספר הכי טוב לי.
YOU ARE READING
pretty Eyes
Romanceהוא חייל שמשרת בתותחנים עם אחיה , טיפוס קר ואדיש לא מאמין באהבה וחושב שזו סתם שטות ובזבוז של זמן. היא תלמידת תיכון בכיתה יא ממלצרת כדי להשיג את הכסף שלה ולהיות עצמאית , קופצנית וחייכנית לא אוהבת להיות עצובה ו מאמינה שאהבה זה הכל. מה יקרה ששני הטיפוס...
