**לפניי שלוש שנים**
רק אני ואמא בבית , אבא שוב יצא אחריי שאמא והוא רבו והיא התחננה בפניו שיפסיק להסניף ולשתות ללא הפסקה. שאי אפשר להמשיך לחיות ככה ושבקצב הזה היא תפסיק לדאוג לו.
אבא בתגובה , אמר לה שזה או להמשיך להשתמש בסמים או אלכוהול . הוא מוכן לוותר על משהו אחד תמורת השני. הוא יצא ולא חזר עדיין.
ניתאי מתכונן למבחן אצל חבר יישאר לישון אצלו. אולי שוב אבא לא יחזור עד מחר ורק אני ואמא נשאר בבית.
לפתע אני שומעת דפיקות חזקות בדלת , כיאלו המסורה הגיע "בום ! בום ! בום!" אני הולכת אל הדלת , מביטה דרך העינית ורואה שזה אבא , ששוב הוא חזר שתוי יותר מידי.
אני פותחת את הדלת ורואה שהוא דקה מליפול על הרצפה , הוא הולך כפוף ולא מצליח לצעוד בלי למעוד. היום הוא חזר יותר שתוי מהרגיל , אף פעם לא ראיתי עד כדי מצב שהוא לא יכול ללכת. "אמא , אמא . אבא לא יכול ללכת!" אני צועקת לאמא שלי שנמצאת בחדר ומתקרבת אל כיוון המדרגות.
היא יורדת בבהלה וכשרואה אותו עדיין נשען על דלת הבית כולו בריח אלכוהולי ומסריח כיאלו לא התקלח שנים. "אל תיבהלי מתוקה שלי , הוא בסך הכל עושה את עצמו. זה קרה בעבר." היא אומר ומקרבת את גופי החצי קפוא אלייה ומחבקת אותי.
"אמרתי לך , לא לייד הילדים. זה משפיע עליהם, תפסיק לעשות את זה בכוונה." אמא צועקת עליו ונשמע שהיא כבר חסרת אונים ואני מבינה אותה. אבא תמיד אהב ללכת לשתות עד היה מקיא את כל כולו בכוונה כי זה היה מעצבן את אמא , יהיה מגיע למצב גרוע מולנו בשביל שאמא שלי תתעצבן ותאבד את עצמה.
הוא אהב לראות אותה חסרת אונים , בוכה , מפסידה לו.
הוא רצה שהיא תתחנן אליו שלא ישתה והוא יריד נעלה יותר , לעשות את עצמו מסכן ליידנו , הילדים. לומר לנו שהוא שותה רק בגלל שאמא מעצבנת אותו להוציא עצמו מסכן כדי שנהיה בצד שלו , אבל זה לא קרה . ניתאי ואני רק התביישנו בו במה שהוא עושה . לאיזה רמות הוא מוכן לרדת כדי לקבל יחס מועדף מהילדים שלו.
הוא היה מכה את אמא בעבר , כשהייתי בבטן שלה , הוא זרק עלייה כיסאות והכה אותה בחורות עד שהיה רואה דם יוצא ממנה. נשארנו שתינו בחיים בנס גדול.
ובכל זאת היא לא נפרדה ממנו , כי ידעה שאם זה יקרה הוא ימשיך לשתות וימות ממנת יתר או אלכוהול והיא לא רוצה שהילדים שלה יאבדו את אבא שלהם , אם כמה שהוא חרא בן אדם , הוא אף פעם לא באמת היה נוכח בבית.
תמיד הרגשנו שיש לנו אם חד הורית.
הוא ניסה להרביץ לה לפני כמה ימים אבל ניתאי ואני לא הסכמנו לזה , אמרתי לאמא "אם הוא יקום לעברך אני ארביץ לו." והיא כבר איבדה את טיפת התקווה שלה כלפי אבא , היא לא רצתה שנתערב אבל לא הייתה לנו ברירה.
אבא ניסה להרים עלייה יד אבל מייד ניתאי תפס אותו והשליך אותו לרצפה במכה , הוא ניסה לקום אבל דחפתי אותו ארצה וצעקתי עליו שיפסיק. שהוא ילד קטן ומניפולטיבי , הוא לא אבא שלי , לא אבא בשום צורה.
שיניח לכולנו בזה שיצא מהבית הזה . אבל זה לא היה אפשרי , זה היה נגמר במוות , כל השנאה שיש בי כלפיו צד אחד קטן אומר לי שהוא אבא שלי ואסור שהוא ימות.
"איב?" אני מתעוררת מחלום בהקיץ ששקעתי בו.
אני מתנערת ורואה שהכיתה כבר כמעט ריקה והשיעור נגמר מזמן.
"הכל בסדר?" אנאל שואלת בדאגה , אני מהנהנת שכן ומתחילה להכניס את הדברים שלי לתיק.
פשוט צץ אליי זיכרון מפעם , זיכרון שהמון זמן לא היה בראש שלי.
אף אחת לא יודעת מזה , אף אחד מהחברות. זה דבר ששמור בין ארבעתו , אבא , אמא , ניתאי ואני.
YOU ARE READING
pretty Eyes
Romanceהוא חייל שמשרת בתותחנים עם אחיה , טיפוס קר ואדיש לא מאמין באהבה וחושב שזו סתם שטות ובזבוז של זמן. היא תלמידת תיכון בכיתה יא ממלצרת כדי להשיג את הכסף שלה ולהיות עצמאית , קופצנית וחייכנית לא אוהבת להיות עצובה ו מאמינה שאהבה זה הכל. מה יקרה ששני הטיפוס...
