נקודת מבט קייל :
אני קם לבוקר שקט , על הר גבוהה ברמת הגולן , קריר כאן במיוחד , נורא קפוא. אני יוצא מהאוהל אל כיוון האוהלים הבדואים ששם ישנים התלמידים , להעיר אותם. השעה ארבע וחצי לפנות בוקר , יש לוז עמוס ויום ארוך לפנינו.
כל יום מישהו אחר מהצוות אחראי להעיר את התלמידים והיום זה אני , עם מגפון גדול הולך ומעיר אותם. אני פותח מעט את דלת האוהל של הבנים כדי לראות שזה הם שם ולא הבנות בטעות ונכנס. " בוקר טוב!" אני אומר בקול ומקפיץ אותם בבהלה , " הגיע הזמן לקום , אני הולך להעיר את הבנות . כשאני חוזר אתם על הרגליים." אני אומר ויוצא, אני לא אחזור לשם , יותם חייל של כיתה אחרת ילך לבדוק מה איתם.
אני מגיע אל הבנות , פותח את הדלת בשקט כדי שלא ישמעו , האוהל חשוך ולא רואים כלום , אני צריך לקחת קדם את איב בשקט כדי להחליף לה תחבושת. " בנות! לקום , לקום , לקום." אני ממש מרים את קולי וגורם להן לקום בבהלות ו צרחות. " קדימה!" אני צועק ומדליק את האור , כולן שוכבות על המזרונים , עטופות בשקי השינה. אני מחפש את איב בזווית עיניי או את אחת מהחברות שלה כדי לקחת אותה. " בוקר טוב" עוברת ליידי תלמידה שאני לא מכיר ואני מחזיר לה בוקר טוב. הו הינה , מצאתי את איב. אני מתקדם אליה , התעוררה אבל עדיין ישנונית , מכסה את עצמה יותר כדי שהרעש לא יפריע לה לישון. " איב , בוקר טוב." אני מתכופף אליה ומסיט מפניה את שק השינה. שערה מבולגן , פניה ושפתיה נפוחות והיא חיוורת. "בוקר.. " היא מסננת בשקט וקמה למצב ישיבה, היא מתמתחת ומשפשפת את עיניה, אני קם ומושיט לה את ידי כדי לעזור לה לקום. "חרא ." אומרת וקמה ואני עוזר לה ללכת , " קייל , נשמה בוקר טוב!" אומרת לי דני מהכיתה של איב . " בוקר" גם את זה הצליחו לקלקל לי לאט לאט.
לקחתי אותה אל מקום המגורים של צוות המורים , היא יושבת בספסל בכניסה לייד האובל שלי כי אסור לה להיכנס. " תרמי קצת את החולצה." אמרתי וחיכתי , " אומרים בבקשה" אמרה והרימה את החולצה , "בבקשה," אני מוסיף. איי איי , כל-כך כואב לי להסתכל עלייה , על הפגיע שלה , נורא. במיוחד אחרי מה שהזונה הבת זונה מהכיתה שלה עשתה לה , חיה בסרט. איב צדקה בכל מה שאמרה לה , אני לא אשים עליה לעולם.
" נהיה בלתי נסבל ואנחנו פה רק ארבעה ימים" היא אומרת בזמן שאני מוריד לה את התחבושת , "היום זה יעבור לך מהר , נשארו עוד ארבע ימים שיעברו בתוך דקה." אני מורח ללה יוד על הפצעים והסימנים ששם צריך ועוד משחה נוספת ולאחר מכן עוטף לה תחבושת חדשה.
כשאני מסתכל על הנערה הזאת שפה מולי , אני מרגיש פנטסטי , רק מלהסתכל עליה מרגישים קסמים , אוהב להריח את ריח הוניל ממנה , השיער המתולתל שהופכת לחלק , האופי שלה , לחבק ולנשק אותה , אולי התחלה של התאהבות תקראו לזה , אבל אני לא מאמין בשיט הזה , אהבה.
"זהו?" שואלת , אני מהנהן לחיוב. "תודה" קמה על רגליה "אין בעד מה." לפתע , היא מתקרבת אליי ומחבקת אותי במפתיע , המגע שלה כל כך רך וקסום. "איב." אני מזיז את פניי ומתקרב אל פניה באיטיות , היא עוצמת עיניים ואני מנצל את זה שאין אף אחד בסביבה ומחטיף לה נשיקה קטנה.
"אני לא יודעת מה לומר , אני אוהבת את החיבוקים שלך, יש לך חיבוקים נורא נעימים זה כיף להתחבק איתה." היא אומרת ומחבקת אותי שוב , "תודה" היא בטח מרגישה רעד מזה שאני צוחק.
"גם לדבר איתך זה כיף , כיאלו יש מישהו שמקשיב לי כמו פסיכולוג." מוסיפה לדבריה , "הכל בסדר?" ממתי היא כל כך פתוחה אליי?
"נפרדת תודה לאל מהחברות הצבועות שלך?" אני שואל ,
"לא , אבל זה כיף להיות בחברה שלך." המחמאות היום גולשות.
היא מתרחקת ממני לדקה ואז חוזרת מהר ומנשקת אותי , לשון מתנגשת בלשון , רוק ברוק , הטעם שלה זה גן עדן. אני הופך את הנשיקה הזאת לפראית , חזקה ועוצמתית , אני אוהב את זה.
אני לא מפסיק לנשק אותה עד שנגמר לשנינו האוויר.
"בואי נחזור לפני שישימו לב ." אני אומר ואוחז בזרוע , לוקח אותה אל האוהל שלה.
נקודת מבט איב:
סיימנו את ארוחת הבוקר ועכשיו יש לנו משימת שטח , שוב אנחנו צריכים ללכת לפי מפה וניווטים , הפעם בשלשות , שון, דני ואני.
אחרי שקייל מסביר לאן צריך להגיע , הוא מחלק לכל אחד מפה , מצפן ועוד כמה דברים של שטח.
"להחזיר את זה שלם." אומר ברגע שנותן לי את המפה , אצבעותיו נוגעות בשלי וצמרמורת גדולה עוברת בי , ההרגשה , מדהימה אותי. אבל , בו זמנית אני מנסה להדחיק את מה שמתחולל בי.
"בהצלחה , ניפגש בנהר." קייל צועק לכיתה ובזאת אנחנו יוצאים לדרך.
"מי רוצה להיות עם המצפן?" שון שואל ואני ישר מריצה את ידי , "תביא לי." הוא נותן לי את המצפן.
מפה אני בקושי מסוגלת להבין אז אקח את המצפן.
"הענפים האלה כל כך מעצבנים , אוף!" דני רוטנת , "אז מה , איב?" היא פונה אליי , הייתי בשלי פשוט הולכת מאחורי שון בלי לומר מילה.
"מה?" אני אוחזת בזרועותיו של שון והולכת בקצב שלו , "אני רוצה בזאת להודיע, " היא צועקת ומקפיצה את שון , גורמת לו להוציא קללה קטנה מהפה.
"אבל בואי לצד איב , רציני שזה משהו נורא אישי." או אה , היא נשמעת מאוד רצינית.
"דחוף?" שואל שון , "כן , עכשיו ." היא אומרת בצווחה , "טוב, אל תזוז." אני אומרת לו והולכת לצד עם דני.
"מה קרה?" אני שואלת , על מה היא רוצה לדבר ברצינות , ועוד איתי. מעניין ומסקרן , אני מקווה שלא משהו שטותי.
"אני... אני דלוקה על שון. " היא אומרת , ומה אני רואה שם בעינייה , מבוכה קטנה , הווו! היא אפילו מסמיקה.
"וואו , זה באמת מפתיע." אשכרה , "אני רוצה שתרמזי לו , אבל לא יותר מידי מובן מאליו ,בקטנה כזה וזהו , תודה." אומרת והולכת מהפינה.
מתי לעזאעזל שמעתי אותה אומרת תודה ומדברת כל כך יפה , פאק היא לא דלוקה סתם , היא מאוהבת.
הייייייייייי , מצטערת שלא העלתי המון זמן
הפרק הזה היה קצר מכיוון שלא היה לי כל כך כיוון למה לכתוב , מקווה שנהנתם , אפצה אתכם בהמשך :)
YOU ARE READING
pretty Eyes
Romantizmהוא חייל שמשרת בתותחנים עם אחיה , טיפוס קר ואדיש לא מאמין באהבה וחושב שזו סתם שטות ובזבוז של זמן. היא תלמידת תיכון בכיתה יא ממלצרת כדי להשיג את הכסף שלה ולהיות עצמאית , קופצנית וחייכנית לא אוהבת להיות עצובה ו מאמינה שאהבה זה הכל. מה יקרה ששני הטיפוס...
