pretty Eyes

part-19

בום! נשמע תריקת דלת , ישר כולנו הבטנו אל הסלון והפסקנו את השיחה שלנו. ראינו את פרינסס נכנסת עצבנית הביתה ועולה לחדר שלה במהירות שיא! "מה יש לה זאתי?" שאל יותם "סתום" ניתאי השתיק אותו, "אתה איתה בבית ספר, לא?" ניתאי שאל את דון "כן אחי , אני שכבה מעלייה" ענה לו "עושים לה משהו?" ניתאי שאל "לא, לא אחי אוהבים אותה אל תדאג" דון אמר "יופי אחי" ניתאי אמר. ואז ראינו את פרינסס יורדת במדרגות עם בגדים אחרים, כנראה החליפה. היא הייתה לבושה בטרניג אפור וסווצאר שחור מהטירונות של ניתאי כמו שלי יש, היא התיישבה בספה תוך כדי שהיא מנגבת דמעות ומדליקה את הטלוויזה. היא עוד לא הבחינה בנוכחות שלנו, "מה קרה?" ניתאי הרים את קולו טיפה כדי שתשמע אותו , היא שמעה אותו וקפצה בבהלה "אמאא" היא סובבה את מבטה אלינו והבחינה בנו "אמא לא פה. מה קרה?" ניתאי שאל שוב "כלום" ענתה לו וזפזפה בין הערוצים "טוב טוב" אמר בטון חושד. "אז איפה היינו אה כן עכ-" "ניתאי, הפרחות שלכן פה" איב פתחה את דלת הגינה וקטע את ניתאי מהלמשיך לדבר "אז תפתחי להן" ניתאי אמר "לא רוצה, הן מגעילות אותי " אמרה וגרמה לי לגחך "שאלוהים יעזור" אמר והלך כדי לפתוח להן את הדלת, "אה איב" אמר דון "אה , היי דון" איב אמרה והתקדמה אליו וחיבקה אותו "מה קורה?" שאלה אותו "וואלה טוב , את?" שאל גם הוא "אני בסדר, למה לא באת היום?" שאל בחיוך תמים "לא היה לי כוח לקום" ענה לה וראיתי קריצה קטנה בעינו "מפגר" אמרה וסטרה לו קלות בגב. "חיימשלי" שמעתי את הקול של מיטב ושניות אחר-כך היא כבר היתה ישובה עליי "טוב אני אלך, נהיתה לי בחילה" אמרה איב כשראתה את הבנות "כדיי לך גם" ורוניקה אמרה "שתקו" אמרתי להן , שלא יחשבו את עצמן גדולות עלייה "מה ? אבל באמת כדיי לה ללכת אין לה מה לעשות כאן " אמרה מיטב "יש לה , כל עוד היא גרה כאן וזה הבית שלה יש לה " אמרתי. "בנות בואו שבו" ניתאי אמר כשהביא עוד כיסאות לגינה כדי שיהיה להן איפה לשבת ולא עלינו, "לי דווקא נוח פה" מיטב אמרה וליטפה את לחי "לי דווקא לא נוח , עוד שניה אני מקבל קילה" אמרתי לה כדי שתקום , אבל הסתומה לא הבינה. "נו קומי ממני כבר" צעקתי "למה מאמי, לא כיף לך ככה?" שאלה וניסתה להכניס את ידה דרך חולצתי ולגעת בחזי "תעיפי תיד" אמרתי לה מאופק לא לצעוק ,אך היא לא הקשיבה "עכשיו!" צעקתי וסוף סוף היא קמה, ברוך השם.
"יאאלה ביי אחי , ניפגש בערב" אמרתי כשיצאתי מהמכונית של יותם כהסיע אותי הביתה "ביי אחי , ברור" לחצנו ידיים והלכתי אל ביתי.
*******

"קייל, אתה מתכוון לבוא" שמעתי את צעקותיה של דודתי מי אם לא גילה. "שניה" צעקתי והתזתי בושם כדי שאריח טוב כמו תמיד , ריח זה דבר מאוד חשוב אצלי, אני אוהב את הריח שלי כולם אוהבים אותו ובמיוחד הבנות אוהבות. "אנחנו נאחר בגללך לקידוש אצל דינו " עוד פעם צעקה והפעם כבר הייתי במדרגות, "אני כאן אני כאן, אנחנו לא נאחר זו הליכה של חמש דקות מפה" אמרתי וסידתי את שיערי דרל המראה, מביט בעצמי בגאווה. דינו הוא הדוד שלי מצד אמא שהוא גם אח של גילה, הוריי נהרגו בתאונת לפניי שנה בדיוק כשהתייגסתי לצה ל , באתו היום. הם היו בדרך מלשכת הגיוס לבית ובדרך פגעה בהם משאית, הם נפצעו קשה ולאחר יומיים כבר היו ללא רוח חיים וזו גם הסיבה שאני ואיימי גרים אצל דודתי או יותר נכון היא גרה אצלנו כי זה הבית שלנו. "שבת שלום" אמרנו כולם ביחד כשנכנסו לבית של דינו "הווו שבת שלום . תראו מי הגיע הלום משדא הקרב" דינו קם ונתן לי חיבוק של גברים ולאחר מכן לגילה ולאיימי "מה נשמע מריה?" שאלתי לשלומה של רעייתו של דינו "אני מעולה. מה איתך חתיך?" חיבקה אותי ונישקה "אין דאגות" אמרתי מתכוון לכך שהכל טוב ואין דאגה. "איפה ארבל?" התעניינתי איפה בת דודתי "בחדר איפה עוד היא יכולה להיות" אמרה ביאוש "אני אלך להוציא אותה משם" אמרתי ופניתי אל חדרה. "שלום שלום" פתחתי את דלת החדר וראיתי אותה שקוע בתוך סדרה שראתה במחשב "יוו" קמה כשקלטה שזה אני "כמה לא ראיתי אותך" חיבקתי אותה חיבוק דוב "הרבהה" אמרתי "כן וזה יותר מידי" אמרה, "אז מה נשמע?" שאלה "מרגיש נפלא ומה איתך?" שאלתי "מצויין" ענתה "אני בהלם, אתה נהיה חתיך מיום ליום זה לא נורמלי" אמרה והסתכלה עליי "תודה תודה, אני יודע" אמרתי לה "חש" זרקה "לא ואת בכלל לא" אמרתי בציניות. ארבל היא בת שש עשרה היא בשנה הראשונה של התיכון , היא ילדה מקסימה , אנחנו כמו אחים, לא כמו. אנחנו אחים! "את באה לאכול?" שאלתי "ברור" אמרה וסגרה את המחשב "אז קדימה בואי" אמרתי לה "באה" אמרה ושתינו יצאנו מהחדר אל הקידוש.
"שבת שלום" אמר דינו כשסיים עם הקידוש "שבת שלום" אמרנו כל השולחן יחד, הלכתי לשירותים לשטוף ידיים ואז חזרה לשולחן להתחיל לאכול. "וואו, הדג חריף כמו תמיד" אמרתי בהנאה תוך כדי שאני אוכל אותו "אני שמחה שטעים לך , לבריאות" אמרה מריה בחיוך חם ואימהי.