pretty Eyes

part-6

"איב" המורה קראה בשמי "כאן" עניתי והיא המשיכה להקריא שמות. היום יום חמישי ועכשיו אנחנו באוטובוס בדרך לרמת הגולן ליום מסע אחר לוחמים. התיישבנו אני אנאל שון אמילי וסול בחמישיה בסוף האוטובוס, אמילי וסול אלה שתיי בנות שלומדות איתנו באותה כיתה והן חברות נורא טובות שלנו.
"אם יהיה שם חייל חתיך אני הולכת לתקוף" אמילי אמרה בחולמניות "לכי על זה " אנאל אמרה "בדיוק" הוספתי ונשענתי עליה "מה את כבר רוצה לישון" אמרה סול "נראלך אני אסכים לה להירדם עליי שתעשה לי נמק בכתף" אנאל אמרה ונקרעתי מצחוק. "טוב ילדים יש לי הודעה להודיע" צעקה המורה כדי שכולם ישמעו "אז תודיעי כבר ואל תחפרי " לפתע צעק שון, זה לא מתאים לו הוא ילד שקט שלא צועק ולא כלום. המורה לא התייחסה לזה והתחילה לדבר "אנחנו עוצרים פה בתחנת דלק יש פה מקדונלס קפה קפה וכו.. , תאכלו ואז נמשיך בדרך יש לנו עוד זמן עד שנגיע" אמרה המורה והאוטובוס עצר , כנראה אנחנו עכשיו צריכים לרדת. "תעזרי לי לקום" אמרתי לאנאל כדי שתעזור לי לקום מהכיסא כי הייתי בתנוחה נוחה , והיא פשוט משכה אותי ביד וקמתי במכה "פעם הבאה אקום לבד" אמרתי והיא צחקקה . ירדנו מהאוטובוס והלכנו אל ארומה כי עכשיו בוקר ואנחנו רוצים לשתות רק משהו חם. אני הזמנתי קפוצ'ינו , אמילי ושון הפוך וסול ואנאל שוקו.
"אמאלה" אמילי כמעט ירקה את מה ששתה "מה קרה?" נחנקתי מבהלה "הזעקת חתיך" אמרה אמילי , זה אומר שיש פה חתיכים "איפה?" סול קמה מהר מהכיסא מושכת את כל צומת הלב אליה "כן בואי תגידי את זה יותר חזק" אמרתי לה והיא התיישבה וקמה עוד הפעם רק בשקט וחיפשה בעיינה את ה'חתיך' שאמילי אמרה שנמצא פה "את מוכנה לומר לה כבר איפה החתיך הזה לפני שהיא מאבדת את זה" אמרתי לאמילי "הנה הוא שם משלם , הוא על מדים" אמילי אמרה וישר כולנו הפננו את מבטנו אל הקופה , "רואים רק את הגב מזה שווה" סול אמרה בהתבכיינות "אני הולכת לקנות בורקס" סול קרצה, מצאה תירוץ כדי לראות את החייל "אני אבוא איתך" הוספתי קריצה וקמתי מהכיסא.
הגענו אל הקופה יותר נכון בתור אל הקופה , הייתה מישהי ומאחוריה החייל המסתורי ומאחוריו אני וסול "נו שיסתובב כבר" לחשה סול כדי שהוא לא ישמע "נו עד שהוא יסתובב נצטרך כבר ללכת " המשיכה סול ואני מהצד מנסה שלא להיקרע מצחוק מהבעות הפנים שלה "בנות קדימה אין זמן צריך לחזור לאוטובוס" צעקה המורה "רק פתחת הפה" אמרתי לסול, "המורה" קראתי לה אך היא לא שמעה "המורה" הרמתי יותר את קולי "המורהה" צרחתי וסוף סוף היא שמה לב לקיומי "אח הרסת לי את אור הטוף" אמרה סול ושמה את יד על אוזניה "מה איב?" צעקה , הסיבה שאנחנו צועקות זה כי אני וסול בקופה והמורה בדלת היציאה וזה מרחק דיי גדול. "אפשר עוד חמש דקות אנחנו פשוט רוצות לקנות משהו?" הצרחה התגברה "כן זריז אנחנו מחכים לכם באוטובוס" התכוונה לכיתה , בחנתי את המקום וראיתי שכל הילדים כבר לא פה בטח כולם באוטובוסים "אח פרינסס איזה קול יש לך , תמניחי קצת " שמעתי מאחורי קול קר ומחוספס , "קייל" הסתובבתי חזרה לתור וראיתי אותו עומד שם , הוא החייל החתיך שאמילי התכוונה אליו? אני לא אשקר לקייל באמת יש יופי שלא רואים הרבה. "כן זה אני" הסיט לרגע את מבטו אל סול שעמדה ליידי פעורת פה . "מה אתה עושה פה? אין לך מדינה לשמור עלייה?" שילבתי את יידי מחכה לתשובה "ולמה אתה יוצא כל יום מהבסיס ואחי נדפק שם?" אמרתי בדיוק שבא לדבר " מה אני אעשה שהבית ספר שלך לא יודע איפה הבסיס שלנו נמצא והם היו צריכים משיהו שיכוון אותם וגם אני זה שיהיה אתכם כל היום , ולגביי אחיך לי היו דברים לעשות אז יצאתי" אמר ולקח מהדלפק שם את הקפה שלו , מתי הוא הספיק בכלל להזמין "אתן לא רעבות ?" שאל בהרמת גבה ופינה לנו את הדרך כדי לגשת לקופה "לא כבר לא " סול אמרה , תודה לאל היא הוציאה מילה מהפה "בטוח אז למה חיכתן בתור?" חיוך מתוחכם עלה על פניו , יכול להיות שהוא גילה אותנו? "כן לא פ..שוט המורה תכעס עלינו כי עבר המון ז..מן" גמגמה סול, כן זהו הוא גילה אותנו. " טוב אז בואו נעלה,אה וסליחה אני חצוף לא הצגתי את עצמי"לפחות הוא מודה בזה שהוא חצוף "שמי הוא קייל" הוא הושיט את ידו לסול כדי ללחוץ איתה יד "סול" אמרה ולחצה את ידו, סול עלתה לאוטובוס אחרייה אני ואחריי קייל "כמה זמן בנות באמת" שמעצי את הטון הכועס של המורה "הן היו איתי בגלל זה התעכבנו " אמר קייל "לכו שבו" אמר ונתן לי דחיפה קטנה בגף כדי שאלך לשבת "לא לגעת בי" אמרתי והוא גילגל עיניים. "אוקיי איך את מכירה את היצירת מופת הזאת?" סול התנפלה עליי ברגע שישבנו בכיסא האוטובוס "הוא חבר של ניתאי מהבסיס " אמרתי וישר כששמעה את שמו של אחי חיוץ עלה על פניה "ניתאיוש" אמרה עם חיוך ענק "רגעע אז אומר שנראה גם אותו שם?" שאלה "אכן" עניתי לה "יש" אמרה וצחקתי, לסול יש סוג של קראש מזויף על ניתאי , היא כיאלו אומרת שהוא אהוב ליבה וכל השיט הזה אבל ממש לא זה סתם בשביל הצחוקים אני מקווה ,פלוס יש לה גם חבר.
"נו ראיתן אותו?" שאלה אמילי "כן כן ראינו" ענתה סול "ומסתבר שאיב שלנו מכירה אותו" סול אמרה והסתכלה עליי עם חיוך שובב "דיי " אמרתי "מי זה ?"אנאל פנתה אליי "קייל" אמרתי לה "חתיכת כלבה" אמילי אמרה עם פרצוף כעוס " תרגעי כבר. הלוואי ולא הייצי מכירה אותו בכלל" אמרתי והעברתי את ידי בשיער , "אה ואת יודעת הוא פה איתנו באוטובוס" אמרה סול " מהה" צעקה אמילי "רוגע. הוא ישמע אותנו" אנאל אמרה "הוא עם ניתאי בבסיס והבית ספר הזה לא יודע איפה הבסיס נמצא אז הוא פה מכוון את הנהג וגם הוא יהיה איתנו בהמשך היום אני חושבת" הסברתי ואמילי חייבת להירגע דחוף! אם איך שהיא נראת עכשיו "אוקיי הנה אני לוקחת אוויר" אמילי אמרה ונשמה אוויר "לא אני לא יכולה , הוא כזה חתיך אמאא" שחררה את האוויר בצעקה מחרישת אוזניים , אוי אלוהים רק זה חסר לי שהוא ישמע משהן קטן וזה יעלה לו את האגו יותר מידי. "טוב תלמידים עד שנגיע לבסיס של תותחנים שזה בערך משהן כמו חצי שעה" אמרה המורה במקרופון וכל האוטובוס השתנק. " אז עד שנגיע נעשה חידון קטן בשביל הכיף" אמרה והחזיקה בידה דף עם שאלות נראלי¿ "נעשה שאלות בנושא צהל כי זה כבר היום שלנו" אמרה והפיהקה " מה צבע הכומתה של חיל השיריון?" שאלה "שחור" צעק יובל ילד מהכיתה "מה צבע הכומתה של צנחנים ?" שאלה שוב "אדום" שון צעק "יפה, הלאה. מה צבע הכומתה של חיל התותחנים?" שאלה "תכלת?" שאלתי בצעקה "כן יפה איב . מה צבע הכומתה של נחל?" "ירוק" אנאל צעקה "מעולה , זריזות" אמרה המורה "איזה צבע הכומתה של חטיבת כפיר?" שאלה "ירוק חאקי בסגנון צבאי" צעקה שי לי , הילדה שאני הכי לא סובלת בעולם "כל הכבוד שי לי" המורה אמרה והמשיכה בשאלות.
"ילדים הגענו נא לשבת, קייל החייל שפה איתנו וילווה אותנו למהלך כל היום רוצה לומר כמה דברים לשמור על דממה בבקשה" המורה אמרה וקייל קם מהכיסא לקח את המקרופון " טוב אז כפי ששמעתם קוראים לי קייל ואני בעצם יהיה איתכם כל היום אני מבקש לא לגעת בכלום לא ללכת לשום מקום זה לא צחוק ולהקשיב לי , עכשיו אתם יכולים לרדת" אמר ודלתות האוטובוס ישר נפתחו וירדנו מהאוטובוס.
"עכשיו אנחנו נלך לרחבה שלנו ששם בעצם אנחנו מתאמנים עם הטנקים והתותחים ועכשיו תראו אותם בפעולה" קייל אמר ואחז בנשקו והתחיל ללכת והכיתה שלנו אחריו , "אני עוד שניה נוזלת פה" סול אמרה "למה?" שאלתי "תראי איזה חתיכים שלא נדבר על קייל הזה" אמרה ונשכה את השפתיים "נו באמת" זלזול יצא מפי "מה אל תגידי לי שהוא לא חתיך הורס" אמרה סול "הוא בסדר" אמרתי אין לי כוח , היא שלחה לי מבט שואל "טוב.." מלמלה.
"טוב תשבו אתם תשבו פה תכף נתחיל" קייל אמר והתיישבנו איפה שאמר לנו , זה היה שטח ענק מלא בוץ ודשא וארבע טנקים משני הצדדים וליד כל טנק עמדו חיילים, ישבנו במן משהו כזה שנראה כמו מדרגה ענקית ואנחנו עומדים לראות את כל מה שמתרחש מעבר לגדר.
"איי אחת שתיים שומעים אותי" שמענו קול חזק של גבר ומשהו כמו ביפפ , שמתי את ידי על האוזנים מהכאבים " טוב אני תומר אני מפקד הפלוגה ואני הולך להסביר לכם מה בעצם הלוחמים עושים בזמן פעולה" הרמתי את ראשי וראיתי גבר עם שיער בלונדיני ומדי ב ונשק , כנראה הוא מפקד הפלוגה של ניתאי. "אני רוצה לישוןןן" התחלתי להתבכיין על כתפה של אנאל "את תשרדי עכשיו הם יתחילו " אמרה עצמתי את עייני כדי להירגע , שמעתי את כל הדיבורים זל כולם וזה פשוט שיגעה לי את הפאקניג שכל "איב" שמעתי את אנאל "מה?" שאלתי עם עיינים עצומות "החבר של אח שלך מסתכל לפה עצבני , כנראה הוא חושב שאת יושנת אז אני מציע לך להרים את הראש" אמרה וישר הרמתי את ראשי במכה. "חרא" מלמלתי, "טוב עכשיו אתם תראו את טנק סופה כך אנחנו קוראים לו" אמר והטנק פשוט טס כמו הרוח לצד השני של הרחבה "והנה עכשיו ירו מספר תותחים" אמר וישר בום! נשמע וכולם צעקו מבהלה , תותח אחרי תותח ירו שם וזה היה כל כך מגניב אבל כל כך כואב לאוזן, כשירי התותח נפסק טנק אחר טס גם הוא במהירות וירה טיל " תגידי תודה שאת שומעת את זה רק עכשיו ואחיך שומע ועושה את זה כל יום " שון אמר "כן אה, נראלך הוא איפשהו פה?" שאלתי אותו מסקרנות "לא יודע הוא בטח עושה משהו את יודעת חייל" אמר וצבט לי את הלחי , דייי אני לא סובלת את זה שיש לי לחיים שמנות אפילו שזה מתוק זה כואב , צבטתי אותו בחזרה בלחיים שאין לו והעפתי לו סטירה חלשה ומהירה "זוג אוהבים להירגע שם" שמעתי קול . לא לא זה לא מי שאני חושבת שזה "ניתאי" צעקתי והסתובבתי "האחד והיחיד" אמר ובא אליי , קפצתי עליו בחיבוק גדול "מי ישמע כמה זמן לא ראית אותי" אמר וליטף את גבי "התגעגתי" אמרתי בכנות "קטנה" זרק לי "גדול" החזרתי לו " מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו, סתומה זה הבסיס שלו "משרת פה את יודעת אני חייל" אמר וניתק את החיבוק "ומה התפקיד שלך?" ניסתי להוציא ממנו מידע "זה מסווג , אסור לגלות" אמר והלך "לך לך" אמרתי לו "הולך הולך" צעק ונעלם לו חוזר למה שהוא צריך לעשות.