pretty Eyes

part-12

לא יכולתי להסיט את העיניים שלי ממנו , פשוט בחנתי אותו. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל הוא היה נראה כל כך טוב. הוא לבש מכנס טרניג אפור עם חולצה לבנה צמודה שמבליטה את הקוביות שלו שעכשיו גליתי שיש לו אודות לחולצה. שיערו השחור היה פרוע יותר מתמיד , הוא לא אמור להיות מגולח? כנראה יש לו פתור. הוא היה עם נשקו ועל החגורה של הנשק נראלי ככה קוראים לזה היה רשום קייל , אני בטוחה שהוא שיפצר את הנשק שלו.
הגעתי למצב שאני בוהה בקייל כבר יותר מחצי שעה וזה מתחיל להפחיד אותי טיפה שאני לא מצלילה להוריד את העיניים שלי ממנו , אפילו שלא ניסתי.
אני צופה בו אוכל פיתה נראלי עם שווארמה? אני לא כל כך בטוחה, הוא היה נראה מאוד משוחרר ופתוח מה שאני לא רואה בו כשאני פוגשת אותו. יכול להיות שעם המשפחה שלו הוא יותר פתוח ושמח מה שנכון.
אני מכירה אותו כקייל העצבני , הקשוח , האדיש, הקפוא כקרח , הרוגע מידי שזה יכול להביא לך עצבים. "פרינסס מה את חושבת שאני לא שם לב שאת בוהה בי מהרגע הראשון שראית אותי פה" הוא בא והתיישב ליידי משום מקום מה שגרם לי לקפוץ מהבהלה "אתה לא נורמלי את יודע" הנחתי את ידי על חזי מהבהלה שחטפתי "כן אמרו לי את זה פעם" אמר והוציא מהחסנית שלו קליע והתחיל לחרוט איתו על הספסל כמו גיר "אני רואה שאתה משועמם" שיחררתי אנחה "את רואה נכון" אמר והביט בי מספר שניות ואז חזר להסתכל על הפרחים שהיו מולנו שתולים בדשא הירוק, "שמתי לב שאת משועמת?" אמר גם הוא והרים את ראשו מצקצק בלשונו "אז אתה שם לב נכון , מה אני אגיד לך" אמרתי והעברתי את ידי בשיערי אחורה. "זאת אחותך שם?" הבטתי באותה ילדה קטנה מתרוצצטת לה מצד לצד "לא" ענה "אחיינית שלי" המשיך והבנתי. "מה זה היה?" שאלתי לאחר ששמעתי רעש חלש של מתכת "מה זה היה מה?" שאל , קיבצתי את גבותיי מאיך שאמר את זה "מה" אמר כלא מבין "כלום כלום" נפנפתי בידי, יכול להיות שאני באמת מתחילה להזות רעשים "הנה עוד פעם" אמרתי כששמעתי עוד הפעם את רעש המתכת  "מה עוד פעם?" שאל והטון שלו קצת עלה "אתה לא שומע מן קול כזה של מתכת?" שאלתי אותו והוא הפנה את מבטו אליי במבט של 'הכל בסדר?' "מההה" הנה הפנים האדישות חזרו. רגע למה אני שמה לב לזה בכלל?, ומה אכפת לי? "עגיל מזדיין" שמעתי אותו אומר. ממתי יש לו עגיל ? ואיפה לעזעאל יש לו   "יש לך עגיל ?" שאלתי "אכן כן" ענה "איפה?"הסתקרנתי "למה את רוצה לדעת?" אוףף שיראה כבר איפה יש לו עגיל ונגמור עם זה "סתם סקרנית" הכנות יצאה מפי "פה" אמר והוציא לשון. "וואט דאפקק" צעקתי בלחישה כשראיתי עגיל בלשונו "זה כל כך מגניב" אמרתי ופערתי את עייני בהלם , אני אהבתי את זה. "וואלה?" אמר בהלם "וואלה וואלה" אמרתי , "אפשר שאלה ?" שאלתי "אני רואה נפתח פה שבכ" אמר בציניות "אפשר או לא?" שאלתי "אפשר אפשר, אם זה יעביר לך את הזמן אז אפשר" רגע הוא פה בשביל להעביר לי את הזמן כדי שלא ישתעמם איזה חמוד מצידו. 'לא לא איב תתאפסי על עצמך הוא מנסה לשחק לך במוח' הקול בראשי הדהד "באיזה גיל עשית את העגיל?" שאלתי "16" ענה "וואו למה בגיל כזה צעיר?" שאלתי "לא יודע אני ממש אהבתי את זה ועדיין אוהב את זה , בדיוק כמוך חושב שזה מגניב" אמר וליקק את שפתיו עם העגיל כדי לשחק עם זה. ישר התמונה שעלתה לראשי היא הנשיקה. הנשיקה הדיי לוהטת שהייתה לנו במועדון , מחשבותיי שקעו אל המועדון באותו רגע ומשום מה רציתי לחזור לאותו הרגע להמשיך אותה ולא לעצור כי היא הייתה כה טובה ומדהימה, הייתי סוג של שיכורה אבל אני עדיין זןכרת את התחושות שעברו בגופי בזמן הזה , תחושות של עונג ושל רצון לעוד. 'דיי איב דיי להיות חולנית תצאי מזה מייד בזה הרגע!' שוב המחשבות בראשי העירו אותי וישר חזרתי לעצמי. "עכשיו אפשר שאני אשאל שאלה" הוא לא שאל אלא יותר בכיוון של אמר "שוט" אמרתי לו שישאל את מה שיש לו לשאול, "למה את פה ולא יושבת ומדברת עם אמא שלך ואחיך?" שאל והסתכל על הספסל מצד שמאלנו שם הם ישבו "לא יודעת הם מדברים על דברים שלא כל כך מעניינים אותי אז באתי לפה כי אין לי כוח לשמוע את מה שהם אומרים" עניתי ולקחתי לי עלה שלכת ופיררתי אותי בידיי "ולמה אתה פה ולא עם המשפחה שלך?" שאלתי גם אני את אותה השאלה "דבר ראשון כי מישהי פה אני לא אנקוב בשמות בהתה בי בלי הפסקה וזה קצת הפריע לי כזה נמשך הרבה זמן" אמר ועצם העובדה שהתכוון אליי קצת גרמה לי למבוכה ולפניי להסמיק טיפה , הורדתי רת ראשי כדיי שלא יראה את פני המוסמקות "ודבר שני האחיינית שלי צריכה ללכת לישון וכשאני בסביבה זה לא יכול לקרות כי היא פשוט רוצה שהרים אותה ואני לא יכול לסרב ובנוסף כי גם שם מה שהולך זה זיוני שכל" סיים את דבריו "הבנתי" אמרתי. "אפשר עוד שאלה אחת אחרונה ?" שאלתי אותו "קדימה שפכי" אמר "בן כמה אתה ?" שאלתי "20" ענה "וואלה ?" חשבתי שהוא בגיל של ניתאי 19, "מתי חגגת 20?" שאלתי "לפני שלושה חודשים" ענה "אהה" לניתאי ימלאו 20 רק עוד חודשיים. עכשיו הבנתי שהוא גם יורת גדול ממנו , מה שהאמת לא כל כך אכפת לי "ובת כמה הפרינסס אם מותר לשאול?" שאל "מותר מותר . אני בת 17" עניתי "אהה קטינה" מלמל "כן קטינה" עניתי לו במבט מעוצבן.

🌑🌑🌑🌑🌑

"יום ראשון הגיע חג לאילנות יום ראשון הגיע חג לאילנות" סול שרה לי מהעבר לקו , עכשיו השעה שש ארבעים בבוקר. סיימתי כבר להתארגן לאכול ולעשות את כל מה שאני צריכה לעשות , סול התקשרה אליי הרגע שמחה יותר מהרגיל ואני לא מבינה אפילו למה "אפשר להבין מזו השמחה הזאת על הבוקר? ומה הקשר אילנות לעזעזאל, לא יכולת למצוא חרוז אחר?" הפצצתי אותה בכמה שאלות בזמן שאני צופה בחדשות הבוקר בטלוויזיה "חברה שלך כבר לא רווקה יותר " לא אמרה ברוגע, לא צעקה, לא צרחה, האוזן שלי פשוט שמעה עכשיו אזעקה. "מי המסכן?" התלוצצתי "לא מגלה ולא מגלה" אמרה בילדותיות "לא מגלה אז לא מגלה" נאנחתי "טוב טוב אם את על כך רוצה לדעת אז אני אתן לך רמז" עצרה את עצמה מלהמשיך "נוו" זרזתי אותה "הוא חייל" אמרה "וואו איזה רמז" אמרתי באדישות ושום זכר לצחוק "קיצר יום שלישי הוא יוצא לאפטר ואת כולל כל הבנות באות איתי למועדון , תפגשו אותו פעם ראשונה וגם את החברים החמודים שלהם י-" "לא נראלי כל כך מתאים"קטעתי אותה עם תירוץ שלא כל כך הצליח אבל מה אני אעשה , אין לי כוח לזה עכשיו "פליז פליז אני אהיה משרתת שלך על החיים אני אהיה חייבת לך " התחילה להתחנן "טוב מטומטמת את לא צריכה להתחנן ובטח שאת לא חייבת לי כלום אני אגיע" אמרתי לבסוף "תודה תודה תודה תודה ! ידעתי שתסכימי בסוף , ניפגש בבית ספר ביי" אמרה וישר ניתקה את השיחה לפני שאספיק לומר משהו.