" יש הכל? לא שחכנו כלום?" שאלה אמי ברגע שבאנו לצאת מדלת הבית אל הבסיס של ניתאי. סוף השבוע הגיע והיום יום שבת , הולכים לבקר את ניתאי בבסיס. "לא אמא לא שחכנו כלום" עניתי לה כבר מיואשת מהחיים, זו הפעם השביעית שהיא שואלת אם לא שחכנו כלום. אבל אני מבינה אותה , היא דואגת לבן שלה שלא יושן בלילות ורחוק מהבית וממנה ,"כל מה שהוא ביקש אצלך בשקית?" שאלה , ניתאי ביקש שנביא לו בגדים ומדיי ב שהוא השאיר בבית וגרביים , תחתונים וכו... "כן אמא . אפשר לצאת?" שאלתי "כן רק אני אקח את המפתח" אמרה ולקחה את המפתחות שלה מהשידה שליד דלת הכניסה. "וואי אמא באמת שאני לא מבינה איך יש לך כוח לנסוע עכשיו עד רמת הגולן זה שעתיים נסיע מהבית שלנו" אמרתי כשנכנסתי לאוטו אחריי ששמתי את כל הדברים במושב מאחורה ואמא כבר התחילה להתניע את האוטו. "איזה נראלך! מי ינסע עכשיו עד רמת הגולן. הבסיס שלהם עבר לחיפה כולה שעה נסיע מפה, אבל לא נורא נשרוד את זה " אמרה והביטה במראה לראות אם משקפי השמש שמעל עינייה מחמיאות לה , והן בהחלט מחמיאות לה ללא ספק.
🌑🌑🌑🌑
"אני באמת לא מאמינה שעברנו את הנסיע הזאת בשלום" אמרתי בפלא כשאוטו החנה בבסיס של ניתאי. יצאתי מהאוטו וראיתי שהבסיס שלו בעצם צמוד לגינת כלבים שלא היו שם כלבים בכלל , טוב מה הפלא השעה אחת עשרה וחצי בבוקר וכבר חום אימים בחוץ, אף אחד לא יצא בחום הזה. ראיתי בתוך הגינת כלבים שניים או שלושה זוגות הורים עם חיילים יושבים ומדברים , כנראה החברים של אחי. "איבי בואי נלך למצוא מקום בגינה ואחרי זה תתקשרי לניתאי שיצא אלינו טוב?" שאלה אמא עם חיוך חם "טוב" עניתי ולקחתי את שתי השקיות עם הדברים של ניתאי מהתא האחורי ואמי עם שקית אחת ששם קופסאות של אוכל בשבילו.
"אמא אני אומרת שנשב פה. גם יש נוף יפה של צמחיה וים גם שקט וזה בפינה אין אף אחד, וגם זה צמוד ממש לגדר של הבסיס שאם ניתאי ישקר לנו ויאמר לנו שהוא בחוץ כבר והוא בעצם בחדר נוכל לראות ולדעת שהוא בעצם משקר" אמרתי ואמי צחקקה ממה שאמרתי. "אע?" הקול של ניתאי נשמע מהקו "ישנת?" שאלתי כששמעתי שקולו ישנוני "כן" ענה "טוב תצא אנחנו פה ביי" אמרתי ובלי לחכות לתגובה ניתקתי את השיחה , כן אני אחות רעה , לפעמים. "שבת שלום" שמעתי את קולו והסתובבתי ישר, הסתכלתי עליו ,בחנתי אותו מכף רגל ועד ראש. הוא היה לבוש בחולצה לבנה ומכנס צבאי ועליו כמובן נשק, "מאמילה שלי" אמא רצה אל ניתאי בחיבוק והוא קיבל אותה ביידים פתוחות "איך את מרגישה ?" שאל לשלומה "תודה לאל בסדר. מה איתך? איך מתייחסים אליך פה? דואגים לך? מקפחים אותך?" ישר אמי הציפה אותו בשאלות מדאגה "אני מרגיש מצויין אמא ואל תדאגי מתייחסים אלי פה משהו משהו" אמר והיה נשמע מאוד מסופק. "טוב לך תאמר שלום לאחותך הקטנה" אמרה וישר התאפסתי על עצמי ויצאתי מהבייה שלי עליהם "מה קורה רגזני?" ניתאי בא אליי וחיבק אותי חיבוק דב שדיי חנק אותי , אבל זה לא הפריע לי זה היה הקטע שלנו בחיבוקים לחנוק אחד את השני "אל תקרא לי ככה ואני בסדר ואתה ?" שאלתי "אני טוב רגזני" ענה ושיחרר את החיבוק , הסתלכתי עליו בפרצוף חמוץ על זה שקרא לי רגזני אחריי שאמרתי לו שלא שיקרא לי ככה אבל אין עם מי לדבר זה ניתאי "עוד פעם אחת תקרא לי ככה אני העיף לך סטירה " אמרתי "זה איום?" שאל בהרמת גבה "כן" עניתי ישירות "טוב רגזני" אמר ובדיוק שבאתי להעיף לו את הסטירה של החיים שלי הוא תפס בידי ועצר אותי "לעולם אל תרבצי לאחיך הגדול זה יחזור אלייל פי שלוש" אמר ושיחרר את ידיו מידי , גלגלתי את עייני והתקדמנו אל הספסל ששם אני ואמא שלי חיכנו לו.
איזה שעמום פה אני עוד שניה נרדמת פה על אחד הספסלים. ניתאי אוכל פה שבע מהאוכל שאמא הכינה לו ומדבר איתה על דברים שלא מעניינים אותי בשיט. עד שנתקפל מפה אני בטלפון משחקת ומשתעממת עד מוות, עוד מאט גם זה יגמר כי לא נשאר לי כבר סוללה. "חייל" קראתי לניתאי בכיוני "ממ?" "אפשר את הטלפון שלך בבקשה?" אספתי את שיא הנחמדות שלי אפילו שידעתי שזה לא יעזור , לא משנה מה הוא אף פעם לא יביא לי את הטלפון שלו , "לא" ענה "למה?" שאלתי "את יודעת למה. אני לא מביא לאף אחד" ענה "ולמה את צריכה?" הוסיף שאלה "עוד שניה נגמרת לי הסוללה בטלפון" אמרתי לו "יש לי בחדר מטען נייד . את רוצה שאבקש מאחד החברים שיביא לי אותו דרך הגדר כדי שתטעני?" שאל " לא לא צריך, תודה." אמרתי לו. הכנסתי את הטלפון לכיס הג'ינס שלי והלכתי לשבת בספסל ליידנו שמראה את הצד השני של הנוף שזה בעצם הכניסה לגן הכלבים. השענתי את גופי אחורה והסתכלתי אל השמיים הכחולים והעננים שמופיעים להם שם , ברגע שמצאתי את השקט שלי לקחתי את ההדמנות ועצמתי את עייני בתקווה להירדם. "התגעתי" שמעתי קול של ילדה קטנה שצועקת , הרמתי את ראשי באיטיות , פקחתי את עייני וראיתי ילדה מחובקת עם חייל שראיתי רק את גבו. חיוך עלה על פניי כשראיתי את זה , זה היה מחזה כל כך חמוד. החייל הרים את אותה הילדה שנדמה לי שהיא אחותו, היא הייתה נראת בת ארבע אם אני לא טועה , שערה היה שטני גליל וקשת צבוענית על ראשה , היא הייתה לבושה בשמלה ורודה ונעליי בובה בצבע בז' , עיינה היו בצבע ירוק כחלחל ועורה היה בצבע מאט שחום.
"תעשה לי אווירון" צעקה הילדה ,החייל התחיל לעשות קולות של מטוס וסובב אותה והניע אותה מצד לצד , הוא הסתובב עם פנו אליי . אני בהלם החייל המתוק הזה עם הילדה זה קייל?
אני בהלם שהוא יכול להיות אח כל כך טוב . את האמת אני לא כל כך מכירה אותו שאני אחשוב ככה אבל עדיין , המחזה שהיה מוצג פה היה כל כל חמוד ומתוק , מהצד שלי קייל היה נראה מאוד מאושר אם איך שהילדה הזאת צחקה ושמחה , אומנם לא ראיתי את פנין בהתחלה אבל עדיין אני בטוחה שהוא היה ועדיין שמח בחברתה.
♡שבת שלום אהובות מקווה מאוד שנהנתם מהפרק♡🌚
YOU ARE READING
pretty Eyes
Romanceהוא חייל שמשרת בתותחנים עם אחיה , טיפוס קר ואדיש לא מאמין באהבה וחושב שזו סתם שטות ובזבוז של זמן. היא תלמידת תיכון בכיתה יא ממלצרת כדי להשיג את הכסף שלה ולהיות עצמאית , קופצנית וחייכנית לא אוהבת להיות עצובה ו מאמינה שאהבה זה הכל. מה יקרה ששני הטיפוס...
