"תסתמי את הפה שלך כבר" "לא רוצה יחתיכת מטומטמת" "מטומטמת תגידי לחברה שלך לא לי."
"היית מתה להיות חברה שלי" "חיה בסרט דיסני"
"תסתמו את הפה עכשיו!" קייל צעק.
אנחנו עכשיו במפגש השני שלנו של 'מסע אחרי לוחמים'. אנחנו באוטובוס עכשיו ודני ילדה מהכיתה , הילדה שאני הכי לא סובלת עלי אדמות , מתחילה להביא לי את העצבים שלה בזה שהיא צועקת בלי הפסקה וצווחת עם הקול הצווחני שלה כמו עורב צרוד וזה מביא לי את הפאקינג עצבים , אז אמרתי לה שתסתום. "יאאלה, מה גם כן אתה מתערב. כולה חייל " דני פנתה אל קייל , מנפנפת בידיים שלה כמו בהמה. "אני מציע לך לדבר אליי בכבוד" קייל אמר מתאפק שלא לצעוק עלייה, "למה מי אתה בכלל" דני צעקה בכל האוטובוס "דני" המורה שיר הזהירה אותה "מה מה , הוא סתם מעצבן חש את עצמו" שי לי התערבה " תגידי לי, מה את מתערבת בכלל, שבי שבי בכיסא בשקט ואל תתערבי" צעקתי על שי לי
"את אל תגידי לי לשבת בשקט , מי את חושבת שאת בכלל" צעקה גם "הסיוט הכי גדול של החיים שלך" מלמלתי מתחת לשפה.
"טוב, כמו שאתם רואים אנחנו לא בבסיס ואנחנו גם לא ברמת הגולן" קייל אמר , אחריי שכולנו ירדנו מהאוטובוס נעמדנו ב ח לפני בקשתו והקשבנו לכל מה שיש לו לומר. "אנחנו נמצאים בהר ארבל , היום אנחנו נראה איך אתם עוזרים אחד לשני כשקשה , משתפים פעולה , נותנים יד למי שקשה , לוקחים תיק למי שקשה וכולי..." אמר וישר כל הכיתה נאנחה בבוז. "דבר ראשון , יש שם ספסלים לכו תאכלו ארוחת בוקר חטיפים , מי שצריך שימצא נוחיות ואז נתחיל " אמר. הלכתי עם אמילי , סול , יעל ושקד לספסל אחד שהיה שם עם שולחן והתיישבנו לאכול, "איזה באסה שאנאל לא הגיע" יעל אמרה כשהוציאה בקבוק מים מהתיק שלה "כן אה" אמרתי. אנאל לא באה כי יש לה חום גבוהה וכאבי בטן נוראים אז היא נשארה בבית. "נראלך נמצא חתיכים?" שקד שאלה , הרסה לנו את כל ארוחת הבוקר "עוד פעם היא התחילה" אמרתי והנחתי את ידי על ראשי מנידה בו "לא יודעת, בנתיים המקום הזה שומם ואין פה אף אחד חתיך חוץ מקייל הזה שון ואורי" יעל אמרה "הרסת לי את התאבון" קמתי מהספסל והתקדמתי אל הפח שהיה לייד הספסל שבו ישבו המורים הנהג וקייל. "למה את זורקת? לא אכלת כלום"אמרה בהלם טליה היועצת שלנו שגם באה איתנו "כן... אין לי כל כך תאבון , הוא קצת נהרס" אמרתי "אחמ אחמ שקד" צעקתי כשזרקתי את האוכל שלי "תשארי שם" צעקה לי "אשמח במילא יש פה צל" צעקתי בחזרה, מה שהזכיר לי אני צריכה לשלוח הודעה לאמא שלי , לומר לה שהכל בסדר והגעתי.
"זה יותר יום שדא מאשר מסע אחר לוחמים" יעל לחשה לי בזמן שצעדנו אחר קייל שהחליט ללכת בדרכים הכי קשים שיש בעולם , כל שניה וחצי מישהו אחר מועד וכמעט שובר את הראש. "טוב, צעדנו כבר חמישה מטרים אני משאר, אז קחו לכם הפסקת מים ואחריי זה נעשה פעילות קטנה " קייל עצר באיזשהו מקום שיש בו רק סלעים "על מה נשב בדיוק?" שי לי צעקה "על הסלעים" קייל ענה לה ובדק מה השעה בשעון שלו "אבל יכאב לי בישבן אחר כך" אמרה בקול תינוקי כשרק הביא לי בחילה "זה לא רלוונטי לי אם זה יכאב לך שם , פשוט תשבי או שתעמדי" אמר מאופק. "טוב טוב, מה אתה מתהפך עליי מה כבר עשיתי יואו" שי לי גלגלה את עינייה והלכה לאיזושהי פינה ששם ישבו רק הבנים.
"שוניי, נכון שאתה יכול להיות כיסא בשבילי כי אין לי איפה לשבת?" שמעתי את שי לי בקול פלרטטני מדברת עם שון ועיניי נפערו מהלם! "יש לי בררה" שמעתי את קולו המיואש "לא" אמרה ויכולתי לנחש שהיא מחייכת "אז שבי , למה את שואלת בכלל" אמר, הפנתי את מבטי וראיתי אותה יושבת על ברכיו ומלטפת את שערו בזמן שהוא מדבר עם הבנים מהכיתה. "אולי תחזרו לדבר וזהו" אמילי צצה משום מקום "לא יודעת, נראה שטוב לו בלי לדבר איתי" אמרתי והסתכלתי עליו "אוי נו באמת איב, נראלך?! אתם חברים מאז שאתם בטיטולים" אמרה "נו אז" לא כך הקשבתי לה "אז אין סיכוי בעולם שהוא לא רוצה לדבר איתך" אמרה "לא יודעת, נראלי לבנתיים לא נדבר ונראה מה יהיה" נאנחתי בעצב "מה שנוח לך" אמרה וליטפה את גבי.
"מה שעושים עכשיו זה ככה, אני הולך לחלק אותכם לזוגות ואז אני נותן לכם לעשות דבר כלשהו לדוגמה: תעשו שק קמח אחד לשני וכולי.... , יש מבין?" שאל בסוף וכולנו הנהנו לו. "טוב אז אני מתחיל לחלק אתכם, אמילי עם נעמה, דני עם שקד" אמר והתאפקתי שלא לצחוק "שון עם איב, סול עם יעל ,נעמה עם שי לי , אורי עם שני , ליאם עם מוראל , מישל עם מאיה...." אוי פאק! איך אני אמורה להיות עם שון עכשיו , אני נגעלת. מקודם ישבה עליו שי לי וצריך לחטא אותו עם אקונומיקה! "זה לא הוגן. למה דווקא הכלבה הזאת עם שון" דני צווחה בכל המעצבן שלה , "כי ככה אני החלטתי, תתמודי." אמר בקול קשוח "לא אני לא התמודד, אני רוצה שתעיף את השרלילה הזאת משם ואני אהיה עם שון" צעקה עליו. וואי וואי, "למי את חושבת שאת קוראת שרלילה ?! יחתיכת מפגרת , סתומה חסרת חיים" צעקתי "לך ימטומטמת ינכה " צעקה חזרה "אחותך נכה יפוסטמה!" צעקתי והתקדמתי אליה בצעד "תסתמי סתמי ישרוטה, אמן תקבלי שבץ" צעקה "אמן תקבלי שיתוק מוחי" אמרתי וכבר לא יכולתי להתאפק יותר ובאתי להקתדם אלייה , אך יד חזקה עצרה אותי זה היה שון. "תעזוב אותי" צעקתי עליו וניסתי להשתחרר ממנו "תעזבי אותה , את לא צריכה את זה " אמר , הייתי בהלם! "אתה אמיתי שאתה אומר את זה ?! ראיתה איך היא דיברה אליי הבת שרמוטה הזאת" צעקתי עליו ושיחררתי את ידי ממנו , הוא הסתכל עליי ושתק , פשוט שתק ועמד כמו דג. "אני לא מבינה איך היית החבר הכי טוב שלי אפילו" אמרתי כלא מאמינה, איך הוא היה החבר הכי טוב שלי ואני שלו איך??
"גם אני לא מבינה איך הוא היה חבר של זוועה כמוך" דני אמרה וכבר הייתה מולי " דיי" קייל אמר ואני ודני המשכנו להסתכל אחת על השניה בשנאה "דיי" אמר ועדיין המשכנו להסתכל "דני תחזרי לאיפה שהיית עכשיו!" קייל צעק והקפיץ את כולם ממקומם.
בסוף לא עשינו את הפעילות שקייל תכנן כי לא נשאר לנו עוד זמן , בגלל הריב שלי ושל דני. אני דיי מבואסת שבגלל הריב שלנו הוא לא הספיק לעשות את הפעילות , אני ראיתי שהוא נהפך לעצבני ממש כשגילה שלא נשאר לנו עוד זמן וצריך לסיים את המסלול. אנחנו עכשיו הולכים אחריו עוד פעם על הגבעה , אני מדביקה את הפער ביני לבין קייל ואני ממש מקדימה הולכת אחריו כי באלי להגיע לאוטובוס כמה שיותר מוקדם, הבנות הולכות נורא לאט והן גם אוהבות להיות מאחורה כל הזמן, אז אמרתי להן שאני אהיה מקדימה כי אין לי מצב רוח לכלום ובאלי שקט , והכי חשוב להגיע לאוטובוס ראשונה ופשוט לשבת.
"חבר'ה , פה תזהרו כי מלא אבנים ומחליק פה. שימו לב איך אתם הולכים שלא תחליקו במורד הגבעה ובנים תעזרו לבנות" קייל עצר ואז המשיך "למה באנו לפה?" שאלתי אותו, כולם רק בתחילת הגבעה ואני וקייל כבר באמצע "זה לא אמור להיות יום במסע אחר לוחמים?" הוספתי "האמת פרינסס, הייתם אמורים להיות עכשיו בבסים שלנו לראות איך אנחנו עובדים עם הטנקים אבל למרבה הצער יש לנו מתיחות עם מדינות אוינות וזה סיכון שתבואו לשם" הסביר "הודענו לצוות המורים שלכם, חשבתי שהם יעדכנו אתכם".
YOU ARE READING
pretty Eyes
Roman d'amourהוא חייל שמשרת בתותחנים עם אחיה , טיפוס קר ואדיש לא מאמין באהבה וחושב שזו סתם שטות ובזבוז של זמן. היא תלמידת תיכון בכיתה יא ממלצרת כדי להשיג את הכסף שלה ולהיות עצמאית , קופצנית וחייכנית לא אוהבת להיות עצובה ו מאמינה שאהבה זה הכל. מה יקרה ששני הטיפוס...
