pretty Eyes

part-13

"התגעגת אליי מאז השיחה?" סול אמרה כשהתיישבה בספספל שיש לנו בדשא "ישר שניתקת התחלתי לבכות מגעגועים" אמרתי בציניות "אלוהים אלוהים שימישהו יעזור לי עם הדבר הזה" הפנתה את מבטה את השמיים והצביע עליי "שקט את. אני לא צריכה שום עזרה" אמרתי. "הן כמה ההוא?" שאלתי אותה "מי זה ההוא?" שאלה "החייל הזה שאמרת שאת יוצאת איתו" אמרתי "אהה. הוא בן 21" ענתה ,פערתי את עייני בהלם "עשרים ואחד?" שאלתי כדיי להיות בטוחה בעצמי ולא לחשוב שהזיתי "כן" אמרה "אני בסדר עם זה והכל. מה אמא שלך אומרת על ההפרש גילאים?" שאלתי אותה , בכל זאת סול בת שש עשרה והחייל הזה שעדיין לא ידוע לי מה שמו בן עשרים ואחד. הפרש של חמש שנים , אבל למי אכפת , העיקר אהבה אין לזה גיל. "אמא שלי כמובן מאשרת" אמרה בשמחה, אני כל כך שמחה בשבילה , אני מקווה שאותו אחד יגרום לה רק לאושר ויהיה לצידה תמיד , וברגע שיפגע בה הוא יפגע עוד יותר ממני זה בטוח. "איך קוראים לו?" שאלתי "יובל" אמרה "שם יפה" אמרתי "כן..." אמרה , "בוקר טוב נסיכות" אמילי הגיע "בוקר" אמרתי וקמתי מהספסל כדי לתת לה חיבוק "איזה קוקו מתוח זה לא כואב לך?" שאלה אותי כשהתנתקנו, היום היה לי יום שיער רע אז החלטתי להתעלל בשיער השרוף שלי ולמתוח אותו עוד יותר עד שיצא לי המוח. "כואב כואב , אבל זה צריך לסבול לא נורא." אמרתי והיא צחקקה וחיבקה את סול, "אמילי בדיוק סיפרתי לאיב על יובל והודעתי לה שאנחנו יוצאות בשלישי בערב" סול אמרה לאמילי , "מתי הספקת לספר לאמילי?" שאלתי את סול "בדרך לבית ספר דיברתי איתה בטלפון" אמרה.

"שלוש" "שתיים" "אחד" ספרתי לאחור , מחכה שישמע הצלצול או שאמות מהשיעמום של שיעור ערבית "ישש" בדיוק כשנשמע הצלצול הרחביי בית הספר שמעתי את הצעקה של שון מהסוף של הכיתה ששם הוא יושב. מאותו היום שגילתי מה הוא מעשן ואת הסיבה שהוא מוזר בזמן האחרון , אנחנו לא מדברים ואני רואה שזה גם לא מפריע לו. אבל לי כן , מאוד מפריע לי. שון חבר ילדות שלי וקשה לי להיות בלעדיו , אפילו שעה בלי לדבר איתו , בלי הבדיחות המפגרות שלו. הצחוקים שרק הוא ידע לעשות, זה מתסכל וזה מאוד מעציב אבל נראה מה הזמן יעשה ואיך נתמוד. "את באה איתנו לטורניר במגרש או שאת נשארת פה לבהות בשון?" אמילי הוציא אותי ממחשובתי "מה, כן אני באה רק חכו אני אקח את הטלפון" אמרתי ובזריזות הוצאתי את הטלפון מהתיק ויצאתי איתן מהכיתה למגרש. "זו רק אני או שפתאום הבית ספר מפוצץ?" שאלתי כשראיתי שפתאום הרחבה בבית הספר מלאה "אהה שחכתי לגמרי , יש היום יום חשיפה כזה לתלמידי חטיבה , הם באו לראות את הבית ספר אוליי יעברו לכאן שנה הבאה" אנאל אמרה והבנתי , אני זוכרת שאני באתי ליום הראשון של התיכון לפני שנה הייתי מלאה בכל כך הרבה פחדים על איך יקבלו אותי ואם בכלל יהיו לי חברים ומישהו התחבר אליי, אבל בסוף כל זה נעלם כי הנה אני היום יש לי את החברות הכי טובות שיכולתי לבקש. "איזה כיתה נגד איזה כיתה?" סול שאלה כשמשחק הכודרגל התחיל "הכיתה שלנו נגד יא8" ענתה לה אמילי "בואו נקווה שלא נפסיד כמו תמיד" אמרה , כן.... הכיתה שלנו זה דיי נאחס , כל משחק אנחנו מפסידים וזה נגמר במכות בין בילדים בזה שהם מאשימים אחד את השני בהפסד "אמן" אמרתי בתקווה שזה יתגשם וננצח.
סוף יום הלימודים הגיע תודה לאל השעה עכשיו ארבע בצהריים, המשחק נגמר בתיקו שלוש שלוש , מזל. עדיין לא נצחנו אבל לפחות גם לא הפסדנו ככה שזאת דיי התקדמות ונקווה שמשחק הבא ננצח שלוש אפס. "תזכרו בנות. יום שלישי בשעה אחת עשרה וחצי אנחנו נפגשות בכניסה של הבר בטיילת , אין איחורים ואין כלום ובלי פאדיחות לייד חברים שלו שלא יחשבו שיש לי חברות חולות נפש" סול אמרה תוך כדי שאנחנו הולכות הביתה ברגל "אבל זה נכון מה את רוצה , אנחנו באמת חולות נפש" אמילי אמרה והתאפקה שלא לחייך את החיוך הממזרי שלה "דיי באמת דיי, אני לא רוצה שזה יתפקשש" סול אמרה במאט פחד.

■■■■■■■■

"אמא אני בבית" צעקתי כשפתחתי את דלת הבית "היי מתוקה אני בדיוק יוצאת. יש על הגז פסטה עם פטריות כמו שאת אוהבת , אני אחזור מאוחר" ראיתי את אמא בדיוק יורד במדרגות עם מדיי האחות שלה. אמא שלי אחות בבית חולים ובגלל זה היא הרבה בעבודה כי היא עמוסה ויש לה מלא משמרות "אוקיי אמא ביי" אמרתי לה וחיבקתי אותה "ביי מאמי אם קורה משהו ישר תתקשרי אליי" אמרה והניחה נשיקה על ראשי "טוב אמא " אמרתי לה "ביי מתוקה" נפרדה ממני ויצאה מדלת הבית "ביי" נפרדתי גם אני וסגרתי את דלת הבית ונעלתי.
אכלתי את האוכל הטעים שאמא שלי הכינה, שטפתי את הכלים. אספתי את כל העיתונים שהיו מפוזרים על הספה והנחתי בהרמה על שולחן הקפה , סידרתי את הכריות וקיפלתי את הסמיכה הקבוע שיש לנו בספה. נכנסתי לחדר של ניתאי לראות אם הוא נקי , וכן הוא נשאר נקי רק הייתה הרמת בגדים בצד החדר כנראה לכביסה , לקחתי את אותה והלכתי אל חדר הכביסה עושה לניתאי את הכביסה שלו , זה לא כל כך הרבה בגדים. שלושה זוגות תחתונים שניי זוגות גרביים , חמישה חולצות , שישה ג'ינסים, שני מכנסי טרינג וג'קט אחד. את כל זה הכנסתי למכונה , "תיהיה בריא ניתאי , כמה בגדים" אמרתי לאחר מאבק קל שהיה לי להכניס את הבגדים של שניה בגד אחר נפל מהמכונה, אבל לבסוף הכל נכנס בלי בעיה.
שכבתי במיטה וצפיתי בטלוויזיה , ראיתי את הסרט במבי כי לא היה מה לראות. "הלו" עניתי לצלצול הטלפון "היי מתוקה" שמעתי את הקול של ענת מהצד השני "היי" אמרתי "את זוכרת שאת אמורה להגיע למשמרת נכון?" שאלה אותי, שחכתי מיזה לגמריי אין לי כוח "וואי ענת אני לא כל כך מרגישה טוב יש לי כאב ראש. זה בסדר אם אגיע מחר ואעשה משמרת כפולה?" שאלתי בתקווה שתסכים "לא. אני אמרתי כבר לפני חמישה ימים שבאים אלינו פלוגה שלמה שהזמינה מקום מראש , תקחי כדור ותגיעי." אמרה בתקיפות "אוףף טוב,ביי" אמרתי בחוצפנות וניתקתי את השיחה. בת כלבה , באמת כואב לי הראש ואין לי כוח, ומתי בכלל היא אמרה שמגיעים אלינו פלוגה מתיי? , יצאתי מהמיטה החמימה שלי והתלבשתי. לבשתי מכנס טרינג שחור כי קר וסוודר שחור , אספתי את שיערי לקוקו הדוק כמו בבוקר , נעליי נעלי ואנס שחורות לקחתי מפתח ויצאתי מהבית.
"הגעת דווקא מהר" ענת אמרה כשנכנסתי למסעדה , הנהנתי לה קצרות ושלחתי לה חיוך מזוייף. "טוב בואו כולם לפה , עד שכולם הגיעו אני אומר מה כל אחד עושה" ענת אמרה וכל צוות המסעדה התייצב בבר "טוב זה יהיה קצר. איב ועומר אתן במטבח תשטפו את הכלים וכל השאר ממלצר כרגיל" אמרה, למה זה מגיע לי אני פאקינג לא סובלת להיות במטבח , זה כל כך מגעיל לנקות את כל החרא שכולם אוכלים ואני צריכה לשטוף את זה ועוד בלי כפפות. איכככ זה כזה מגעילל איככ גועל, הדבר הכי מגעיל עלי אדמות!