pretty Eyes

part-45

שחור משחור , כך מתואר הבוקר שלי .

אני וקייל לא מדברים כבר חודש וזה מרגיש כמו שנה , הוא התקשר אליי בכל הזמנות שהייתה לו ואני לא עניתי , רק הסתכלתי על הטלפון שהיה על מצב רטט. סיוון המטומטמת מסתכלת עליי כל יום בבית ספר במבט מרוצה .
זה באמת קייל שאני הכרתי? קייל שבו אני התאהבתי ונתתי לו את כולי. שהיה איתי תמיד ועזר לי בכל הזמנות.
אני רוצה לשמוע את הקול שלו שאני כל כך מתגעגעת אליו אבל גם שונאת בו זמנית , אני סקרנית לדעת מה הנימוקים שיש לו להביא לי , והאם להאמין לו בכלל . זה שובר אותי יותר.
יום חמישי היום כבר סוף שבוע ובעיקר היום שאני הכי לא אוהבת , למה? נקיונות.
הייתה לי היום בגרות בעל פי באנגלית וישר אחריה שיחררו אותנו הביתה. אני מכינה לי טוסט ובנתיים כשאני מחכה שזה יהיה מוכן אני מסתכלת על עצמי דרך המראה שנמצאת לייד דלת הכניסה הביתה , חיוורת , שקיות שחורות , דקיקה יותר מתמיד.

ירדתי המון במשקל בחודש האחרון ובייחוד בשבוע אחרון עקב העניינים שקרו , אני אוהבת את המשקל שהיה לי , לא רזה מידי ולא שמנה מידי , באמצע. בדיוק שיש מה לתפוס במידה הנכונה . אבל עכשיו , אין שום זיכרון לשומן , הבטן הקטנה שהייתה לי נעלמה ובמקומה הופיעו עצמות , לא ברמה של אנרוקסיה , ברמה של אם אני מתמתחת אפשר לראות כל הצלעות שלי ואני לא סובלת את זה , אני רוצה לחזור למשקל שהיה לי.
למזלי הבטן זה האיזור היחיד בגוף שלי שהשתנה , רגליים שלי נשארו שמנמנות כמו שאני אוהבת.
אני מרימה את קצוות חולצתי עד קו החזיה , אני מעבירה את אצבעותי לאורך הבטן שלי , עוברת על צלעותי ומתחילה לדמועה , אני אהבתי מצב הגוף שהיה לי , ועכשיו פשוט נהרס , ירדתי יותר מידי במשקל , הבגדים שלי כבר רפויים עלי ואני לא אוהבת שהבגדים יותר מידי גדולים עליי עצם העובדה שירדתי במשקל.

לפתע דלת הבית נפתחת בהפתעה ואני ישר מורידה את חולצתי ומסדרת את עצמי , ניתאי מופיע בפתח הדלת במדים ותיק גדול של צבא. יום חמישי היום , הוא חוזר.
"מה את עושה?" הוא שואל בגבות מורמות " שום דבר שאמור לעניין אותך." אני אומרת והולכת למטבח כדי להוציא את הטוסט המוכן שלי והוא בא בעקבותיי.
" הווו זה ללא ספק העניין שלי שפאקניג אחותי יצאה עם החבר הכי טוב שלי והספיקה להיפרד ממנו ללא ידעתי!" נחטפתי הלם.
" מה?" זה הדבר היחיד שיכולתי לומר . " מה מה?!" הוא צועק בזעם ומטיח את נשקו על האי , גורם לי לקפוץ מהעוצמה בה הוא עשה זאת.
" מטומטמת למה ?! הוא גדול ממך בארבע שנים , עזבי ארבע שנים. הוא חבר שלי ! היה פה כל יום כל הזמן ." הוא כועס , ובצדק. אני לא יודעת מה לומר לו.
" חבר בלשון הווה , אתם עדיין חברים ?" אני שואלת בקול חלש ורועד מפחד , " כן , מה חשבת שבגלל שהאחות הסתומה שלי שנמצאת בסרטים שהוא בוגד בה נריב מכות ?" ניתאי לא בן אדם שרב מכות , הוא בחיים לא האמין שאלימות היא הפיתרון לפתור סכסוחים ובעיות.
"הוא לא בגד בך מפגרת אחת , הוא הבן אדם עם הכי הרבה יושר וכנות שאני מכיר , הכי נאמן. הזונה הבת זנה הזאת מהכיתה שלך , הם כן שכבו אבל לפני חודשים ,מלא חודשים." העיניים הירוקות הבהירות שלו הופכות כהות.
עצם עבודה שהגוף שלו פגש בגוף של סיוון בצורה כל כך אינטימית גורמת לי לבחילה. "איכס, יש לי חלחלה רק מלחשוב על זה דיי!" . "אני הולך להתקלח , היום בערב כולם באים אליי. דיר באלק לעשות סרטים , אחרת אנעל אותך בחדר." הוא מזהיר אותי וגוון העיניים שלו עדיין כהה, הוא בוער מכעס. "טוב , עליי אל תצעק אני בחדר." אני אומרת ובזה אני מסיימת את השיחה ועולה לחדר.
לא ראיתי את קייל זמן רב , את העיניים שלו שאני אוהבת. הוא בא היום והבטן שלי מתהפכת רק מלחשוב שאראה אותו , ולא במובן הטוב.