part- 43

2.4K 104 31
                                    

"בשעתיים האלה אני מעדיפה למות במקום לעשות פעילות כלשהי." אמרה אמילי במירמור אחריי שהמורה אמרה או יותר נכון קבעה מה נעשה היום אחריי הצהריים בבית ספר , כחלק מהפרויקט שלנו עם החיילים הגיעו שלבי האימונים.
יש לנו שעתיים וחצי אימוני כושר כהכנה לצבא , שלוש פעמים בשבוע והיום זה מתחיל , ילדי שכבת יא' - יב' .

אני מחכה לזה כל כך , תמיד עניין אותי אימונים כאלה של הכנה לצבא  , זה עוזר לנו באמת להבין מהי המערכת הצבאית ואת ענייני המשמעת הרצינית שיש שם.

יש שלושה מדריכים שניים מהם הם חיילים ואחד הוא מדריך מטעם תנועת הנוער שמארגנת את זה.

אמילי בכללי לא סובלת כל פעילות פיזית שיש , תמיד נמנעת , גם משיעורי ספורט כבר שוקלת להוציא פטור. היא לא בחורה שאוהבת לזוז בשום צורה אלא אם כן מצריכים אותה.

"המדריכים יהיו ברחבה בחוץ אם יש לכם שאלות וכו'.." המורה אמרה ויחד עם זאת עזבה את הכיתה.

"טוב בואו , נראה אם יש חתיכים ." קראה בהתלהבות סול , "כןןן." חיזקה אותה שקד , אנאל ואני הבטנו אחת בשניה האם כדאי , הסכמנו.
במילא בהפסקות שלנו זה לשבת על ספסל ולדבר או להסתכל על אנשים עוברים.

יצאנו החוצה ופעם ראשונה שאני רואה שכל כך מלא בחוץ , חוץ מהימים שיש טקסים כאן.
יש שולחנות בחוץ ועל ידם יושבים או עומדים שלושה מדריכים של תנועות נוער שונות , שלושה מדריכים כך , בטח רוצים למשוך אליהם עוד ועוד חניכים.

"קייל פה !" צעקו אמילי ושקד בו זמנית , קפצו במקום מהתרגשות. ראינו אותו ועוד חייל אחד ומדריך , כולם היו לבושים על אזרחים אבל עם נשק , רק המדריך עם רובה קטן בחגורה שלו.

"בואו נלך להגיד שלום אז." אני אומרת , הפנים היפות האלה , אני רק רוצה לראות אותו אבל עצובה שלא יכולה לנשק אותו פה מול כולם.

הוא סגר 28 יום בסיס , יחד עם ניתאי באותו הזמן גם היא עכשיו בבית.
רק יום ראשון היום.

הוא עוד לא ראה אותנו , הוא יבהל ברגע שיראה חבורת ילדים עומדים בגוש בונים בו ובחברים שלו.

"שון נו." אני דוחפת אותו כי הוא בקושי הולך , "מה הלחץ לא הבנתי , הבן אדם אחרי סיגריה תני רגע." לא מריחים ממנו שום ניחוח קטן ויש לו ריח טוב , טוב מאוד.

"אני רוצה עוד להספיק למחששה שוב אז מהר." תמיד לפני שיעור פיסיקה שון משום מה חייב לעשן , הוא לא בן אדם שיבוא ויעשן חפיסה אחת ביום , הוא מעשן מקסימום שלוש או שתיים ביום.

"שלום לכם." כולנו אומרים ביחד כשאנחנו מגיעים אלהם , אני מכירה שם רק את קייל וזהו. החייל השני קצת מוכר לי בפנים אבל לא יותר מזה.
"מה קורה?" שואל קייל מתוך נימוס את כולנו , אנחנו מהנהנים לו שהכל בסדר אצלנו.

pretty EyesWhere stories live. Discover now