Love & Crime ❤️⚔️

עונה 2 פרק 52

נקודת מבט גסטין
בעטתי בעצבים את קרש העץ שהייתה ליידי
״אני עומד לאבד את עצמי בן אדם״ שון אמר מחזיק את ראשו ביאוש
״כמה נפלו מאצלנו?״ שאלתי את הארי שהיה הכי שפוי מבין כולנו
״1 ו6 פצועים״ הארי אמר מנגב את השפה שלו שהייתה פתוחה
הגענו חבורה גדולה והורדנו את כל האנשים שהיו נגנדו,לקחנו רק את ראשי הצוותים,שמרנו אותם בחיים כדי להוציא כמה שיותר מידע
״מה אתה מתכנן לעשות עכשיו?״ הארי שאל
״אני לא יודעת,לא ראיתי שום סימן קים והבנות״ אמרתי מנגב את הפי המדמם למזלי הוא לא היה שבור
״הדבר המוזר היחידי שהמצאנו זה סירת מירוץ קטנה עם 3 גופות״ הארי אמר
״מה??״ שאלתי לחוץ
״כן הצוות שלו אמור לחזור איתה...״
הארי אמר מסתכל אל עבר הים
״לא היינו מוצאים כלום,האי הרוס לחלוטין,לא נשאר כלום חוץ מאפר״ לואי אמר מתוסכל
״צריך להמשיך לחפש״ אמרתי
״גסטין,אני...אני לא ...״ שון אמר מתקדם אלי
״שלא תעז להגיד מה שאני חושב שאתה רוצה להגיד,אנחנו צריכים לחפש!״ אמרתי בצעקה
״אני אקח איתי כמה שומרים ונטוס חזרה לקנדה,נשמור על הזבלים שנשארו חיים ,ננסה להוציא קצת מידע על המנהיג שלהם זאק״ הארי אמר
״מוזר שהוא לא בא איתם״ לואי אמר
״הוא נתן להם לעשות את העבודה השחורה״ סיננתי בעצבים
״יכול להיות״ שון אמר
״אני משאיר כמה חיילים שלי כאן איתך,תעשו חיפוש,אני מקווה שכולם בסדר״ הארי אני מהנהן אלי ואני החזרתי לו הנהון קטן לאות תודה,בכל זאת הוא עמד לצידי
״תודה״ שון אמר
הארי חייך והתקדם אל עבר הצוות שלו
״בוס! הביאו את הסירה״ ניק צעק
רצתי לעברו
״אני ל...״ ניק אמר אבל דחפתי אותו
״תתנו לי לראות!״ צעקתי לעברם מתפלל שהגופות בסירה זה לא אף אחד מבני משפחתי
עליתי על הסירה וכבר הרחתי את ריח הריקבון למרות שהריח לא זר לי עברה בי תחושת צמרמורת התקדמתי את עבר הגופות שהיו לבושים בשחוק
והלב שלי דפק כל כך מהר
הפכתי את הגופה הכבדה ומולי שכב גבר לא מוכר
קמתי ירקתי אל עבר גופתו וירדתי מסירה
שון ולואי עמדו מולי לחוצים ולבנים כסיד
״זה לא הם״ לחשתי
וראיתי על פניהם שירדה להם אבן מהלב
״איפה הם לעזאזל?!״ שון שאל לחוץ
״הלוואי וידעתי״ אמרתי מסתכל אל עבר הים

נקודת מבט קים
״תודה״ חייכתי חיוך מזוייף לפקידה הזקנה שעמדה בדלפק
היא הושיטה לי מפתח והתקדמתי אל עבר כולם שעמדו בכניסה של אכסנייה הטיפה מוזנחת אבל הלא מושכת עין,בדיוק מה שרציתי
״אד״ לחשתי לאד שישבה על הספה הקרועה
היא הרימה את מבטה אלי ופניה היו לבנות ועייניה היו עייפות
״צריך להחליף לה פד חדש,היא מאבדת דם״ דניאל לחש לי
״בואו״ אמרתי לכולם שהיו מעבר לעייפים
אחרי שהגענו לעיר הסמוכה ברחנו לתוך העיר מה שהיה קשה
אנחנו עם ילדים קטנים שמפחדים ועייפים,אד פצועה וניסינו כמה שיותר לא לבלוט בעין,למזלי שאמילי ובן הראו בגרות ועזרו לי עם התינוקות,אני מפחדת ועייפה ואני רוצה להגיע למקום מבטחים ואני כל כך אבודה שבאלי פשוט לצרוח
עלינו מהר במדרגות לקומה שלישית ונכסנו לחדר לא כל כך גדול אבל סביר
ישר לוס ודניאל השכיבו את אד על המיטה
הרמתי את החולצה המוכתמת דם שלה והיא גנחה בכאבים
״לעזאזל החרא הזה כואב״ היא אמרה דומעת
״לפחות הכדור יצא ״ לוס אמרה בוכה מחדש
״דניאל,הילדים...״ אמרתי לו
״שבו קטנים אני אדליק טלוויזיה״ דניאל אמר לילדים המפוחדים
כל הילדים ישבו עם הגב אלינו ודניאל הדליק את הטלוויזיה השמנה שהייתה שם ובובספוג הופיע מדבר בספרדית
״אני צריכה ללכת להביא עוד פדים וחומר חיטוי,אם לא זה יזדהם״ אמרתי שמה פד אחד מקדימה סובבתי את אד לצד כדי לשים בצד השני
הכדור יצא ונכנס באיזור המותן שלה
ועם הזמן שעבר מאז שהיא נורתה ולא קרה יותר מיידי חוץ מדימום אז היא בסדר,לא נפגעו איברים כלשהם,אני מקווה
״אני אלך״ דניאל אמר
״לא! אני צריכה איתך כאן! אני אלך תשמור עליהם״ אמרתי לו
״פאק! קים שימי את הפד״ אד אמרה גונחת
״סליחה״ לחשתי שמתי את הפד והשכבתי אותה חזרה
הלכתי מהר אל השירותים שלא היו כל כך נקיים ושתפתי את ידי שהיו מלאות בדם
״קים את בטוחה שאת יכולה ללכת את?״ דניאל שאל
״כן,אני צריכה שתיהיה איתם,אני אלך לקנות גם משהו לאכול,אנחנו כמעט 24 שעות בלי אוכל״ אמרתי
הוצאתי את האקדח מהמכנס שלי ובדקתי כדורים
ראיתי שיש לי מספיק והחזרתי אותו שוב
הלכתי מהר לתיק שלי והוצאתי כמה שטרות ואולר קטן ששמתי בכיס הקידמי שלי
״לוס״ קראתי לה והיא ישר התקדמה אלי עדיין דומעת
״אני צריכה אותך מפוקסת״ אמרתי מנגבת את דמעותיה
״אני מנסה״ היא אמרה בקול צרוד
״תאכילי את התינוקות אני אחזור מהר״ אמרתי לה ברוגע
היא הנהנה
״אני כבר חוזרת דניאל תנעל ״ אמרתי להם יוצאת מהחדר
שמתי את כןבע הקפוצון על ראשי וירדתי מהק במדרגות
אין לי מושג איפה אני ואני בקושי יודעת ספרדית אבל אני אסתדר
השעה הייתה 6 בערב והיה נעים אני מקווה שהקפוצון לא נראה חשוך
השכונות היו מלאות חיים
מוזיקה ,ריחות של אכול,אנשים,אם לא הייתי במנוס חיי זו הייתה יכולה להיות חופשה מושלמת,אבל לא...
נאנחתי בתבוסה מרגישה רע כל כך אבל התפקסתי ,צריך למהר כי אד מדממת והילדים רעבים
מצאתי חנות קטנה ונחמדה שאפשר לקנות בה מוצרי אוכל אז העדפתי לקנות כמה מנות חמות כדי שנאכל לפחות משהו,קניתי בנוסף כמה בקבוקי מים לשתיה שילמתי מהר למוכרת הנחמדה ויצאתי שוב לרחובות מחפשת בית מרקחת או משהו קרוב לפחות,לעזאזל! המקום הזה מסובך
נכנסתי בין רחובות שוב מתפללת שאני אמצא כבר בית מרקחת אבל כשפניתי בפנים הוצמדתי לקיר מה שגרם לשקיות בידי ליפול הוצאתי מהר את האולר מהכיס והגנתי על עצמי
״פאק״ קול מוכר נשמע
התפקסתי ,שון?
״שון״ אמרתי מורידה את ידי
ושון התרחק ממני,הייתה לו שריטה לא כל כך עמוקה בצוואר עקב האולר
״אוי אלוהים אתה בסדר?״ שאלתי לחוצה
שון לא אמר דבר,הוא פשוט משך אותי לחיבוק מה שגרם לי אוטומטית לחבק אותו חזרה
״מ..איך אתה כאן?״ שאלתי לא מבינה
הוא התנשף במהירות וחיזק את החיבוק
״שון?״ שאלתי מוזיזה אותו ממני
״חיפשנו אתכם כמו משוגעים! אני...איפה הילדים? איפה לוס?״ הוא שאל מסתכל עלי בעיינים מבריקות
״הם...במקום בטוח,איך ידעת שזו אני?״ שאלתי לא מבינה
״התפצלנו לחפש אתכן,וראיתי מישהי עם לבוש ארוך,אנחנו במדינה טרופית יחסית זה היה ניראה לי חשוד,עקבתי אחריך עד שהגעת לפינה הזו,לא רציתי לעשות הרבה רעש בין כל האנשים,וזאת באמת את״ הוא אמר מלטף את הלחי שלי
חייכתי אליו מרגישה את דמעותי יורדות במהירות
אבל החיוך ירד מהר
״אני צריכה מצרכים רפואיים״ אמרתי בדאגה
״מי נפגע?״ הוא שאל לחוץ
״אד״ עניתי
״לואי הולך להשתגע״ שון אמר נאנח
״אני יודעת,צריך למהר״ אמרתי
״אני על זה,בנתיים תדריכי אותי למקום שלכם״ שון אמר
הרמנו ביחד את השקיות והלכנו דרך הרחובות,למזלי הזיכרון שלי לא בגד בי והגענו לאכסנייה תוך 10 דקות
עלינו מהר בדרגות ודפקתי על הדלת
״דניאל!״ לחשתי
הדלת נפתחה חושפת את לוס
״שון?״ היא שאלה דומעת מחבקת אותו ישר כמעט מעיפה אותי מהדרך
נכנסתי ישר לחדר רואה את דניאל עומד ליד המיטה בזמן שאד שוכבת,רק שוכבת
״מה? איפה הילדים?!״ שאלתי לחוצה
״הם יושבים כולם במקלחת,קים המצב לא טוב!״ דניאל אמר מתנשף
״שיט!״ שון אמר לחוץ מסתכל על דניאל ואד
״אמרת להם?״ שאלתי את שון
״שלחתי מיקום,הם בדרך״ הוא אמר מתקדם מהר לאד
״היא קרה״ הוא לחש נוגע בה
״אד?״ קראתי בשמה מתקרבת גם
הדמעות שוב עלו ופחדתי כל כך לאבד אותה
״אד??״ קראתי בשמה שוב אבל היא לא ענתה
״לא״ לוס לחשה המומה
שון שלח את ידו לצווארה של אד ועצם את עיניו
״פאק״ דניאל אמר מעביר את ידו המגועלץ בדם על שערו
״ישלה דופק,בקושי אני בקושי מרגיש אותו ,והוא איטי״ שון אמר
״איפה הבנים לעזאזל?״ שאלתי כמעט צועקת שוכחת לרגע שהילדים במקלחת
״קים,לכי להיות עם הילדים״ שון אמר
״מה? אתה משוגע?״ שאלתי עצבנית
״קים! תקשיבי לי! אד מגיל קטן נמצאת איתך,היא כבר מעבר לחברה טובה,אני צריך אותך מפוקסת,אני צריך שתכנסי להיות עם הילדים,לוס,תשימי עין על התינוקות״ שון אמר מחלק פקודות
לא עניתי לו פשוט נכנסתי לחדר המקלחת וראיתי את כל הילדים יושבים על הריצפה,ולא מדברים
״אמא״ התאומים צעקו בתיאום מושלם,ליאן ישבה על בן וליאם ישב על אמילי,
״קטנים שלי״ אמרתי בחצי חיוך ישבתח על הריצפה והן ישר קפצו עלי בחיבוק
״את בסדר כולכם,נכון?עוד מעט נאכל״ אמרתי בטון רגוע מסתכלת על כולם
״מה קרה לדודה אד? מה קורה עם כולם? איפה אבא?״ אמילי זרקה לעברי שאלות בזמן שניסתה להחזיק את דמעותיה,היא הייתה מבוהלת ומפוחדת אבל היא גילתה בגרות כשלהי ועזרה לי לתפקד עם אחיה הקטנים,ואני כל כך גאה בה למרית גילה הקטן
״הכל יהיה בסדר,אני מבטיחה״ לחשתי לה בחיוך והסתכלתי אל עבר גקסון שפשוט ישב ושיחק עם אצבעותיו
״גקס?״ קראתי בשמו גורמת לי להרים את מבטו אלי
״איפה...פאק פאק פאק,בייב!״ צעקה נשמעה מחוץ לדלת המקלחת
״אבא?״ גקס שאל פתאום מתכוון לקום
״לא,גקס,תשב כאן עם כולם המבוגרים צריכים לדבר״ אמרתי קמה מהריצפה
״אני רוצה את אבא,ואת אמא״ הוא אמר מתחיל לבכות
״אני יודעת והם כבר יהיו איתך ,פשוט המבוגרים צריכים לדבר כמה שניות בסדר?״ שאלתי לחוצה
גקסון הזיז את ראשו מצד לצד
״גק תפסיק!אנחנו צריכים להקשיב להם״
אמילי אמרה בטון כועס לעברו
״אמילי שימי לב שכולם לא יוצאים מחדר המקלחת עד שאחד מהמבוגרים אומר אחרת״ אמרתי
היא הנהנה בראשה ויצאתי מחדר המקלחך מוודא שאני סוגרת את הדלת אחרי
לואי ישב ליד אד והחזיק את ידה יכולתי לראות שהוא ממלמל לעצמו והדמעות נפלן מעיניו ישרות על המיטה
״קים״ קולו המוכר של גסטין נשמע גורם ללב שלי לדהור מהתרגשות
סובבתי את מבטי לכניסה של הדלת וראיתי אותו עומד שם בציפייה
קפצתי עליו בחיבוק מוחץ עצמות
״את בסדר את בסדר״ הוא חזר על עצמו מוודא
״כן,כולם בסדר,חוץ...״ אמרתי משחררת את
החיבוק ומסתכלת אל עבר אד ששןכבת על המיטה ואת לואי עדיין מחזיק בה
״ישלנו צוות שלם למטה,לואי תרים אותה ישר ניסע ישר לבית חולים,כל השאר יבואו איתנו וישארו בוואן הגדול,עדיף שניהיה ביחד עם אבטחה״ גסטין אמר בפיקוד
לואי הרים את ראשו אל עבר אד
והסתכל עליה מוזר
״לו?״ שאלתי לא מבינה
לואי הרים את ידו ושם על צווארה כנראה מחפש דופק
״אני לא...אני לא מרגיש״ הוא לחש
״מה?״ שאלתי לחוצה
״אני לא מרגיש דופק״ הוא אמר מרים את מבטו הכואב אלי
והרגשתי איך ליבי נישבר לאלף רסיסים