Love & Crime ❤️⚔️

עונה 2 פרק 28

נקודת מבט קים
״גסטין?״ שאלתי שוב אחרי שהוא לא ענה רק בהה בי
״עא... כן? זאת אומרת באתי לקחת בגדים...״ הוא גמגם הולך לארון
נאנחתי חוזרת למיקום שהייתי בו
הסתכלתי אל עבר שיין שישנה בנוח
ודניאל שישן בעייפות מה שגרם לי לצחקק
גסטין יצא עם בגדים מהארון ומיהר לצאת דרך הדלת
כאילו הוא בורח ממני
עייני שוב עקצצו הרגשתי איך הדמעות שלי עולות שוב
לעזעאל עם ההורמונים האלה כבר
אני בוכה מכל דבר קטן
לא שמה שהולך ביני לבין גסטין קטן
אבל אני לא מפסיקה לבכות
ניגבתי מהר את דמעותי בעצבים,מתעצבנת על עצמי
״קים?״ קולו הצרוד של דניאל נשמע
״הממ?״ שאלתי
״את בוכה?״ הוא שאל זז ממקומו ונשכב מולי פנים מול פנים
״כן״ אמרתי
״למה?״ הוא שאל
״סתם...גסטין פשוט נכנס ויצא מהחדר והתחלתי לבכות״ אמרתי בפשטות
״מצטער על כל מה שהולך בניכם״ דניאל אמר ברכות
״אתה חייב להפסיק להתנצל על כל דבר״ אמרתי מגחחת
״ואת חייבת להפסיק לבכות״ הוא אמר מושיט את ידו ומנגב את הלחי שלי
״אני לא שולטת בזה״ אמרתי בקול צרוד ממשיכה לבכות מה שגרם לדניאל לצחקק
״תפסיק״ אמרתי מתלוננת
״מצטער אני לא שולט בזה״ הוא אמר צוחק חזק יותר גורם לשיין להתעורר
״ראית מזה שי שי? אבא שלך חתיכת זבל קטן״ אמרתי בקול חמוד קמה ומרימה אותה
״הי הי! שפה!״ דניאל אמר
״בסדר...״ גלגלתי את עייני מסתכלת אל עבר שיין שמלמלה שטויות מהפה שלה
״רואה היא מתחילה לדבר״ דניאל אמר

נקודת מבט גסטין
נאנחתי יושב על הכיסא ביאוש
״תרגע כבר חיברתי את הפלאפון שלה למחשב״ לואי אמר
״אני יודע...פשוט ... המצב...זה הורג אותי״ אמרתי כנה
שון עמד מולי לא יודע מה להגיד
אבל לפי הפנים שלו יכולתי לראות שהוא מלא במחשבות
״תגיד מה שישלך להגיד שון״ אמרתי תקיף
״אין לי ממש,היא פשוט... היא נשברה לי בידיים גסטין,היא מעבר לפגועה,היא...ועוד בהריון״ שון אמר נאנח
״אני יודע,אתה חושב שאני לא יודע את זה?!״ צעקתי עליו בתסכול
״אם אתה יודע את זה תזיז את התחת שלך ותביא לאחותי הוכחות שהתחת המסכן שלך לא היה עם איזו בלונדינית מזדיינת,כי בנתיים היא זאת שנמצאת בחדר בוכה שעות על גבי שעות עליך! בחיים לא ראיתי את קים ככה,שברירית,פגועה,זה יכול להזיק לה ולתינוק שבתוכה״ שון צעק עלי בעצבים מתקרב אלי
״לך תזדיין שון,אתה חושב שאני יושב רגל על רגל ולא עושה כלום? אני נאכל מבפנים,אני על הקצה גם ככה!״ קמתי מהכיסא מכה בשולחן
״אתה כזה אגואיסט! חושב על עצמך״ שון אמר ברעל
״תסתום את הפה שלך שון ,אני נשבע ש...״ אמרתי סוגר את הפה שלי לא רוצה להמשיך
״תפסיקו שניכם! אני מבין שון שהיא אחותך ואתה ישר תרוץ לצד שלה ,אבל אנחנו מנסים להבין מי הבן זונה ששלח את התמונות האלה ומי בעצם עשה את זה... זה שתריבו לא ישפר שום דבר״ לואי עמד בין השולחן לבין שון עוצר אותנו מלנסות לקפוץ אחד על השני
״אני לא אגואיסט בחיים לא הייתי אגואיסט אליה,זה ששמעת את הצד שלה וראית שהיא פגועה זה לא אומר שאני יושב בכיף עם עצמי וממשיך בסדר היום שלי כרגיל,האישה הזו היא אמא לילדים שלי ואשתי ומעל הכל היא אהבת חיי, אני אוהב אותה כמו שלא אהבתי בחיים, כל חיי לא עסקתי במערכות יחסים או מעוניין במושג אהבה,הייתי מזיין על ימין ועל שמאל,העסקים היו בראש שלי,לא חשבתי שיבוא היום ואני אהיה מאוהב,וזה קרה ,מה שקרה עם ההסכם וחיבור הכנופיות,ובכלל חשבתי שנדפקתי לכל החיים,ואז פשוט הכרתי אותה,אותה אחת שלא מפחדה ממני בגלל שאני גנסטר,אותה אחת שלא תוריד מעצמה ומהכבוד שלה,אותה אחת שמסתכלת עלי בגובה עיינים,נלחמת איתי בשיינים על מה שהיא מאמינה,ועקשנית ,אוי אלוהים עד כמה שהיא עקשנית,אבל התאהבתי בה,בכל פרט ואיבר בגוף שלה,התאהבתי ונפלתי חזק איתה,אז אל תבוא להטיף לי ! אל תבוא לזרוק לי לפרצוף את הבכי והכאב שלה ,זה שאני לא מראה שאני שבור זה לא אומר שהכל בסדר״ אמרתי עצבני עוקף את השולחן ואותו ויוצא בעצבים מהמשרד

נקודת מבט קים
״אמאא!!!״ קולה של אמילי נשמע בזמן שהיא נכנסה בסערה לחדר
״כן אמ?״ שאלתי מסתכלת עליה
שיין ודניאל כבר לא בחדר הוא יצא להאכיל אותה
״אוקי...רגע... אד??״ אמילי צעקה אל עבר החדר
אד נכנסה מתנשפת עם ליאן וליאם בין ידיה
ליאן לבשה גופיה שהייתה נראת כמו חזייה של בנות ים עם חצאית שנראת כמו סנפיר
וליאם לבש חליפה מתוקה של באטמן ומסכה של באטמן על פניו
וישר התחלתי לצחקק
״אוי קטנים שלי,מה הן עשו לכם?״ שאלתי פורסת את ידי והם ישר הושיטו את ידיהם אלי
אד הניחה אותם ליידי והם הלכו לעברי מחבקים אותי
״הם התגעגעו לאמא שלהם״ אד אמרה משלבת ידיים עם חיוך
״כן״ ליאם אמר מחבק אותי
״גם אני אליכם קטנים שלי״ אמרתי דומעת וישר מנגבת את פניי
אד צחקקה והזיזה את ראשה מצד לצד
״אוי אלוהים! אד! את הרמת את התאומים בכל המדרגות?״ שאלתי
היא בהריון!
״לא,לוס הרימה פשוט הרמתי אותם לא רציתי שהתלבושות התלכלכו או משהו,הם הכי מתוקים שיש״ אד אמרה מחייכת
״נכון״ אמרתי מחייכת בגאווה
״אתן לא מקשיבות לי!!״ אמילי צעקה בדרמטיות
״סליחה קטנטונת תמשיכי...״ אמרתי מצחקקת

נקודת מבט גסטין
״פריז...״ לואי לחש
״מה?״ שאלתי מרים את ראשי
״ההודעות נשלחו מפריז...״ לואי אמר
״מ...ה״ שאלתי לא מבין
״מי יעשה דבר כזה?רון מת אין לך אויבים בפריז נכון?״ שון שאל
״לא שידוע לי...״ אמרתי נאנח
״אני לא מבין,זה לא נראה הגיוני,באמת.״ לואי אמר
״אנחנו צריכים להתחיל לחפש מי הבן זונה הזה״ שון אמר נשען על הקיר
״זה יקח זמן,אין לנו קצה חוט״ לואי נאנח העצבים
״לעזאזל״ אמרתי נאנח קם ממקומי בעצבים
״גסטין...״ לואי אמר
״מה אני הולך לעשות?! זה באמת יקח זמן,אין לנו שמץ של מושג מי יעשה דבר כזה״ אמרתי
״זה יקח זמן אבל אני אנסה למצוא מאיזה פלאפון ספיציפי זה הגיע,זה לא קל ,זה מראה לי רק מיקום גי פי אס של ההודעות״ לואי אמר
״איך אני יכול לשבת בצד ולחכות לזה בזמן שקים ככה!?״ שאלתי
״אין לי מושג מה לומר לך אחי...״ לואי אמר
״אני ...אני אנסה לדבר איתה״ שון אמר
״זה לא משנה מה תגיד היא עדיין תחשוב שבגדתי בה,אין לי עדיין את התשובות של הבדיקה״ אמרתי
״טוב אז נעשה ככה,נחכה לתשובות של הבדיקה,נמשיך לחפש מאיזה מספר פלאפון ההודעות הגיעו,ונראה לאן זה ילך...בנתיים אל תגיד כלום,היא יכולה עוד יותר להתרחק ממך ממה שהיא כבר עכשיו,היא תחשוב שזה תירוץ או משהו״ לואי אמר
״אתה צודק...זה פשוט,זה פשוט הורג אותי מבפנים״ אמרתי