Love & Crime ❤️⚔️

עונה 2 פרק 53

נקודת מבט גסטין
ישבתי בוואן הגדול שעמד מחוץ לבית החולים
קים ישבה עלי מחובקת בין זרועותי
היא יבבה בלי הפסקה במשך יותר משעה,אני חושב.
החלטנו שרק לואי יכנס לתוך הבית חולים,לא שהייתה אופציה אחרת,לואי לא שחרר מאד אפילו לא שניה התחלקנו ל2 וואנים שחורים וגדולים
בוואן הראשון לוס שון טיילור גקסון אמור שיין ודניאל,ובוואן השני אני קים והילדים שלנו
היו עוד 2 מכוניות אחת מאחורה ואחת מקדימה מטעמי בטיחות
שפשפתי את ידי בגבה של קים מנסה אכשהו לנחם אותה
הילדים ישנו עייפים מכל מה שקרה,הם היו שקטים כשהם ראו אותי,אני יודע שהם מבוהלים ומפוחדים ממה שקרה וזה לגיטימי,אבל זה לא מונע מהלב שלי להחסיר פעימה
״קים״ לחשתי לה
היא הזיזה את ראשה מצד לצד לא רוצה להביט בי
החולצה שלי מזמן הייתה ספוגה מדמעות
וזה לא עניין אותי החולצה,אלא העובדה שהיא בוכה בלי הפסקה
״בייב תרימי את הראש אלי בבקשה״ אמרתי מעביר על גבה ליטוף עדין ומעודד
קים הרימה את ראשה באיטיות
לחייה היו סמוקות עייניה היו אדומות בגלל הבכי
וחלק קטן משערה היה דבוק ללחי שלה בגלל הדמעות
הרמתי את ידי מזיז את השערה אל מאחורי האוזן שלה
״את יכולה להסביר לי למה את בוכה?״ שאלתי ברוגע מנגב את דמעותיה
״אני אשמה בכל זה,אני לא יכולה לאבד את אד״ היא אמרה בקול סדוק
״איך את אשמה בזה?״ שאלתי לא מבין
״הייתי אמורה להגן עליה! הייתי אמורה לעשות משהו גסטין ״ היא אמרה בכעס
״את עשית כל מה שיכולת בייב,תפסיקי עם האשמות האלה, אנחנו נתפלל שאד תצא מזה בשלום והכל יהיה בסדר ״ אמרתי כמעט עצבני עליה,כמעט לא אהבתי שהיא מאשימה את עצמה
היא המשכה לבכות דמעות חמות וכבדות
״בבקשה תפסיקי,זה שובר אותי לראות אותך בוכה״ אמרתי,כל פעם שהיא בוכה אני מרגיש מן דקירה בחזה
״אנחנו נמצאים כאן כמעט 4 שעות״ היא אמרה בעצבים פתאום
״לואי אמר שהוא יצא לתת מידע ברגע שיהיו לו תשובות״ אמרתי כמעט נאנח לא רוצה להרגיז אותה או משהו
״4 שעות זה מספיק זמן״ היא אמרה מתרוממת  ממני לכיוון הדלת
החזקתי במותניה מושיב אותה עלי
״את לא יוצאת לשום מקום לא בטוח כאן״ אמרתי בקול קשוח
״לא אכפת לי״ היא ענתה לי בילדותיות
שהפתיעה אותי
גיחחתי,היא מתנהגת מוזר השינוי במצב הרוח שלה קיצונ... רגע
״אתה בהריון?״ שאלתי מרים גבה
״לא״ היא אמרה מגלגלת עיינים
״בייב״ לחשתי מזיז שערה שברחה
היא נעצה בי את מבטה שהיה אמור להיות מאיים אבל מבחינתי היה קצת מצחיק חמוד ובעיקר מהפנט
״לואי בטוח יבוא כשהיו לו חדשות כלשהן,אני לא רוצה שתצאי לבד אני לא רוצה שיקרה לך משהו״ אמרתי
היא שלפה מהגינס שלה את האקדח ונופפה בו מולי
״אני רוצה לראות מישהו יעז״ היא אמרה בכעס
ובשניה קמה ממני ויצאה מהדלת
״קים!״ כמעט צעקתי שוכח לרגע שהילדים שלנו ישנים בוואן הגדול
פתחתי חלון במהירות מסמן לשומר שעמד ליד הוואן לבוא
״לך אחריה מיד!״ אמרתי
״כן בוס״ הוא אמר רץ אל עבר קים שהייתה בכניסה לבית חולים
הסתכלתי לעברם רואה את שהשומר עוצר את קים ומדבר איתה,טוב בקושי מדבר איתה כי היא שלפה את האקדח שוב אבל הפעם למולו ,השומר התרחק ממנה וכמעט רץ אלי חזרה
״בוס״ הוא אמר מתנשף
ואני כתגובה צחקקתי

נקודת מבט קים
נכנסתי עצבנית דרך דלתות בית חולים שמתי מהר את האקדח בגינס שלי
השומרים עצדו בצד אבל לא עשו כלום,כנראה ידעו מי אני
נגשתי אל הקבלה
״איפה החדר של אד?״ שאלתי בטימטום
האישה מהקבלה הסתכלה עלי לא מבינה וקצת לחוצה
״את מדברת עוד שפות חוץ מספרדית?״ שאלתי בחוצפה
״עא כן...״ היא גימגה בשפה המוכרת לי
״למה את מגמגמת?״ שאלתי
״ס...סליחה,אני פשוט יודעת מי את״ היא אמרה מחייכת חיוך בלחץ
״מעולה אז יודעת את מי אני מחפשת,נכון?״ שאלתי
״כמובן את גברת קופר״ היא אמרה
לקח לי כמה שניות להבין שזה בעצם השם משפחה של לואי מה שאומר שזה גם השם משפחה של אד
״כן״ אמרתי אחרי כמה שניות
״בואי אחרי ״ היא אמרה לוקחת איתה קלסר כלשהו
הלכתי אחריה מסתכלת סביבי
אחרי כמה שניות היא נעצרה
״חדר 342 זה החדר של גברת קופר,חוץ מזה את צריכה עוד משהו ?״ היא שאלה בנחמדות
״לא,תודה״ אמרתי לה והיא מיהרה להסתלק משם
התקדמתי אל החדר של אד והרגשתי איך ידי התחילו להזיע מרוב לחץ
לעזעאזל
לקחתי נשימה עמוקה,הכל יהיה בסדר
הושטתי את ידי אל הידית על מנת שאוכל לפתוח את הדלת אבל הדלת נפתחה חושפת את לואי יוצא מהחדר בסערה עם דמעות בעיניו
״לא...״ לחשתי כמעט נחנקת מעצמי
הדמעות לא איחרו וירדו בכמויות
״אני לא יכולה לאבד אותה,לעזאזל הכל באשמתי״ אמרתי מעבירה את ידי בשיערי בחוזקה
״קים?״ לואי שאל פתאום שם לב אלי
״אני לא יכולה״ לחשתי בוכה מסתכלת אליו
הוא ניגב את דמעותיו
״קים...״ הוא אמר מתקרב אלי
״לא! זאת אשמתי אתה לא מבין? הייתי צריכה לעשות משהו,היא...היא לא יכולה למות , רק עכשיו נולדה לה ילדה,וגקס היה כל כך מפוחד ו... היא,היא האחות שמעולם לא הייתה לי ,לו,אתה לא מבין? זאת אשמתי לעאזאל״ אמרתי מרגישה את הלב שלי נשבר שוב
״קים תסתכלי עלי״ לואי אמר מחזיק את ידי
הזזתי את ראשי מצד לצד הרגשתי כל כך אשמה
״קים״ הוא אמר נאנח
״סליחה לו,אני לא יודעת אם תסלח לי אי פ...״ אמרתי אבל הוא קטע אותי
״היא בחיים!״ הוא צעק
הרמתי את ראשי במהירות אליו רואה את החיוך הדבילי שלו
שחררתי מהר את ידי ממנו ודחפתי אותו ממני
״אתה אידיוט? למה לא אמרת לפני? הלב שלי כמעט יצא מהמקום,נאמתי לך עכשיו נאום ולא אמרת לי לפני?!״ צעקתי עצבנית עליו
הוא צחקק מה שגרם לי להתעצבן יותר
״לואי! תזהר ממני!״ אמרתי מתקדמת אליו באיום
אבל הוא חיבק אותי גורם לגוף שלי פתאום להרגע
״היא בחיים קים את יכולה להרגע״ הוא אמר לי
אני כתגובה קיבלתי את חיבוקו החם
״היא איבדה מלא דם,אבל היא בסדר,התחבושות ששמת לה אכשהו עצרו ועזרו קצת,היא מקבלת דם מזון ומים לגופה,היא תתאושש היא תיהיה מאוד חלשה לפי הרופא אבל היא בסדר,היא תיהיה בסדר,היא צריכה להישאר כאן עוד יום יומיים ואז נוכל לחזור לקנדה,אני מן הסתם אקח אותה ישר לבית חולים,אני לא רוצה שהיא תשאר כאן יותר מיידי לא בטוח כאן״ הוא אמר בזמן שחיבק אותי
״לא בטוח גם בקנדה״ לחשתי לו חזרה
״זה הבית שלנו,כל הכנופיות בכוננות גבוהה,והכנופיות גם מחוברות, אנחנו על זה״ לואי אמר מתרחק ממני
״אני שמחה שהיא בסדר״ אמרתי מנגבת את הדמעות
״גם אני קים״ הוא אמר מחייך אלי
דחפתי אותו שוב ונתתי לו בוקס לא ממש חזק לבטן
״מה לעזאזל?!״ לואי שאל גונח
״פעם אחרונה שאתה משחק איתי משחקים כאלה,ברור?״ שאלתי בטון כועס
״ברור ברור,עכשיו תחזרי בחזרה לוואן תנוחי קצת את נראת גרוע״ הוא אמר משפשפת את איזור המכה ומצחקק
זרקתי לעברו אצבע שלישית והתקדמתי אל עבר היציאה
שררתי נשימה שלא ידעתי שאני מחזיקה בכלל
היא תיהיה בסדר