Love & Crime ❤️⚔️

עונה 2 פרק 25

נקודת מבט קים
״אל תיהיה ילדה קים!״ שון צעק עליי
בזמן שסידרתי את בגדי במזוודה
״לא להיות ילדה?! הוא בגד בי שון פאקינג בגד בי״ אמרתי עצבנית
״את לא יוצאת מהבית הזה,את בהריון מתקדם עם 4 ילדים,ישלך אויבים בחוץ,את לא יוצאת מהבית!״ שון אמר
נאנחתי זורקת את הבגד שהיה לי ביד
״את לא יכולה להסתגר בחדר 4 ימים שלמים ואחרי זה להודיע שלי שאת עוזבת ״ שון אמר
נאנחתי בפעם המיליון להיום
הסתגרתי בחדרי 4 ימים רצופים
נעלתי את חדרי ולא נתתי לאף אחד להיכנס
לא שכחתי שאני בהריון אז כן אכלתי ושתיתי את הויטמינים והכדורים שלי,אבל הייתי צריכה את השקט שלי,הייתי צריכה את המרחב שלי ,והגעתי להחלטה,אני רוצה לעזוב את האחוזה
״שון״ אמרתי נאנחת בעצב
״את לא הולכת,וזה סופי, לא מעניין אותי עכשיו מהבן זונה הזה שחשב לרגע לגעת באישה אחרת,מעניין אותי המצב שלך,את,את בהריון עם 4 ילדים,את ראש כנופייה לעזעזאל את חושבת שאם תלכי ככה ברחוב לא ירצו להתנקש לך?!״ הוא שאל עצבני
״אני...״ לחשתי,הוא צודק,כמו תמיד
״את נשארת,וזה סופי״ שון אמר מתקדם אלי
״אני לא יכולה,אני יודעת שהוא אמור לחזור אני לא יכולה שון,אני לא מסוגלת״ אמרתי בוכה
״הכל יהיה בסדר״ הוא אמר מחזיר את בגדי לחדר ארונות
״אני...אני לא מסוגלת...אני לא מסוגלת להסתכל עליו,לא מסוגלת בכלל...״ לא ידעתי מה להגיד,אבל ידעתי שהדבר האחרון שאני רוצה זה לראות את גסטין
״אל תגרמי לי ללכת למשרד ולפוצץ את הפרצוף של לואי במכות קים,אני ממש קרוב לזה,אבל...בגלל מה שאמרת אני לא אגע בו ,או בגסטין האבא של הילדים שלך,ושאלוהים יעזור לי איזה איפוק ישלי כרגע״ שון אמר מסדר את בגדי
״אני לא מסוגלת לכל זה,שון אני לא יכולה״ אמרתי בוכה בלי סוף
״את כן,את הבן אדם הכי חזק שאני מכיר אחות קטנה,ישלך נפש חזקה שמסוגלת לספוג הכל,אל תשכחי את זה,אפילו לרגע! אני תמיד כאן בשבילך,אבל בבקשה ,אל תשכחי שהילדים שלך כאן,אני כאן,אד ולוס,סמנתה לא הפסיקה לשאול לגביך,היא עזבה אתמול,היא מצפה לשיחה ממך״ שון אמר יוצא מחדר הארונות
״אני כזאת מטומטמת״ אמרתי יושבת ביאוש על המיטה
״את לא ,את אנושית,וזה בסדר גמור לקחת הפסקה מהחיים לכמה ימים,אבל אל תשכחי שהמציאות כאן מחכה לך,אנשים מחכים לך״ הוא אמר מנשק את ראשי
״אני כל כך עייפה שון,החיים שלי רצים בהילוך מהיר ואין לי זמן לנשום,המערכת יחסים שלי קרסה,אני כבר לא ראש כנופיה כמו פעם ו...רגע״ אמרתי עומדת
״מה?״ הוא שאל
יצאתי מהר מהחדר הולכת לכיוון המשרד
שון עקב אחרי
פתחתי את הדלת רואה את לואי יושב
״קום״ אמרתי
״מה?״ הוא שאל לא מבין
״מהיום,אני זאת שעוסקת בכל העסקים,לא מעניין אותי מה גסטין אמר לכם,אני ראש כנופיה גם,מהיום כל דבר קטן שקורה עובר אלי,ישירות,זה ברור?״ שאלתי מסתכלת על שון שהנהן ולואי שהרים את ידיו וקם מהכיסא
״את בטוחה שאת יכולה לעבוד עכשיו?״ שון שאל מתקרב אלי
״כן,אני חייבת תעסוקה,וחוץ מזה,זה התפקיד שלי,זו הכנופייה שלי״ אמרתי
״אין שום בעיה אחות קטנה״ הוא אמר מנשק את מצחי
שון זרק ללואי מבט עצבני ויצא
״את יודעת שאני מצטער,לא יכולתי להגיד לך קים״ לואי אמר
״תצא מהמשרד שלי לואי,עכשיו״ אמרתי עצבנית
הוא נאנח ויצא מהמשרד
ישבתי על הכיסא העור והתקשרתי לסם
״תודה לאלוהים ולכל הדברים הקדושים,את חיה״ היא אמרה בשניה שענתה לפלאפון
״אני כל כך מצטערת סם״ אמרתי נאנחת
״הכל בסדר,אנחנו ניפגש עוד בהמשך,שמעתי מה קרה...״ היא לחשה בעצב
״אני לא יודעת מה לעשות״ אמרתי נאנחת ביאוש
״את תעברי את זה,אני יודעת שאת תעברי את זה״ סם אמרה מנחמת אותי
״אני מקווה שאני אצליח,עכשיו ,מה לגבי הסחורה?
יש מיקום?״ שאלתי
״כן,זה אמור להגיע לגבולות קנדה בשעה 2 בצהריים שלפי השעון שלך זה עוד שעה וחצי״ סם אמרה
״הבנתי תודה,אני אדבר איתך,שוב...סליחה״ אמרתי
״אין לך מה להגיד סליחה הכל בסדר...נדבר ,אוהבת״ היא אמרה
״אוהבת גם״ אמרתי מנתקת
נכנסתי לתקיות במחשב רואה שהכל בסדר שאין שום בעיה אין פגישה והרשתי לעצמי לרדת לסלון
״אמא״ בן אמר רץ אלי ברגע שראה אותי
״היי קטנציק״ אמרתי מחבקת אותו חזרה
״את בסדר אמא? אד ולוס אמרו לי שאת חולה ובגלל זה לא יצאת מהחדר״ אמילי אמרה מתקרבת אלי
״עא...״ גמגמתי מרימה את מבטי רואה את לוס מהנהנת לכיווני
״כן... הייתי חולה ועכשיו אני בסדר״ אמרתי מחייכת אליהם
״אוקי...אוו קים! מצויין בואי תאכלי״ אד אמרה מושכת אותי למטבח
היא הושיבה אותי על הכיסא ושמה לי צלחת מלאה באוכל
נאנחתי והתחלתי לאכול
״אני מצטרת שאת צריכה לעבור את זה״ אד אמרה
״אל תצטערי״ אמרתי
״אני כן,לואי כל כך מתחרט על זה,הוא כל לילה מדבר איתי על כמה הוא מצטער שהוא פגע בך ,ושיש משהו מאחורי זה,שגסטין אפילו לא...״ היא אמרה אבל קטעתי אותה בגסות
״מצטערת אד אבל ממש לא באלי לדבר על זה״ אמרתי
״עא...כן ברור אני מבינה״ היא אמרה
סיימתי לאכול התקלחתי ישבתי קצת עם הילדים ושמתי בגדים
לקחתי איתי נשק וירדתי למטה
״לאן את הולכת״ שון שאל
״עסקים״ אמרתי
״אני בא איתך״ הוא אמר
״שון״ אמרתי נאנחת,לא הייתי מספיק ברור ?
אני לא צריכה עזרה של אף אחד
״את בהריון,אני בא איתך אני לא מוכן לשמוע לא״ הוא אמר קם אחרי
נאנחתי וחייכתי אליו,טוב נו...
הושטתי לו את המפתחות של הרכב ונסענו אל עבר מחסן ג שלשם מגיע משאית הנשק
״הנשק מגיע היום נכון?״ שון שאל חונה
״כן״ אמרתי יוצאת מהרכב
שון הלך לפני
אמרנו שלום לכל העובדים שהיו שם
ניהלו קצת שיחה כללית עד שמשאית גדולה הגיעה
העובדים שלנו הוציאו את הסחורה
שון נעלם לכמה דקות וחסר עם 2 תיקים גדולים
הרמתי את הפלאפון מחייגת לסם
״כן בייבי?״ היא שאלה גורמת לי לצחוק
״הסחורה כאן,תודה״ אמרתי
״אין בעד מה...״  היא אמרה
שון לקח את הפלאפון
״אז כמו שסיכמנו , הנהג שלך לוקח את התיקים עם הכסף ״ שון אמר
״כן״ סם אמרה
״את סומכת עליו?״ שאלתי
״הוא אחיין שלי ״ היא אמרה
״אז אין שום בעיה״ אמרתי מסתכלת אל עבר שון
הוא הושיט לנהג 2 תיקים וחזר ליידי
״נדבר בהמשך אוהבת״ אמרתי
״אוהבת גם״ היא אמרה וניתקה
בדקנו שהכל בסדר וחזרנו לרכב נוסעים בחזרה
״מאיפה הבאת את הכסף?״ שאלתי
״מהכספת שיש במשרד הקטן במחסן״ הוא אמר
הנהנתי לחיובי
שון החנה את הרכב ויצאנו מתקדמים אל הבית
״הבטן שלך גדלה״ הוא אמר מחייך
״כמעט חודש 5״ אמרתי מחייכת אליו
פתחתי את הדלת
״רואים״ הוא אמר גורם לי לצחקק
הוא סובב את מבטו וחיוכו ירד
הרמתי גבה וסובבתי את ראשי לאותו כיוון שהוא הסתכל
גסטין עמד מולי במבט שלא יכולתי לפרש
״חתיכת בן זונה״ שון לחש ליידי
״אני מתחננת אל תעשה כלום״ לחשתי לו
שון הזיז את מבטו אלי וכשראה שעייני עוד שניה דומעות הוא הנהן בראשו ועקף את גסטין בעצבים
״קים?״ גסטין לחש
נשמתי באיטיות ושחררי אוויר באיטיות
ידי רעדו והורדתי את עיני מנסה להרגיע את עצמי
הטבעת נתפסה בעייני,הטבעת שלנו
הרגשתי פתאום בחילה,היא שרפה את האצבע שלי,היא לא שייכת לשם,כבר לא
הוצאתי את הטבעת מהאצבע שלי
דמעות חמות ירדו על לחיי גורמות לי לצמרמורת קלה
התקדמתי לגסטין
״אני מתחנן,בכל לשון של בקשה,תתני לי להסביר״
הוא אמר
לקחתי את ידי והחזקתי ידו
שמתי את הטבעת בתור היד שלו וסגרתי את ידו
נשמתי לאט מנסה כמה שיותר לא לאבד את עצמי מולו,מנסה לא לקרוס מולו
שחררתי את ידי ממנו ועקפתי אותו
עליתי מהר לחדרי נועלת אחרי ונשענת על הדלת עצמה
החלקתי עם גבי עד שישבתי על הריצפה ולחיי כבר מזמן היו רטובות מדמעות
שמתי את ידי על הבטן והתפרקתי לאט