Love & Crime ❤️⚔️

עונה 2 פרק 57

נקודת מבט גסטין
ישבתי על הספסל עם ראש בין הידיים.
לחיים באמת יש הפתעות בדרך וזה מכה בך כמו אגרוף לבטן
״גיימס,קום״ מישהו קרא קמתי ממקומי מכניס את ידי לתוך התא הקטן שמו לי אזיקים שוב ו3 שוטרים הובילו אותי לחדר החקירות שצבעו היה רק לבן ,וזה יכול לשגע בן אדם
ישבתי על הכיסא בזמן שאחד השוטרים אזק אותי עם שרשרת לשולחן ואת רגלי אזקו לכיסא
גיחחתי לעצמי
״מה מצחיק?״ החוקר שהכרתי נכנס
כשאתה ראש כנופיה אתה צריך ללמוד על אויבך והמשטרה היא אחת מהם,כל עדכון חדש שיש בתחנת משטרה בעיר אני יודע,מצחיק כמה כסף מחזיק את העולם,מצחיק שכמה חבילות שטרות גורמות לבן אדם לקום כנגד המוסד של עצמו
״האמת פארקר,כל זה...״ אמרתי מתרווח על הכיסא
״לא מפתיע שאתה יודע את שמי״ פארקר אמר יושב מולי
הסתכלתי עליו בחדות בזמן שהוא לגם מהקפה השחור והבוצי שלו
״לרצוח את אחיה של אשתך,זה רע...מאוד״ הוא אמר
״שמעתי שאתה החוקר הבכיר כאן,שאתה טוב במה שאתה עושה,מאכזב שמשפט כזה יצא מפיך״ אמרתי לו
״לא אמרתי שאני מאמין לזה גיימס...״ פארקר אמר
הרמתי גבה אליו
״אני יודע מי אתה ולמה אתה מסוגל,אתה לא משאיר אחריך עקבות ואפילו לא רמז קטן,אז לרצוח בני משפחה ועוד להשאיר שובל של הרס...זה לא הסיגנון שלך״ פארקר אמר
״מישהו עשה אקסטרה עבודה אני מבין״ אמרתי את המובן מאליו
״תמיד גיימס,אבל תתפלא...ישלי הצעה בשבלך״ הוא אמר
כאיש חוק עם כח ביידים אומר דבר כזה ,זה גורם לך להדליק נורה אדומה ,ואצלי? מיליון נורות אדומות הודלקו בשניה.

נקודת מבט קים
השמש כבר שקעה ממזמן וקור הלילה הורגש באוויר,ישבתי על הריצפה עדיין בוהה באותה נקודה שבהיתי כבר שעות
מישהו ישב ליידי אבל זה לא הזיז את מבטי מהנקודה שבהיתי
״קים״ קולו האהוב של דניאל נשמע
כל החודשים האלה הוא היה עסוק כמעט כמו הבנים,יצא איתם לכל האימונים ,גסטיו נתן יד בהצטרפות שלו לכל האימונים וההסברים,אבל הקו האדום שלו היה לצאת פיזית למשימה
יבבה חלושה יצאה מפי
״אני מרגישה כאילו הלב שלי עולה באש״ אמרתי בקול צרוד מבכי
דניאל קירב אותי אליו לחיבוק צדדי שלא כל כך ניחם
״אני יכול להבין,הכאב המציק שיש באיזור החזה,ששורף ומכאיב בלי הפסקה...״ הוא אמר בקול מרוחק ,לא היה קשה לנחש שהוא מדבר על יסמין,אימה של שיין
״אבל קים....״ הוא אמר שם את ידו על פני מה שגרם לי להסתכל עליו
גם עיניו היו מרוחקות ואדומות
״את חייבת לקום,אסור לך להתפרק,את עמוד התווך של המשפחה״ הוא אמר
הוזזתי את ראשי מצד לצד
״דודה קים?״ קול רך וצרוד נשמע גורם ללב שלי ליפול
טיילור התקדם לעברי עם שמיכה קטנה וצמרירית לבוש בפיגמה עיניו היו אדומות מבכי ,לא תיארתי לעצמי שיגידו לו מה קרה
דניאל קם ונכנס חזרה לבית נותן לטיילור ולי את הפרטיות שלנו
״טיילור?״ שאלתי מפוחדת
״אני שמעתי דודה קים,אני שמעתי את כולם מדברים...״הוא אמר מסתכל עלי,שובר לי את הלב שוב פעם,דמעות עלו בעייני בזמן שטיילור התחיל לבכות בשקט
״פעם אחת...״ טיילור אמר יושב למולי
ואני הקשבתי למלאך הקטן שנשאר לבד בעולם בלי הורים
״פעם אחת שמעתי את אמא ואבא מדברים...אבא אמר שהוא אוהב אותך יותר ממה שדוד גסטין אי פעם יאהב,ואמא צחקה ואמרה לו שזה לא נכון,אבא אמר שהוא מכיר אותך יותר זמן ממה שדוד גסטין מכיר אותך,ושאהבה בניכם היא אהבה הכי גדולה שיש,ככה שאין בכלל תחרות,אני מצטער שכואב לך...״ טיילור אמר משחק בשמכה שלו
״גם לך כואב טיי״ אמרתי לו ברוגע
״גם לי כואב,אני לא אראה את אמא ואבא יותר...או את אחותי התינוקת״ טיילור אמר מנגב את עיניו בפיגמה הארוכה שלו
ניסיתי לדבר,ניסיתי להוציא מילים אבל רק יבבה יצאה מפי
״אני רוצה שהם יחזרו״ הוא אמר מתחיל לבכות
״טיילור תסתכל עלי״ אמרתי שמה את ידי על לחייו האדומות והרטובות
״אבא,אמא וגם סטלה הקטנה,הם מלאכים,אלוהים רק רצה שהם יחזרו אליו חזרה,הם בסדר...לא כואב שם,הכל טוב יותר שם...״ אמרתי
״איפה זה שם? אני יכול ללכת גם?״ הוא שאל
״אני...אני מאמינה שהמקום שהם נמצאים עכשיו,הוא גן עדן,מקום בלי כאב,סבל,הם מאושרים והם ביחד טיילור,הם בטוחים שם״ אמרתי
״ואני כאן לבד,למה אלוהים לקח אותם חזרה? למה הוא השאיר דווקא אותי לבד?״ הוא שאל בוכה
״אתה לא לבד קטן שלי,אתה איתי אתה עם דוד גסטין דודה אד דוד לואי,אתה עם בני הדודים שלך,אני יודעת שאין תחליף לאמא ואבא אבל אנחנו איתך,אני לא אתן לשום דבר לפגוע בך״ אמרתי לו
״אבל כואב לי כאן״ הוא אמר שם את ידו על החזה
״את זה רק הזמן יכול לרפא,יש גבול לכח שלי,אבל אני מבטיחה לך קטן שלי,שהם בסדר שם למעלה,הם שומרים עליך,הם המלאכים השומרים שלך,ואתה הולך להיות בסדר,אני כאן איתך אוקי? אתה צריך להבין שהכל יהיה בסדר״ אמרתי לו
הוא הקשיב אבל לא ענה,אני מנסה כמה שיותר לשדר לו שהכל יהיה בסדר
אבל אני בעצמי לא מאמינה למילים שלי

יום אחרי בשעות הבוקר כבר עמדתי בתחנת משטרה,השוטרים הראו לי חלקים מהרכב,והסבירו לי שהמטען חבלה היה חבול ולא טוב,ככה שהרכב עלה באש אבל לא נהרס לגמרי,מה שעזר במציאת הגופות מהר מן הצפוי,החלק הכי גרוע היה שהייתי צריכה לזהות כל גופה,הרגשתי כאילו מעבירים אותי גהנום עלי אדמות,הגופות היו שרופות אבל יכולתי לזהות בבירור את שון ולוס,גופה חסרת חיים,בלי נשמה,את גופתה הקטנה של סטלה שמו בתוך ארון קטן מפח,היא הייתה כל כך קטנה,לא יכולתי להישאר שם יותר מיידי זמן רצתי ישר לשירותים להקיא את נשמתי,הרגשתי כל כך רע,אבל מיד החזירו אותי בחזרה לחדר הגופות לגבי הגופה הרביעית,שאותה בכלל לא זיהיתי,גבר שחום עור גבוה,לא היה לי קצה חוט בכלל מיזה
השוטרים אמרו שהם יטפלו בכל ושאם אני לא מזהה את הגופה הרביעית הם יבדקו במערכת אבל חוץ מזה לא נתנו מידע נוסף,זו הייתה זירת רצח,ולי לא נתנו תשובות,דאגתי לבדוק גם לגבי גסטין אבל לא קיבלתי מענה,חזרתי במהירות הביתה שבורה לרסיסים ,לא רציתי לדבר עם אף אחד,אבל ידעתי שאם אני אשב בחיבוק ידיים שום דבר לא יזוז,הרוצח של אחי אשתו והתינוקת שלהם יהיה חופשי ,ולא רציתי שדבר כזה יקרה,בנוסף ידעתי שאני אצטרך לנקות את שמו של גסטין,ושאין סיכוי אפילו לא קטן שהוא ירצה לפגוע במשפחה שלנו
ידעתי שאני חייבת לחשוב .