Love & Crime ❤️⚔️

עונה 2 פרק 58

נקודת מבט קים
״אחי הגדול....״ אמרתי מתנשפת אל מול הקבר שלו
לא רציתי לדבר אל קהל האבלים שהגיע ,רציתי לדבר אל שון
״אני אוהבת אותך,יותר מכל דבר אחר,כל כך הרבה זכרונות שמציפים את ראשי,הלב שלי נשבר לריסיסים,אבל אני יודעת שאתה במקום טוב אח,ישלי כל כך הרבה מילים להגיד לך אבל ...״ אמרתי לוקחת נשימה עמוקה מנסה לא ליפול
״אני רק רוצה להגיד לך שאני אוהב אותך לנצח עד ליום שניפגש שוב,וגם אז אני אוהב אותך אפילו יותר״ אמרתי שמה על קברו את הפרח בזמן שהדמעות לא הפסיקו לזלוג ,לא יכולתי לדבר יותר מיידי ידעתי שאם אני כן אדבר אני אחנק
הקברים של שון לוס וסטלה היו אחד ליד השני
המשפחה המצומצת שלנו עמדה מאחורי עם דמעות חנוקים מכאב
״אבא אמא״ טיילור אמר פתאום עומד ליידי
גורם לי להביט בו בפליאה,הוא חייך חיוך מתוק שהפתיע אותי
״אני מתגעגע אליכם כל דקה,אבל עכשיו אתם המלאכים השומרים שלי,אתם תשמרו עלי כל הזמן,אתם תמיד איתי,נכון דודה קים?״ טיילור שאל
״נכון קטן שלי״ אמרתי לו
״ואחותי הקטנה,סליחה שלא פגשתי אותך בסוף,אבל גם מבלי להכיר אותך אני אוהב אותך,בסדר?״ הוא שאל מנשק את המצבה של סטלה
רציתי לשבור את כל העולם הזה לחתיכות,מרוב עצבים ועצב.

נקודת מבט גסטין
זרקתי את הכיסא על סוגרי תא המאסר
״גיימס! תרגע! ״ שוטר אחד צעק לעברי
״להרגע?! יא בני זונות! במקום להיות בהלוויה שלהם אני יושב בתא המסריח הזה״ צעקתי לעברו
״מזה כל הצעקות האלה״ פניו המוכרות של החוקר הופיעו למולי
״לפחות תתנו לי לעמוד בצד מבלי שיראו״ אמרתי מתקרב לסורגים
״אני לא יכול גיימס,אתה יושב כרגע על רצח,הרצח שלהם״ החוקר אמר
״לך תזדיין פרקר״ אמרתי מתרחק מהסורגים ויושב על ספסל הברזל שהיה בתא
החוקר סימן לשוטר ללכת ואז הוא התקרב אל עבר הסורגים
״חשבת על מה שאמרתי? זה כרטיס זהב בשבילך״ החוקר אמר
״עוד לא חשבתי מספיק״ אמרתי נאנח
״אז אתה צריך להחזיר לי בקרוב תשובה,המשפט שלך מתקרב וגם אם ימצאו טענות שלא רצחת אותם אתה עדיין תשב בכלא או אפילו תקבל עונש מוות,אל תשכח שאתה הראש של שני הכנופיות,ממש מוגש על מגש של כסף....״ החוקר אמר
״אני יודע את זה״ אמרתי לא מסתכל עלי
״השעון מתקתק גיימס״ החוקר הקיש באצבעותיו יוצא מאיזור התא משאיר אותי עצבני עד מוות

נקודת מבט קים
״בוס״ אחד החיילים נכנס לחדר
״כן?״ שאלתי מרימה את מבטי ממסך המחשב
״פרצנו למערכות של המשטרה,מצאנו ווידיאו״ הוא אמר מושיט לי דיסק און קי
לקחתי מידו את הדיסק און קי וחיברתי למחשב
קפצה לי תיקיה עם סירטון ,במהירות לחצתי עליה
בסרטון הופיע כמצלמת רכב
שם רואים את שון לוס ואת סטלה הקטנה בסלקל הלב שלי החסיר פעימה
במצלמה ראו בן אדם מתגנב יוצא מן הבאגז ונכנס לרכב שלהם,האדם היה עם מסכה על הפרצוף אבל היה אפשר לראות שהוא שחום עור
זה הבן אדם,הגופה שהייתי אמורה לזהות
הבן אדם כיוון את האקדח לראשה של סטלה והרגשתי כאילו הגוף שלי עולה באש
שון עדיין היה עם ידייו על ההגה מה שאומר שהוא עדיין נוהג
ראו שהם מנהלים שיחה רצינית,בצעד אמיץ לוס שחררה את החגורה הסתובבה אל הבן אדם ומשכה את המסכה מפניו פוצעת את פרצופו, אבל הבן אדם לא נשאר אדיש, הוא כיוון את האקדח לראשה של לוס וירה יריה אחת,התנשפתי בבהלה וכאב
ובעקבות כך שון איבד שליטה עם הרכב וראו שהרכב התנגש במשהו והתהפך,בכוחותיו האחרונות של שון הוא הביט במצלמה בעיינים פעורות,הוא הבין שהכל מוקלט,הוא הוציא את המצלמה וזרק מעבר לחלון ,ככה שהמצלמה שוכבת שכובה על הכביש אבל עדיין ראו את הרכב,הוא שכב על הצד וגשם התחיל לכסות את העדשה,אחרי כמה שניות הרכב עלה באש,ואני מנחשת שזה מטען החבלה הלא טוב שהאדם החשוד שם מתחת לרכב
הזזתי את ראשי מהסמך סוגרת את אגרופי בעצבים
״אני מצטער בוס״ החייל אמר
לא עניתי לו,זה בין הדברים הכי קשים שראיתי,רציתי להעיר לחיים את הבן זונה שעשה את זה ולהרוג אותו בעינויים שהתחנן למות,לעביר אותו גהנום עלי אדמות.
אבל אז עלה בראשי רעיון
״אני צריכה שתשלח את הסירטון לאחראים,שיעשו את זיהוי הפנים של הבן זונה הזה,אני רוצה שימצאו אותו!״ אמרתי עצבנית
״אני אשלח עכשיו בוס״ החייל אמר
שמרתי את הסרטון במחשב ונתתי לו את הדיסק און קי,הוא ישר רץ אל מחוץ לחדר למלא את המשימה שלו
נאנחתי,זה יותר מיידי ליום אחד,
ירדתי לסלון ששם ישבו כולם בשקט,הטלוויזיה הייתה דלוקה אבל קולה היה על נמוך
טיילור ישב על הריצפה בפינה אבל הוא לא היה לבד כל בני דודיו ישבו איתו מחובקים,אני גאה בהם
אד ולואי ישבו גם הם על הספה ביחד עם דניאל
על ידיה של אד הייתה עם אמור,לואי עם רפאל,ודניאל עם שיין
נאנחתי יושבת בין לואי לדניאל
״איך את מסתדרת?״ לואי שאל מרים את ראשו לכיווני וביחד איתו כל מי שהיה בסלון הרימו את מבטם אלי ,הביטו בי
״אני בסדר לבנתיים,אולי ישלנו קצה של חוט,נקווה לטוב,מה עם החיילים?״ שאלתי לוקחת את רפאל מידיו
״השימרה הוכפלה,כולם בכוננות,שאר ראשי הכנופיות מוסרת את צערם,הם שאלו כמה פעמים אם את בסדר או את צריכה עזרה כלשהי״ לואי אמר
״לבנתיים אני בסדר״ אמרתי מורידה את ראשי אל עבר רפאל הקטן שישן בנוחות
לואי נשאר לפקח על התנאים בשטח ועל הכנופיה עצמה,אני הייתי עם הראש עמוק בחקירה שהצבתי לעצמי,היה שקט סביבנו כרגע,ואני ולואי ציפינו לפגיעה כלשהי,התפללנו שלא תיהיה אחת
״ועוד משהו...״ לואי אמר
הרמתי את ראשי חזרה אל לואי שלא הביט בי
וישר הבנתי שמשהו לא בסדר
״מה קרה?״ שאלתי מודאגת
לואי הרים את מבטו אבל לא הסתכל עלי אלא על דניאל שישב ממש ליידי
סובבתי את מבטי השואל אל עבר דניאל שגם היה נראה לחוץ
״מה קורה? קרה משהו?״ שאלתי לחוצה
״עא...בבקשה אל תכעסי״ דניאל אמר
״דניאל,אני על הקצה גם ככה בבקשה תגיד כבר מה קרה! אתם מלחיצים אותי״ אמרתי נאנחת נואשת שיגידו כבר במקום לשחק איתי סחור סחור
״אני...אני חשבתי שזה יהיה רעיון טוב שאני...את יודעת״ הוא אמר מסתכל אל לואי לעזרה
״תסתכל עלי כשאתה מדבר״ אמרתי עצבנית
״שזה רעיון טוב שאני אצטרף גם לכנופיה,אני עברתי אימונים כמו כל אחד ואחד מהחיילים״ דניאל אמר
וזה נכון,דניאל עבר את האימונים ביחד עם כולם,אבל גם אני וגם גסטין לא רצינו ולא נתנו לו את האופציה לצאת באמת לשטח
דניאל הסתכל לעברי לחוץ מחכה לתגובה שלי
ואני נאנחתי
״אני יודעת שעברת אימונים דניאל ואתה יודע טוב מאוד שאני בכלל לא בעד שתיהיה חלק מכל העניין הזה,אבל אנחנו צריכים עוד כח,עוד משהו שצריך לסמוך עליו כעכשיו אין את...את...״ אמרתי נעצרת נושמת עמוק וממשיכה בדברי
״שאין את שון,אבל אני מזהירה אותך,אתה לא יוצא לפועלה על דעת עצמך אתה מבין? עד שאתה לא מקבל אישור ממני אתה לא זז״ אמרתי מזהירה אותו
דניאל הנהן במהירות
״לואי,הוא יקבל נשק,שילך איתו לכל מקום,במידה וצריך אותו לפעולה כלשהי,תשאל אותי״ אמרתי ללואי
״זהו? הוא מקבל נשק?אני לא עברתי אימונים וקיבלתי את רפונזל״ אד אמרה באדישות
״רפונזל? זאתי עם השיער הארוך?״ דניאל שאל מבולבל
״כן,הבלונדה״ אד אמרה
״הנשק שלה״ אמרתי מגלגלת עיינים
״מה? גם את קראת לשלך בשם של נסיכה,אריאל...ו...לוס...״ אד אמרה משתקקת
״מולאן״ אמרתי בקול צרוד
״אז אני אקבל נשק עד שאני אצא באמת לפעולה?״ דניאל שאל מוציא אותי מהמחשבות
״עא...כן,נתפלל שלא תיהיה אחת כזו״ אמרתי