Love & Crime ❤️⚔️

עונה 2 פרק 29

נקודת מבט קים
״אמא?״ קולו של בן נשמע
״כן מתוק?״ שאלתי מניחה את הכוס נס קפה על השולחן ביחד עם כריך הגבינה צהובה שהכנתי לעצמי
״אסור לך לשתות קפה״ הוא אמר מביט בי
גלגלתי את עייני , אני תחת זכוכית מגדלת במשך כמעט 4 חודשים שעברו,כן,עברו להן 4 חודשים.
הרשתי לעצמי לשתות כוס נס קפה,פעם אחת בהריון! מה קרה?!
״מי שלח אותך?״ שאלתי את בן
בן העיף מבט זריז אל עבר הבית וישר הסטתי את מבטי
שון עמד מציץ מהמדרגות ביחד עם לוס
וכשהם קלטו אותי מסתכלת עליהם
לוס דחפה את שון וגלגלה את עייניה מה שגרם לי לצחוק
״תגיד לדודים שלך שאם אני ארצה לשתות נס קפה אני אשתה! ״ אמרתי בדרמטיות
״אבל אסור לתינוק״ בן אמר שם את ידו על בטני שהיה גדולה ומציקה
חייכתי אליו
״בסדר אבל אם זה פעם אחת זה לא כזה נורא״ אמרתי מלטפת את ראשו
״אבא אמר שאני הגבר בבית אז אני דואג להכל!״ בן אמר בדרמטיות ,ממש דומה לאבא שלו
״לאבא שלך אין זכות להגיד לי מה לעשות במיוחד שהוא לא נמצא בבית כבר שלושה חודשים״ אמרתי
בן השפיל את ראשו
״מה קרה?״ שאלתי בעדינות
״אני מתגעגע לאבא,אני יודע שהוא תמיד בעבודה אבל...הלוואי שנצא כולנו ביחד לחופשההה״ סן פתאום קפץ באושר
״אני מבטיחה שנעשה את הכל כדי שנצא לחופשה״ אמרתי
״אבל אחרי שאחי התינוק יוולד בסדר? אני רוצה שהוא יהנה גם״ בן אמר
״ברור קטן שלי״ אמרתי מנשקת את מצחו
״בן!״ שון צעק לו
בן גלגל את עיניו מה שגרם לי לצחוק
״מה?״ בן צעק לו חזרה
״תיקח לה את הכוס נס קפה!״ שון אמר מהבית
״תזיז את התחת שלך לכאן שון!״ צעקתי
״מילה אסורה״ בן אמר מוציא לי לשון ואני חייכתי אליו
שון נעמד מולי נאנח
״מה אתה שולח ילד קטן לתת לי הוראות,זה שהוא חמוד לא יגרום לי להעיף את הכוס נס קפה הראשונה שאני שותה בהריון״ אמרתי לוגמת מהנס
שון נאנח וישב ליידי
״בן!״ קולה של אמילי נשמע
״מה אמ?״ הוא צעק בחזרה
״בוא! צריך לארגן את ה...בוא!״ היא אמרה יוצאת במהירות למרפסת ומושכת את בן חזרה לבית
מה שניהם זוממים?
שון לקח את הנס שלי ולגם לגימה גדולה
״אתה פשוט אח חרא אתה יודע את זה?״ שאלתי עצבנית
״תפסיקי להתבכיין את חודש תשיעי,עוד מעט ותוכלי לשתות נס,כמה שרק תרצי״ הוא אמר מחייך אלי
״תודה לאל אני באמת לא יכולה לראות תה,אני הולכת לשרוף את התיונים שיש בבית״ אמרתי בדרמטיות
שון צחקק ובהה בי
גם מבלי שידבר יכולי לדעת על מה הוא חושב
״כן אני בסדר,אני בוכה לפעמים,ואני מתרכזת בלידה ולא בעובדה שבעלי בגד בי ונעלם לכמעט 4 חודשים״ אמרתי נאנחת
כמעט כל יום שון שואל אותי אם אני בסדר אם אני בוכה ואם אני לא בוכה הוא שואל אותי אם יש סיבה לזה שאני לא בוכה,כשאמרתי שאני תחת זכוכית מגדלת התכוונתי לזה,אחרי שגסטין עזב החלטתי לקחת את עצמי בידיים,אני לא רוצה שיהיו כל מיני סיבוכים בזמן ההריון או בלידה בגלל שאני נפשית מרוסקת,אני צריכה להיות חזקה בשביל הילדים שלי ובשביל התינוק שמעוד בקרוב אמור לצאת אל אוויר העולם
״אני רק דואג״ שון אמר
״אני יודעת שון,תודה״ אמרתי מחייכת אליו
הוא לקח את ידי ושיחק עם אצבעותי
״את יודעת...אני לא חושב שהוא בגד בך״ שון אמר מבלי להסתכל עלי
״עא...איך שינת את דעתך פתאום?״ שאלתי לא מבינה
בפעם האחרונה שדיברנו על גסטין והבגידה שון היה שניה מלתת בוקס לגסטין
״כי...ככה״ שון אמר עדיין לא מסתכל עלי
הרמתי גבה,הוא לא מסתכל עלי והוא פתאום מעלה את הנושא,הוא מתנהג מוזר
״ישלך משהו להגיד לי שון?״ שאלתי
״לא...כלומר...לא״ הוא אמר מגמגם
״עכשיו בוודאות אני יודעת שאתה מסתיר ממני משהו״ אמרתי מרחיקה את ידי
״פשוט....תחשבי על זה בסדר?״ שון אמר
״לחשוב על מה? על העובדה שבעלי בגד בי? ״ שאלתי עצבנית
״לא! על זה שאולי יש סיכוי שהוא לא בגד בך,זה גסטין,הוא אוהב אותך יותר ממה שהוא אוהב לנשום...״ שון אמר
טוב זה בכלל מצביע על זה שהוא מסתיר משהו
״שון מ....״ אמרתי אבל בן ואמילי נכנסו בריצה אל המרפסת
״אמא!״ אמילי צעקה
הזזתי את מבטי החושד משון והסתכלתי אל עבר הילדים שלי שחייכו חיוך חושף שיינים מה שגרם לי לחייך גם
״בואי בואי בואי!!״ בן אמר לוקח את ידי ומקים אותי
״כן אמא מהר״ אמילי אמרה ממהרת אותי
״הי! קטנים לאט היא בהריון ,בעדינות״ שון אמר
״זה בסדר״ אמרתי לשון לא מביטה בו יכולתי לשמוע אותו נאנח
״לאן לבוא קטנים?״ שאלתי
״לחדר שלך ושל אבא״ בן אמר
עקבתי אחריהם לכיוון החדר עולה בזהירות מהמדרגות
בן ואמילי עמדו בפתח הדלת
״מוכנה?״ אמילי שאלה
״למה?״ שאלתי לא מבינה
בן פתח את הדלת של החדר והרמתי את מבטי
חיוך עלה על פני ודמעות עיקצצו את עייני
״הפתעה!״ בן ואמילי צעקו ביחד נכנסים לחדר
המיטה הייתה מלאה בבלונים כחולים ולבנים
והיה שלט גדול שרשום ״ברוך הבא ״ בצבע כחול
״זה לתינוק?״ שאלתי מנגבת את פני
״כן!״ אמילי צעקה
״את אהבת?״ בן שאל
״אהבתי?? זה מושלם ילדים שלי,תודה״ אמרתי מחבקת את שניהם
זכיתי בילדים מושלמים
״רצינו לעשות לתינוק החדש קבלת פנים יפה״ אמילי אמרה גאה בעצמה
נאנחתי מנגבת את פני
התינוק הזה חייב לצאת ממני,אני לא מפסיקה עם הרגשות שמשתנים באופן קיצוני
פתאום הרגשתי הרגשה מוזרה ולא נוחה בבטן ואז כאילו במכה רגלי היו רטובות
״אמא...אמילי אמא עשתה פיפי על הריצפה״ בן אמר לוחש לה
״אמילי רוצי למטה לקרוא לדוד שון,עכשיו!״ אמרתי מחזיקה בשידה שהייתה ליידי
כאב מעצבן הורגש,ציר, פאק
אמילי רצה במהירות אל מחוץ לחדר
״בן?״ שאלתי בקול חנוק
״כן?״ הוא שאל לא מבין מביט על הריצפה שהייתה מלא מים סביבי
״תכנס לחדר ארונות ותביא את התיק הכחול״ אמרתי
בן הנהן הראשו וישר רץ לחדר ארונות מביא לי תיק גדול וכחול
״קים?״ קולו של שון נשמע
״אתה רואה יש פיפי״ אמילי אמרה בלחץ
״איפה את ר....זה...ירדו לך המים?״ הוא שאל
״כן״ אמרתי נושכת את שפתי ,גל של צירים מזדיינים
״פאק פאק פאק״ הוא אמר לחוץ
״היי! מילה רעה״ אמילי אמרה
צחקקתי
״אוקי,אני ארים אותך וניסע לבית חולים בסדר??״ שון שאל לחוץ
״תרגע אח גדול״ אמרתי מחייכת אליו
״תסתמי״ שון אמר רציני
הוא הרים אותי בסגנון כלה וירד בכל המדרגות בזהירות
״קים? את בסדר?״ לוס שאלה קמה במהירות מהספה טיילור שכב על הספה רדום
״ירדו לה המים״ שון אמר
״אמא!״ אמילי רצה אחרי
״כן?״ שאלתי
״התיק״ היא אמרה מושיטה לשון את התיק
״תשארו לשמור על הילדים,אנחנו בנתיים נלך לבית חולים״שון אמר יוצא מהבית אל עבר הרכב
הוא הושיב אותי בזהירות המושב שליד הנהג וחגר אותי
״אני צריך להודיע לגסטין״ הוא לחש מתעסק בחגורה
נשכתי את שפתיי