Love & Crime ❤️⚔️

עונה 2 פרק 4

נקודת מבט קים
״מתי שון חוזר?״ שאלה לוס
״ולואי?״ אד הצטרפה לשאלה
שתיהן הסתכלו בציפייה על גסטין בזמן שישב ליידי וליאן הייתה בין ידיו
״הם לא חוזרים בזמן הקרוב...״גסטין אמר מסתכל על ליאן
״למה?״ לוס שאלה
״הם צריכים להישאר שם בנתיים ואני צריך להיות כאן לזמן מה,בכל זאת ,זאת הכנופייה שלי״ גסטין אמר הרמתי גבה
לוס באה לדבר אבל גק נכנס
״גסטין,קים יש תגובה מהאיש״ הוא אמר
״אני אלך,תשארי עם הילדים...״ גסטין אמר מעביר את ליאן לידה של אד
״לא,אני רוצה לבוא...״ אמרתי
״לא,את צריכה לנוח הגוף שלך עדיין בטראומה,אני אעדכן בייב,בבקשה תשארי כאן ״ הוא אמר ויצא ביחד עם גק
הוא מתנהג מוזר
״קים?״ אד שאלה בזמן שקלטה את פרצופי החושד
״עא...צריך להכין לילדים לאכול״ אמרתי מניחה את ליאם על השטיח הפרוותי , שמתי לו ערוץ ילדים כלשהו ,אד שמה לידו את ליאן
הלכתי למטבח שמה סיר גדול על הכיריים החשמליים מים טיפה שמן ומלח
הוצאתי 2 חבילות של ספגטי ארוך
״את לא חושבת שזה מוזר?״ אד שאלה את לוס כשהן נכנסו ביחד למטבח
״זה קצת...״ לוס ענתה
״החלטת לרדת לעם?״ שאלתי בעוקצניות שמה עוד סיר קטן להכין את הרוטב
״אל תתחילי אני הבנתי את הטעות שלי,הייתי אגואיסיטית ועצבנית ״ לוס אמרה מוציאה מצרכים ומתחילה להכין את הרוטב
אד התחילה להכין את הסלט קצוץ
״אולי הם מסתירים משהו?״ אד שאלה
״זה דווקא הגיוני...הכנופיה שלנו כאן,אנחנו אחרי פיצוץ של מחסן שהיה ברובו נשק,הנשק שלנו...״ אמרתי מנסה להוריד אותן מהנושא למרות שלי זה היה נראה מוזר
הוצאתי את הפלאפון שלי ושלחתי הודעה לשון
היי אח,מה איתכם יש חדש?
לחצתי על שלח ושמתי את הפלאפון בכיס חזרה
המים רתחו ושמתי את הספגטי
לקחתי את הצלחות ויצאתי לחדר האוכל שמתי את הצלחות והודעה נשמעה
הוצאתי מהר את הפלאפון שלי
הכל שקט לבנתיים,מה איתכם? איך את שמעתי מגסטין שנפצעת
הוא שלח בחזרה
אני בסדר גמור,תשמור עצמך !
שלחתי לו בהקלדה מהירה
חזרתי למטבח לוקחת את הסכום ומסדרת במקום ליד כל צלחת
אל תדאגי קים,תמסרי לטיילור ולוס את אהבתי
הוא שלח
זה הרגיש לי מוזר ממש
הרגשתי שמשהו כאן לא במקום
ואז נזכרתי בשם חיבה ששון היה קורא לי בעבר הרחוק שהיינו קטנים
הסרט שהיינו רואים בכל סופש עם אמא
לילו וסטיץ
אהבנו את הסרט הזה כל כך,היינו שרים מדקלמים בעל פה את השורות ואמרנו כשנהיה גדולים נקעקע משהו מהסרט,
מאז שאמא שלי נפטרה לא אמרנו את שמות החיבה האלו אפילו לא פעם אחת זה הרגיש כמו בגידה להגיד את שמות החיבה או בכלל לדבר על הסרט בזמן שאמא לא איתנו, אבל...שווה לנסות
אל תדאג סטיץ אתה יודע מה אומרים...
שלחתי לו
חזרתי חזרה למטבח והספגטי כבר היה מוכן
סיננתי את המים והערבבתי ביחד עם הרוטב
שלוס הכינה ,היא הכינה בנוסף חזה עוף שהיה כבר בשלבי הכנה
הודעה נשמע והוצאתי ישר את הפלאפון מהכיס
לא דואג.
הוא ענה
אוקי,זה כבר לא מסתדר לי טוב
הוא לפחות היה צריך לקרוא לי לילו או להמשיך את המשפט ולכתוב אוהנה(משפחה)
אין סיכוי שהוא שכח את הסרט הזה .
״קים?!״ אד צעקה מפקסת אותי
״כן?״ שאלתי
״תקראי לילדים בבקשה״ היא אמרה מסתכלת עלי מוזר
נאנחתי ועליתי לחדר משחקים
״קדימה קטנים אוכל״ אמרתי אומרת להם ויורדת מהר למטה
לקחתי את הכיסאות אוכל של ליאם וליאן וסידרתי אותם על הכיסאות
לוס ואד שמו את האכול על השולחן
שמתי קצת לתאומים וחתכתי לחתיכות את החזה עוף
ישבתי בינהם והתחלתי להאכיל אותם
״ליאן קטנה של אמא לאכול לאט״ אמרתי נאנחת כשראיתי שידיה מלאות בספגטי
ליאם צחק על אחותו התאומה שישר התחילה לבכות
נאנחתי מחייכת בסיפוק,עד כמה שהילדים האלה כולם כל אחד ואחת מהם יכולים להיות כמו סופה כועסת של הוריקן שיכולה לשגע אותי,אני עדיין אוהבת אותם מכל ליבי
הדלת נפתחה וגסטין נכנס עייף
אבל כשראה את ליאן וליאם חיוך מאוהב עלה על פניו היפות
״אתם עושים בעיות לאמא קטנים?״ הוא שאל מתקדם אליהם והם חייכו והתלהבו
הוא בא ללטף את ראשו של בן אבל ישר עצרתי אותו
״תשטוף ידיים לפני שאתה נוגע בהם״ אמרתי במהירות
גסטין הרים את ידיו לכניעה והתרחק מבן והלך לישטוף את ידיו
הכנסתי לפה של ליאן מזלג עם ספגטי והיא החזיקה ביד חתיכת עוף
הסתובבתי לליאם וראיתי שהוא אוכל לבדו הם כבר בני 3 אבל עדיין ....
״כל הכבוד קטן של אמא״ אמרתי מוחאת כפיים
ליאם חייך בפה מלא
גסטין חזר לקח כיסא וישב לייד ליאן
״אני אעזור לך אהובה...״ הוא אמר לוקח את המזלג הפלסטיק שהיה לליאן והתחיל להאכיל אותה
חייכתי למראה המרהיב הזה, דבר כל כך פשוט אבל יפה.
סיימנו להאכיל את הילדים קילחנו את התאומים ולקחנו אותם לחדר שלהם להשכיב אותם לישון שנת צהריים
אהבתי את הדברים הפשוטים האלה בחיים עמוסים והלא צפויים שלנו
בגלל שלא הספקנו לאכול ירדנו למטה לפינת אוכל והתחלנו לאכול
כל שניה הגנבתי לגסטין מבטים
ניסיתי להבין מה לעזעאל קורה כאן,כי הרגשתי שמסתירים ממני משהו ולא ידעתי בדיוק על מה מדובר אבל ידעתי שיש משהו שאני לא יודעת,ולא רק אני.
״אוקי,מה ישלך?״ גסטין שאל מניח את המזלג על השולחן
״מה?״ שאלתי יוצאת מהמחשובות שרצות לי בראש
״את לא מפסיקה להסתכל עלי מוזר,והשפת גוף שלך משדרת משהו...״ הוא אמר מזיז את הכיסא ככה שישב מולי
הנחתי את הסכום על השולחן וישבתי מולו גם
״אוקי...״ אמרתי יושבת רגל על רגל
גסטין הרים גבה לא מבין מה פשר ההתנהגות שלי
״אני מרגישה שאתה מסתיר ממני משהו״ אמרתי מסתכלת עליו
גסטין נאנח והעביר את ידו על פניו
הרמתי גבה ,מה?
״אני...״ הוא אמר חסר מילים
שילבתי את ידי בעצבים,ידעתי.
״אז כן הסתרת ממני משהו״ אמרתי את המובן מאליו
״כן אבל זה רק לטובתך אני יודע שאת לא מרגישה הכי טוב...״ גסטין אמר
״לא,אתה לא תחליט מה טוב בשבילי ומה לא״ אמרתי עצבנית
״בייב״ גסטין נאנח
״בייב,אתה זוכר? בעל ואישה... הקטע של השקרים לא בא בחשבון...״ אמרתי בעוקצניות
״זה לא מכוונה רעה בייבי...״ הוא אמר אבל קטעתי אותו
״עצם העובדה שישקרת זה כבר משהו רע גסטין״ אמרתי עצבנית
״אני יודע אבל יש משהו מאוחרי זה...״ הוא אמר אבל קטעתי אותו שוב
״לא משנה מה יש מאחורי זה גסטין ,שקר זה שקר״ אמרתי באה לקום אבל הוא עצר אותי
״קים! פשוט שבי בשקט ותקשיבי לי״ הוא צעק עלי
נאנחתי וישבתי בשילוב ידיים גלגלתי את עיני לא מסתכלת עליו
״את מתנהגת כמו ילדה״ הוא אמר נאנח
״לא מעניין אותי איך אני מתנהגת ,תתחיל לדבר״ אמרתי רצינית
הוא נאנח בעצבים נשם עמוק
והביט בי
יכולתי לראות את עיניו ,שהיו כחולות לפני שניה, כמעט שחורות,מזכירות לי ים סוער באמצע הלילה
הוא שוב נשם עמוק מרגיע את העצבים שלו
״שון נפצע,קשה״ הוא אמר גורם ללב שלי להחסיר פעימה כואבת