Love & Crime ❤️⚔️

עונה 2 פרק 27

נקודת מבט קים
״אמא?״ שמעתי את קולה של אמילי
הרמתי את מבטי אליה
אמילי נכנסה ושכבה ליידי במיטה
״את בסדר?״ היא שאלה אותי
״כן קטנה שלי למה שלא אהיה?״ שאלתי מחייכת
מחמם את הלב לדעת שהיא דואגת ושואלת לשלומי
אמילי חייכה אלי וניגבה את פני
״את בוכה״ היא אמרה מנגבת את פני עם ידייה הקטנות
״עא...״ אמרתי מגמגמת לא שמתי לב בכלל שאני בוכה
״למה את בוכה?״ היא שאלה
״אני מתרגשת לקראת התינוק״ אמרתי את הדבר הראשון שעולה לי לראש
״גם אני״ אמילי אמרה מתרגשת
״אני שמחה שאת מתרגשת״ אמרתי מחבק אותה
״מתי התינוק יבוא?״ היא שאלה
״בקרוב״ אמרתי
״אני רוצה כבר שיבוא״ אמילי אמרה
״גם אני ,מאוד״ אמרתי מצחקקת
״אז....״ היא אמרה יושבת ישיבה מזרחית ומחייכת אלי
״יש עוד יומיים יום הולדת לליאם וליאן״ היא אמרה מתרגשת ואני נבהלתי לשניה,אני באמת שכחתי
״אמא? את שומעת?״ היא שאלה
״כן כן ברור קטנה״ אמרתי עוברת למצב ישיבה
״אוקי...הם הולכים להיות בני 4...אפשר לעשות להם יום הולדת ענקית?״ היא שאלה
״מה את רוצה לעשות?״ שאלתי מצחקקת
״אני רוצה לעשות לליאם נושא גיבורי על ולליאן נושא בנות ים״ אמילי אמרה
מאז ומתמיד אמילי אהבה ימי הולדת
היא הייתה מתלהבת מכל דבר קטן
״את רוצה להיות אחראית ליום הולדת שלהם?״ שאלתי מחייכת אליה
״כן כן! כלומר אדריאנה גם רוצה לעזור לי,ובגלל שאת כבר כמה ימים לא ממש מרגישה טוב חשבתי שפשוט תמשיכי לנוח ותיהיה בריאה עד היום הולדת שלהם ואני ואדריאנה נעשה הכללל״ היא אמרה מתלהבת
״איך שאת רוצה מלאך קטן שלי״ אמרתי מחייכת אליה
״אני הולכת לשאול עכשיו את אבא״ היא קמה במהירות ורצה אל מחוץ לחדר
קצת קשה לי לתפקד בזמן האחרון
התמונות שנשלחו לפלאפון שלי מופיעות לי בראש כל הזמן
אני תמיד בחדר או שאני מנסה ללכת למשרד ולעבוד קצת אבל לואי וגסטין לא יוצאים מהמשרד עד השעות קטנות של הלילה,שון נרגע עם העצבים שלו אבל הוא מגונן עלי,דואג להביא לי לאכול להביא לי כדורים ושואל לשלומי
הדלת נפתחה פתאום חושפת את דניאל ושיין
מאז הפעם הראשונה שדניאל החזיק את שיין הוא לא משחרר ממנה מאז,הוא מקבל עזרה מאד ולוס אבל רוב היום הוא איתה ואני הכי מאושרת בעולם שהוא סוף סוף מרשה לעצמו להיות איתה...
״תגידי היי דודה קים״ דניאל לחש בקול גבוה לשיין
היא זזה בין ידייו מסתכלת עלי
״שלום למושלמת הקטנה״ אמרתי מחייכת
היא כל כך מתוקה
דניאל הושיט לי את שיין ונשכב ליידי
״אני עייף״ הוא אמר מעביר את ידו על פניו
״אתה רוצה לנוח קצת?״ שאלתי מחזיקה את שיין באוויר כי היא התרגשה לראות אותי והיא קפצה בין ידיי בהתרגשות
הוא לא ענה לי והזזתי את מבטי מסתכלת עליו
רדום עם פה פתוח ונחירות קלות בקעו מפיו
צחקקתי והבטתי בשיין הקטנה שגדלה מיום ליום
החיוך שלי ירד כשחשבתי על גסטין,שוב,
לעזאזל עם זה
לעזאזל עם ההורמונים שגורמים לי לבכות יותר ממה שאני צריכה או רוצה
שוב דמעות ירדו מעייני ואני נאנחת,מיואשת מעצמי
השכבתי את שיין ביני לבין דניאל והבטת בה
יפייפה קטנה
ליטפתי את גבה בעדינות גורמת לה לעצום עיינים ולהירדם
ועל הדרך גם לי

נקודת מבט גסטין
האחות הוציאה את המחט מהוריד שלי ושמה לי פד על הדקירה
״אני אשלח את זה למעבדה זה יקח כמה ימים ,הכי מהר שאני אוכל״ היא אמרה מסתכלת עלי ועל לואי
״תודה אני מעריך את זה מאוד״ לואי אמר מחייך אליה
״כן...״ לחשתי לוחץ על הפד
היא חייכה לקחה את הציוד שלה ולואי ליווה אותה לדלת הראשית
נאנחתי וזרקתי את הפד לפח וישבתי ביאוש
לעזעאל
״הכל בסדר?״ שמעתי קול מבחוץ
״כן פשוט...עשינו בדיקה קטנה״ לואי אמר
״למי? קים ? היא בסדר? היא בחדר?״ שון,זה היה שון
״לא זה...בדיקה לגסטין״ לואי אמר
״מה קרה?״ שון שאל
קמתי מהכיסא ועמדתי ליד הדלת
״אל תדברו על בחוץ,כנסו״ אמרתי חוזר לשבת על הכיסא שלי
שון עמד מולי במבט חצי עצבני חצי דואג
״אני יודע שאתה כועס״ אמרתי נאנח
״אני יותר מכועס״ שון אמר משלב את ידיו
נאנחתי נשען על הכיסא מנסה בעצמי לרסן את העצבים שיש לי בגוף
״תרגעו שניכם״ לואי אמר בקול תקיף
״אני לא בגדתי בקים״ אמרתי מסתכל ישירות אל עבר שון
״התמונות אומרות אחרת״ הוא ענה לי מרים גבה
״אני יודע,אבל אני לא בגדתי בה,אני לא זוכר את זה בכלל,זה נראה...מתוכנן״ אמרתי מסתכל על לואי מחכה שימשיך
״זה מוזר תחשוב,הוא לא זוכר שום דבר,שלחו תמונות ספציפיות לקים...״ לואי אמר מנסה להגיע אל שון
וזה הגיע,הוא הרים את גבותיו ובהה באוויר
״אני לא יודע מה הסיבה שהוא לא זוכר אבל התקשרתי לחברה מסויימת ,לוקחים בדיקת דם ויכולים לראות אם הביאו לו משהו,או הזריקו,כי איך יכול להיות שהוא לא זוכר״ לואי אמר מסביר את עצמו
״אולי הוא השתכר״ שון אמר
״לא,שתיתי כוס וחצי של וויסקי אבל אני לא אגיע למצב של שיכרון,אני לא בסביבה שאני מכיר,אני לא טיפש שאני פשוט אשתכר במקום שאני לא מכיר״ אמרתי מסתכל עליו בעצבים,הוא חושב שאני ילד?!
״אנחנו צריכים את העזרה שלך״ לואי אמר
שון לא ענה פשוט הסתכל עליו
וכך גם אני,מה אנחנו כבר צריכים ממנו?
״אנחנו צריכים שתביא את הפלאפון של קים כדי שננסה לראות מאיפה ההודעה הגיע... אם זה מתוכנן אז נדע מאיפה זה נשלח ,עם המערכות שיש לנו כמובן״ לואי אמר
״היא בחדר כל היום,איך אני פשוט אקח לה את הפלאפון?״ שון שאל
״אחת הבעיות שלנו״ לואי אמר משלב את ידיו וחושב מה לעשות
״אני...אני אנסה עכשיו...״ שון אמר מהוסס
הוא יצא מהחדר והשאיר אותי ואת לואי לבד
״אני מקווה שזה יעבוד ...״ לואי אמר
״זה חייב...אני...זה קורע אותי שהיא חושבת שאני באמת עשיתי דבר כזה,אני אוהב אותה יותר ממה שאי פעם חשבתי שאני אוהב״ אמרתי משעין את ראשי ומשפיל מבט לריצפה
אני לא מסוגל לתפקד נכון,לחשוב נכון,החור שנפער החזה שלי גדל בכל יום,וכל פעימה מכאיבה יותר ויותר,זה לא הגיוני לחיות בכאב כזה,זה לא עובר,פשוט לא עובר.
״אני יודע אחי אני יודע,אני באמת מנסה לחשוב על כל מיני דרכים ...״ לואי אמר
״שיט״ שון לחש נכנס למשרד
״מה?״ לואי שאל
״היא ישנה עם דניאל ושיין,ואני לא מוצא את הפלאפון״ שון אמר
״חיפשת?״ לואי
״כן ״ שון ענה
״אני...אני חושב שאני יודע איפה הוא״ אמרתי
קם
״היא ישנה ,אז תעשה את זה מהר...״ שון אמר
יצאתי במהירות מהמשרד ועליתי בשקט לחדר המשותף שלנו
פתחתי לאט את הדלת מציץ לבפנים
דניאל ישן מצד אחד של המיטה וקים ישנה בצד השני
שיין ישנה על הבטן ליידה
הבטן של קים גדלה מה שגרם לי לחייך
נכנסתי בשקט לחדר ועמדתי ליידה בוהה בה
היא נראת קצת חיוורת ופניה היו מכווצות כאילו חלמה חלום רע,
התכופפתי מושיט יד מתחת למיטה מוצא את הפלאפון שלה שם
גיחחתי לעצמי
היא תמיד אמרה שהיא מעדיפה לשים את הפלאפון שם בגלל קרינה ובגלל שאם יתקשרו היא לא תשמע ותמשיך לישון
התרוממתי וחייכתי לעצמי
אני מכיר אותה
״גסטין?״ קול מוכר נשמע
שיט