Love & Crime ❤️⚔️

עונה 2 פרק 20

נקודת מבט גסטין
עמדנו מתחת לעץ האלון הגבוה שהיה בבית הקברות,כולם הגיעו לכבד את יסמין למרות שלא הכרנו אותה והיא לא אותנו,אבל היא נרצחה בגלל שאנחנו כנופייה,וזו הסיבה שאני עומד כאן,כי אם זה היה בשביל דניאל,לא הייתי חושב בכלל ללכת
לא התקרבתי לדניאל ולקים,
דניאל היה נראה שבור ,עיניו היו נפוחות ושקיות הופיעו מתחת לעיניו,קים לא עזבה אותו לשניה
היא ערכה טקס מאוד יפה ומכובד
התקדמנו אל עבר הרכבים ,דניאל וקים נשארו לעמוד ליד הקבר
״אבא,אפשר ללכת לאמא?״ בן שאל
״אמא עכשיו עם דניאל,אני חושב שעדיף שנשאיר אותם לבד״ אמרתי לו והוא הנהן מבין
לקחתי את כל הילדים למכונית
לא חיכיתי לקים והתחלתי לנהוג
״רגע אבא,אמא עדיין שם״ אמילי אמרה
״אמא תחזור עם דוד דניאל יותר מאוחר״ אמרתי מסתכל אל הכביש
״עא...אוקי״ אמילי אמרה
אפשר היה לראות שעבר בניינו חתול שחור,אנחנו לא מתקשרים בכלל,גם אם זה קשור לילדים,
לא החלפנו מילה מאז שהיא החליטה שהיא רוצה הפסקה,אפשר להרגיש את חסרונה,זה מעיק,אנחנו נשואים מעל 10 שנים עם 4 ילדים ,ה-5 בדרך
ואין בניינו תקשורת,אני אוהב אותה,אני באמת אוהב,אבל מה שהבנתי באהבה,שלא הכל זה אהבה
זה גם הבנה,פשרה,אוזן קשת,לבוא לקראת,ואצלנו לא היו חלק מהמושגים האלו,וזה אכל אותי מבפנים,כי אין לי ספק שאני אוהב את האישה הזו
מה שהיא אמרה השפיע עלי,אני אבא לא טוב?
אני פוגע בילדים שלי? הם לא מרוצים ממני? הם אוהבים אותי בכלל?
הגענו לאחוזה ועזרתי לכל הילדים לרדת
״קטנים,אתם אוהבים אותי?״ פלטתי
״כן אבא״ אמילי אמרה מחבקת אותי
״היי גם אני רוצה חיבוק״ בן צעק מחבק אותי
ליאם וליאן שהיו בין ידי חיבקו גם
יצרנו מן חיבוק קבוצתי קטן מה שגרם לי לצחוק
״אתה האבא הכי טוב שיש בעולם״ אמילי אמרה
״אתה גיבור״ בן אמר
חייכתי לעצמי,טעית קים,או שבעצם לא?

נקודת מבט קים
עמדתי בצד מסתכלת על דניאל מדבר עם יסמין
כולם עזבו והשאירו אותנו לבד,לוס לקחה איתה את שיין משום ששעת האכלה שלה הגיע ואין לה כל כך מה לעשות כאן...
נשענתי על העץ מביטה בדניאל מנשק את ארון הקבורה ומתקדם אלי עם עיינים נפוחות
פרשתי את ידי והוא חיבק אותי מתנשף
״הכל יהיה בסדר דן,תסמוך עלי...״ אמרתי לוחשת לו מעבירה את ידי על גבו באיטיות מנסה לשדר לו שהוא לא לבד,הוא לא יהיה לבד
״תודה קים,על הכל,זה היה טקס יפה״ דניאל אמר מתרחק ממני ומנגב את עיניו
״הכל בשבילך דן״ אמרתי מחייכת אליו
התקדמנו אל עבר הרכב שאיתו דניאל הגיע
אני נהגתי משום שאני לא חושבת שדניאל במצב של לנהוג היום
הגענו לאחוזה ודניאל ירד
העפתי מבט בשעון
ישלי תור לדר גורג עוד חצי שעה
״קים ?״ דניאל שאל לא מבין למה אני לא יורדת מהרכב
״תלך תנוח בסדר? אני אחזור יותר מאוחר״ אמרתי לו ונהגתי אל עבר המרפאה
הנסיעה לא הייתה כזו ארוכה החנתי מהר את הרכב ונכנסתי למרפאה
״היי״ חייכתי לפקידה שכבר מזהה אותי
״היי גברת גיימס,דר גורג אמר לי להגיד לך כשאת מגיעה את יכולה פשוט להכנס לחדר...״ היא חייכה אלי הודתי לה והלכתי אל עבר החדר של דר גורג
דפקתי
״יבוא...״ קולו נשמע ונכנסתי
״היי קים״ הוא אמר מחייך אלי
״היי״ אמרתי מחייכת אליו וישבתי בכיסא שהיה מולו
״אוקי בדיקה שיגרתית כרגיל את יודעת את הנוהל״ הוא אמר מחייך ואני צחקקתי
נשכבתי על המיטה והרמתי את החולצה
היה אפשר לראות שאני בהריון מתקדם הבטן שלי תפחה בכל יום
דר גורג התקדם אלי שם את הגל והסתכל על המסך
״יש דופק תקין ,הכל נראה בסדר,אני אקח דם לייתר ביטחון בסדר? אני משאר שאת בחודש רביעי כבר...הזמן טס ו....ישלך בן״ דר גורג אמר
״מה?״ שאלתי לא מוכנה
״המין של האובר ,זכר,בן,מזל טוב״ הוא אמר
מחקתי כמה דמעות שזלגו לי
״אני אשמח לתצלום של התינוק״ אמרתי מחייכת אליו
״אין שום בעיה״ הוא לחץ על כמה כפתורים,יצאו 4 צילומים של האובר
״תודה״ אמרתי מסתכלת על התמונה
גם אחרי 3 לידות זה מרגש כל פעם מחדש
קמתי למצב ישיבה והאחות הגיעה ולקחה 2 מבחנות של דם
בדקו לי לחץ דם וכל מיני בדיקות שיגרתיות
דר גורג שאל כל מיני שאלות על האנמיה שלי
על שעות השינה שלי על הארוחות שלי
כמו שאמרתי,בדיקה שיגרתית
אחרי שהודתי ונפרדתי מדר גורג נסעתי חזרה לאחוזה
החנתי והוצאתי את התמונות מביטה בהן,
להגיד לגסטין?
ברור שאני אגיד לגסטין,הוא אבא של הילד וזו זכותו המלאה לדעת כל פרט קטן שקשור לתינוק
איך חשבתי בכלל להסתיר ממנו את זה אחרי מה שקרה בפעם האחרונה
יצאתי מהרכב ועליתי ישר לחדר שלנו
הוצאתי מהמגירה מעטפה קטנה
שמתי תמונה אחת של התינוק ופתק קטן ,רשמתי על הפתק Baby Boy שמתי את הכל במעטפה וסגרתי
אוקי פשוט תניחי על השולחן שלו ותצאי זה לא כזה קשה
פתחתי את הדלת ומצאתי אותו יושב מול המחשב
ברור קים! ברור שלא תחשבי על אם הוא בכלל במשרד!
נאנחתי וגסטין הרים את מבטו אלי
לא הוצאתי מילה רק בהיתי בו
גסטין הרים גבה לא הבין מה אני עושה או רוצה ממנו
הרגשתי דקירה קטנה בלב
עד כדי כך שהגענו למצב כזה?
״עא...קח״ אמרתי מתקדמת אליו מהר מושיטה את המעטפה
״מזה״ הוא שאל לוקח מיידי
״פשוט...פשוט תפתח,וזהו..״ אמרתי מתקדמת אל עבר הדלת ופתחתי אותה
״תעצרי....שיט״ גסטין אמר בשקט
עצמתי את עייני חזק משחררת נשימה שלא ידעתי שאני מחזיקה בכלל
הסתובבתי אליו עומדת בדלת
גסטין הוריד את מבטו למעטפה ופתח אותה בעדינות
הוא כיווץ את עיניו ואז הרים את מבטו אלי
מבטו התרכך
ושאלוהים יעזור לי כמה התגעגעתי לעיינים האלו
״ישלנו בן?״ הוא שאל באדישות ,ההפך הגמור ממה שעיניו משדרות לי
רציתי לקפוץ מעל השולחן ולהעיף לו סטירה רק בגלל טון הדיבור המגעיל שלו
״כן,ישלך בן״ אמרתי בקול צרוד ויצאתי מהמשרד

נקודת מבט גסטין
״גסטין?״ שמעתי את קולו של שון
״הממ...״ המהמתי לא מזיז את מבטי מהתמונה שהייתה לי ביד,התינוק שלי ושל קים
״אני כבר 10 דקות קורא לך,ארוחת ערב...״ שון אמר מתקדם
כמה זמן אני יושב במשרד?
״הכל בסדר?״ הוא שאל
״ישלי בן,המין של האובר,זכר״אמרתי עדיין לא מרים את ראשי אליו
״בשעה טובה אחי...קים לא אמרה כלום...מוזר״שון לחש
״בכל מקרה...אני מציע שתרד לאכול ועל הדרך שים עין על התאומים,אני לא חושב שהם יסדרו ממש לאכול לבד״ שון אמר מגחח
״ברור״ אמרתי שם את התמונה על השולחן וקם
״רגע,התאומים אוכלים לבד?איפה קים?״ שאלתי לא מבין
״היא לא יצאה מהחדר ,היא לא עונה כשדופקים,אולי היא הלכה לישון או משהו...״ שון אמר
מוזר..