Love & Crime ❤️⚔️

עונה 2 פרק 31

נקודת מבט גסטין
הרגל שלי לא הפסיקה לקפץ מרוב לחץ ודאגה
״גסטין?״ קולו של שון נשמע
הרמתי את מבטי אליו
הוא הושיט לי בקבוק של מים
לקחתי מהר ולגמתי את המשקה הצונן לגרון היבש שלי
רעש של הליכה מהירה נשמע גורם לי ולשון להזיז את מבטינו אל עבר דלת הכניסה
אדריאנה עמדה שם מתנשפת
״איפה היא? אמרו משהו?״ היא שאלה בלחץ לוקחת מיידי את הבקבוק ולוגמת במהירות
״התקשרת אליה?״ שאלתי את שון
״אם לא הייתי מתקשר היא הייתה רוצחת אותי בדם קר״ שון אמר נאנח
״נכון״ אד אמרה מתנשפת
״תשבי,זה מה שחסר לנו,עוד אישה הריונית שמחוברת למכשירים״ שון אמר
אד נאנחה ביאוש וישבה מחזיקה את הבטן שלה שהייתה גם גדולה
״מה אמרו?״ היא שאלה אותי
״השלייה נקרעה״ אמרתי
״אוי אלוהים״ אד אמרה
״זה רע?״ שון שאל
״ברור שזה רע,זה יכול להרוג את התינוק״ אד אמרה
עצמתי את עייני בחוזקה נאנח למה שהיא אמרה
״תמניכי את הקול את רואה שהוא גם ככה לחוץ״ שון אמר בלחישה אל עבר אד שהנהנה במהירות
גלגלתי את עייני
״הכל הולך להיות בסדר גסטין״ אד אמרה
״אני יושב כאן שעה ו...״ אמרתי אבל אחות נכנסה לחדר
״מי כאן האבא?״ היא שאלה
״אני,מה עם קים?״ שאלתי
״היא...היא עדיין בניתוח אבל התינוק יצא בריא ושלם ,הצלחנו להוציא אותו מכל פגע״ היא אמרה מחייכת
״תודה לאל״ אמרתי מתנשף מרגיש איך אבן גדולה הוסרה מליבי
״מה עם קים?״ שון שאל גורם לי להביט שוב אל עבר האחות בציפייה
״עדיין בניתוח,אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי לעצור את הדימום״ האחות הסבירה והרגשתי איך שוב האבן הכבדה מכבידה עלי,אבל הפעם אבן כבדה יותר
לא ידעתי מה להגיד
״אבל היא תיהיה בסדר נכון?״ אד שאלה
״אנחנו מקווים שכן... אתה...רוצה לראות את התינוק?״ היא שאלה
הבטתי בה עדיין לא עונה
״גסטין...״ שון שם את ידו על הכתף שלי
״עא כן...ברור״ אמרתי
״אוקי אני אלך להביא את הקטן״ היא אמרה מחייכת
והולכת
נאנחתי יושב על הכיסא
״תפסיק,היא תיהיה בסדר״ אד אמרה
״כן...״ שון אמר ישב ליידי
״למה אתה חיוור?״ אד שאלה
״אני לא אוהב לידות...כלומר זה לא עושה לי ממש טוב״ שון אמר גורם לי לגחח
״ראש כנופייה לשעבר...״ אמרתי מזיז את ראשי מצד לצד
״שתוק״ שון אמר דוחף אותי עם קלות
״מי עם הילדים?״ שאלתי לפתע
״לואי ולוס...״ אד אמרה
״מסכנים״ שון לחש
צחקקתי לעצמי,הם באמת מסכנים
האחות חזרה עם עגלה
קמתי ישר מרגיש את הפרפרים בבטן
אני מתרגש,על פעם מחדש זה מרגש לפגוש את היצור הקטן שיוצא לאוויר העולם,הילד שלך
האחות חייכה ושמה מולי את העגלה של בית החולים
תינוק קטן וחמוד שהיה לבוש עם בגדי תינוק וכובע כחול שכב בתוך העגלה,השיער שלו היה שטני ועייניו היו עצומות
״הוא בסדק גמור משקל תקין,הכל תקין,תינוק בריא ויפה,אתם יכולים להיות איתו קצת בחדר ואז אני אקח אותו לאכול ....״ היא אמרה
״תודה״ אמרתי מחייך אליה
נכנסו אני אד ושון לחדר של קים שהיה כבר נקי ומצוחצח
ישבתי על הכורסא והרמתי באיטיות את התינוק הישן אלי
הלב שלי פעם כל כך מהר והרגשתי כאילו אני על רכב הרים
חייכתי לעצמי ונישקתי את ראשו
״זה כזה חמוד״ אד אמרה ואז פלאש הפריע לי בעין
הזזתי את מבטי אליה
״מה עשית?״ שאלתי
״זה רגע שקים תרצה לראות״ היא אמרה מחייכת אלי
החזרתי את מבטי אליו לתינוק הקטן
ליטפתי את פניו הרכות והתמוגגתי
שון ואד צפו מי מהצד מחייכים
קים ,אני חייבת לראות מה עם קים
״אד,קחי אותו״ אמרתי לה מושיט את התינוק בעדינות
״לאן?״ היא שאלה לוקחת אותו
״לראות מה עם קים״ אמרתי יוצא במהירות מהחדר
הלכתי לכיוון הדלתות שלשם הכניסו את קים
והיה רשום בגדול ׳הכניסה לעובדים בלבד׳
נאנחתי בעצבים
אחות שהלכה במהירות עברה ליידי וישר עצרתי אותה
״סליחה? את יכולה לבדוק מה עם אשתי? אני מחכה כבר שעתיים ואני...אני צריך לדעת מה איתה״ אמרתי לחוץ
״ברור אדוני,מה השם שלה?״ האחות שאלה
״קימברלי גיימס״ אמרתי
״איזה חדר אתם?״ האחות שאלה
״122״ עניתי במהירות
״אוקי,אני אלך לבדוק את מצבה ואני אבוא להודיע לך בחדר שהיא נמצאת זה יקח לי כנראה קצת זמן א...״ האחות הסבירה אבל השתקתי אותה ישר
״לא,אני מחכה כאן ואני רוצה תשובה תוך 5 דקות״ אמרתי בקול אפל גורם לאחות לבלוע את רוקה באיטיות
״עא...״ היא גמגמה
״היא נכנסה דרך הדלת הזו,ואם את לא רוצה שאני אכנס ואשבור כאן דברים אז אני מציע לך עכשיו להיכנס לשם ולברר מה איתה״ אמרתי מתקדם אליה והיא לקחה צעד אחורה
״כ...ן ברור,עכשיו אני...אני כמה דקות אחזור עם תשובה״ היא אמרה נכנסת מהר דרך הדלתות הגדולות
נאנחתי ונשענתי על הקיר צמוד לדלות
אלוהים , תעשה שהיא תיהיה בסדר , אני מתחנן
העברתי את ידי בשערי בעצבים
שתחזור כבר האחות סוג ז הזא...
באותה שניה האחות פתחה את הדלת מתנשפת
״היא בסדר,הם סיימו היא תגיע לחדר עוד כמה דקות להתאוששות ״ האחות אמרה מתנשפת מחייכת אלי
״תודה רבה״ אמרתי בקול נוקשה מתקדם במהירות לחדר עוקף אנשים
נכנסתי לחדר רואה את לואי ואד ישבים בכיסאות שהיו בצד מדסקסים בניהם
״איפה....״ שאלתי מסתכל בלחץ מסביבי
״הם לקחו אותו לאכול ואז לתינוקיה״ אד אמרה במהירות מרגיעה אותי נאנחתי
זה יותר מיידי לחץ ליום אחד
קרסתי על הכורסה נאנח
הדלת נפתחה 2 אחיות הכניסו את קים שישנה על המיטה
יצאנו מהחדר כולנו נותנים לאנשים לעשות את העבודה
רופאה אחת התקדמה אלינו עם קלסר
״אתם קשורים לקימברלי גיימס?״ היא שאלה מקריאה את שמה של קים מהקלסר
״כן״ אמרתי ישר
״אוקי..אז היא נכנסה לניתוח עקב הפרדת שילייה ו...״ היא אמרה אבל קטעתי אותה
״איך דבר כזה קורה?״שאלתי
״זה יכול לקרות מכל מיני גורמים,זיהום,הרעלת הריון,יתר לחץ דם ....״ היא הסבירה
״ממה לפי דעתך הייתה לה הפרדת שילייה?״ שאלתי
״בנתיים אי אפשר ממש לדעת אבל לפי לחץ הדם שלה אני חושב לכיוון יתר לחץ דם,בשליש האחרון של ההריון איך היא הייתה?״ הרופאה שאלה
הפנתי את מבטי אל עבר שון
״עייפה,כאבי ראש,עיינים,היא הרגישה כבדה״ שון הסביר
״כן,תסמינים של להרעלת הריון״ היא אמרה
״אבל אמרת יצר לחץ דם״ אמרתי מודאג
״הרעלת הריון נכללת בקבוצת המחלות של יתר לחץ דם,אבל...האובר יצא בשלום,האמא יצאה בשלום,היא תיהיה בימים הבאים במעקב,הם יצאו שלמים ובריאים״ הרופאה אמרה משחררת מליבי את האבן ששוקלת טונים
נאנחתי מעביר את ידי בשיערי
״היא בסדר״ אד אמרה שמה את ידה על הכתפי ונשענה עלי
״תודה לאל״ לחשתי
״אתם יכולים להיכנס״ אחת האחיות אמרה
נכנסו כולם לחדר
״היא עדיין מעורפלת מההרדמה ,אבל עוד חצי שעה בערך תעבור ההרדמה,אם תרצו משהו תלחצו על הכפתור,וכשהיא קמה ,תלחצו גם ״ האחות אמרה
״תודה״ אמרתי להן מחייך
״היא תיהיה בסדר״ הרופאה אמרה ויצאה מהחדר
״תלכו אני אשאר איתה כאן,הילדים לבד עם לוס ולואי,עם 6 ילדים לבד״ אמרתי מגחח כי זה היה מצחיק
״אתה בטוח?״ שון שאל
״כן,היא גם ככה עדיין בהרדמה כשהיא תקום אני אדבר איתכם,וכבר מאוחר אז אני אשאר איתה היום ותבואו מחר כשהיא תיהיה יותר רעננה,אני מקווה״ אמרתי
״גסטין,אני שוב שואל,אתה בטוח? אל תשכח שמבחינתה אתה ברחת ל3 חודשים וחצי,כמעט 4 חודשים,היא לא יודעת שהלכת להביא ראיות״ שון אמר
״מה?״ אד שאלה לא מבינה
״גסטין?״ שון שאל מתעלם
״אני בטוח אני צריך להביא לה מלא הסברים״ אמרתי
״הלו?! מה קורה כאן?!״ אד שאלה מתעצבנת
״אני אספר לך בדרך בואי״ שון אמר לוקח את ידה את אד ויוצא מהחדר של קים
ישבתי על הכיסא ובהיתי בגופה של קים שהיה מחובר למכשירים
ופשוט הסתכלתי עליה וניסיתי לחבר בראשי את הנאום שלשמו לא הייתי בבית כמעט 4 חודשים.