Love & Crime ❤️⚔️

עונה 2 פרק 1

אוקיייי
אז לפני הכל שאלתי את עצמי אם באמת כדאי לי לכתוב עונה 2 , באמת כדאי לי?

נקודת מבט קים
״אמא?״ בן שאל אותי
״כן בייבי״ אמרתי בזמן שישבתי במשרד
״טיילור לא רוצה לשחק איתי כדורגל בחוץ״ הוא אמר נאנח בעצבים ומתיישב על הכיסא שהיה מעבר לשולחן
״שאלת אותו למה?״ שאלתי בתמימות לא ממש מרוכזת בשיחה עם בני
עברתי על כמה תיקיות שהיו על שולחן העבודה במחשב,גסטין שון ולואי עזבו לפני שבועיים ואני מרגישה שאני עומדת לקרוס.
״דודה לוס לא מרשה לו לשחק איתי״ בן אמר
״מה?״ שאלתי לא מבינה,אולי לא שמעתי נכון
הזזתי את מבטי ממסך המחשב והסתכלתי אל עבר בן ששיחק באצבעותיו
״כן״ הוא לחש
״מזאת אומרת לא מרשה?״ שאלתי מרימה גבה
בן הרים את כתפיו לא יודע
גלגלתי את עיני וקמתי מהכיסא
״אמא?! לאן את הולכת?״ הוא שאל לחוץ
ירדתי מהר במדרגות מסתכלת סביבי
אדריאנה ישבה עם גקסון על הריצפה
״הכל טוב?״ אד שאלה
התעלמתי ממנה יוצאת מהבית אל החצר
לוס ישבה על הספסל וטיילור שיחק עם עצמו בכדור
הלכתי אליה עומדת מולה משלבת ידיים
לוס העיפה לעברי מבט עצבני
״אוקי ... מה הבעיה שלך?״ שאלתי מנסה לרסן את עצמי
לוס גלגלה את עייניה מה שרק עיצבן אותי יותר
״טוב אני אקצר את העיינין,את עצבנית עלי לוס? אין לי שום בעיה,תוציאי את כל העצבים שלך עלי,את צריכה להבין שבעלך הוא היה מלכתחילה היורש של הכנופיה,אני מבינה שהוא לא היה בעסקים האלה וכל זה חדש לך אבל את צריכה להבין דבר אחד...״ אמרתי מתקרבת אליה עוד יותר
״לא משנה מי את ומאיפה באת ,אם תפגעי בילדים שלי את תמצאי את עצמך 12 מטר מתחת לאדמה,מה שיש ביני לבינך זה רק ביני לבינך את לא צריכה לערב את הילדים בזה,תתבגרי לוס באמת,לא רק את במצב קשה,כולנו...״ אמרתי מסתובבת לא נותנת לה להגיב
נכנסתי חזרה לבית
בן עמד בצד קצת המום
נתתי לו נשיקה על מצח ועליתי חזרה למשרד
נאנחתי בעצבים
הדלת נפתחה ואד נכנסה יושבת בכיסא שלי
״אני משתגעת,עברו רק שבועיים אד״ אמרתי
״אני יודעת אבל זה לא חדש לך כל זה״ אד אמרה
״אני עם ילדים עכשיו וזה ועוד איך חדש את זוכרת איך הייתי ? שקועה מעל ומעבר מכל מקום ,היו ימים שלמים ללא שינה , בכלל לא ראית אותי בתקופה הזאת,ואת קוץ בתחת שלי,תאמיני לי״ אמרתי נמרחת על הכיסא
אד צחקקה שולחת לעברי אצבע משולשת
״הכל רגוע עכשיו,תרגעי,את צריכה הפסקה מעבודה וצריכה לעבור לעבודה השניה שלך״ אד אמרה משלבת ידיים
״מה?״ שאלתי לא מבינה
״הילדים״ היא אמרה קמה מהכיסא ויוצאת מהחדר
נאנחתי
היא צודקת אני מקווה שהם יסדרו את העיניינים בפריז ויחזרו כמה שיותר מהר
יצאתי ממשרד וירדתי לסלון המרכזי
גקסון ישב על הספה והתאומים ישבו על השטיח הפרוותי שהיה על הריצפה
״מאמא״ ליאן חייכה והרימה את יידיה אלי
״היי נסיכה קטנה שלי״ אמרתי מחייכת מרגישה איך הלב שלי מתנפח מאהבה
הרמתי את ליאן ונישקתי את האף הקטן שלה והיא צחקקה
ישבתי על השטיח ביחד עם ליאם שקם וישב על ברכיי
״התאומים הכי יפים שיכולתי לבקש״ אמרתי מחייכת
״אמא״ קולה של אמילי נשמע
״בסלון״ צעקתי לה חזרה
צעדיה נשמעו ברחבי הבית
״אני שונאת חשבון״ היא אמרה בדרמטיות נעמדת מולי היא זרקה את המחברת שלה על הריצפה
״דרמה קווין קטנה״ אדריאנה לחשה בצחקוק בזמן שישבה ליד גקסון
אמילי שילבה את ידייה והזעיפה את פנייה
״אבא יכול לדבר איתי?״ היא שאלה בתמימות
״אני אנסה...״ אמרתי קצת חוששת
לא רוצה לבאס את אמילי במקרה וגסטין לא יענה
שמתי את ליאן ליידי והוצאתי את הפלאפון שלי מתקשרת מפייס טיימ לגסטין
אחרי כמה צלצולים הוא ענה
הוא נראה עייף מאוד שיערו מבאולגן והוא שכב על המיטה
שיחה
״היי בייב״ חייכתי
״היי יפייפה״ גסטין אמר בקול צרוד שיפשף את עייניו
״אני מפריעה לך?״ שאלתי קצת חוששת
״את בחיים לא מפריעה לי בייב״ הוא אמר עובר ממצב של שכיבה לישיבה
באתי להגיד משהו אבל ליאן קפצה עלי
״אבא אבא אבא״ היא צעקה מחייכת
״שלום לתינוקת שלי ״ גסטין אמר מחייך
ליאן חייכה חיוך מתוק
היא דומה בול לגסטין עיינים כחולות צלולות ושיער שחור
״אני אוהבת ״ היא אמרה
״אני אוהב יותר נסיכה קטנה שלי״ גסטין חייך אל המסך בסיפוק
״גם אני רוצה את אבא ״ ליאם אמר
ליאם בניגוד מוחלט מליאן נראה בדיוק כמוני עייני דבש ושיער שטני
״והנה הנסיך של אבא,איך אתה מסתדר קטנציק?״ גסטין שאל
״מתגעגע״ ליאם אמר בכנות גורם לליבי לכאוב
״גם אני קטנציק אני מבטיח לסיים את העבודה ולחזור מהר״ גסטין אמר במבט כואב
״הייי אני רציתי להתקשר לאבא !״ אמילי צעקה
לקחה את הפלאפון מיידי בפרעות
״אמילי!״ אמרתי בנזיפה
״היי אבא״ אמילי חייכה אל המסך
״היי נסיכה שלי,מה איתך?״ שמעתי את קולו של גסטין
״אני שונאת חשבון! זה מקצוע מיותר!למה אני צריכה בכלל...בכלל ללמוד אותו״ אמילי אמרה עצבנית
״קטנטונת את חייבת ללמוד את כל המקצועות ובמיוחד חשבון״ גסטין אמר רציני
״אבל זה קשה,ו...ו...ואתה היית תמיד עוזר לי,מתי אתה חוזר?!״ היא שאלה בקול צרוד
״אני מבטיח לסיים כמה שיותר קטנה אני באמ...״ הוא הגיב לה אבל אמילי ישר הגיבה
״לא אני רוצה שתבוא עכשיו!״ היא אמרה בדרמטיות ואני נאנחתי
״בייבי אני באמת לא יכול עכשיו אני עובד...״ גסטין אמר נאנח
״תמיד אתה ואמא בעבודה זה ממש לא פייר״ היא צעקה מביאה לי את הפלאפון ורצה לקומה למעלה
גסטין נאנח מעביר את ידו על פניו ביאוש
קמתי מהשטיח והלכתי לצד
״אני מצטערת בייב אתה יודע כמה דרמטית היא יכולה להיות״ אמרתי נאנחת נשענת על האי שהיה במטבח
״אני לא רוצה שהיא תרגיש חוסר כלשהו,במיוחד שלא תרגיש שאנחנו חיות עבודה,אני לא רוצה לאכזב את הקטנים״ הוא אמר כאוב
נשכתי את שפתי התחתונה,כל אחד מילדנו הוא אור מיוחד,כל אחד מהם מיוחד במינו,אנחנו אוהבים אהבה מטורפת כל אחד ואחת מהם .
כל אחד ואחת מהמלאכים הקטנים האלה,זה מטורף,ומדאיג,לדעת שיש כמה מלאכים קטנים שנושאים חלק ממך ,חלק מהנשמה שלך,ואתה דואג כמו מטורף,כל מילה קטנה מקפיצה כל חיוך קטן מחמם את הלב
״אתה לא מאכזב אף אחד ואחת מהם בייב,הם פשוט מתגעגעים אליך,כמוני״ אמרתי נאנחת שמה מאחורי האוזן קבוצת שיער שברחה
״אני מתגעגע גם בייב את אפילו לא מבינה כמה״ הוא אמר חוזר לשכב
״קשה לי כל זה לבד״ אמרתי בכנות מרגישה איך הדמעות עולות לי לאט
״בייב...״ גסטין לחש
שמתי את הפלאפון על השייש שהוא שעון על קערת הפירות שהייתה שם,ככה שיכולתי לנגב מהר את דמעותי עם שתי ידיים ועדיין גסטין יכל לראות אותי
״בבקשה אני מתחנן אל תבכי,זה הורג אותי לראות אותך ככה ואני לא שם״ הוא אמר בקול צרוד
״אני יודעת פשוט...״ אמרתי בקול חנוק
״תנשמי אהובה שלי״ הוא אמר
״פשוט כל זה יותר מיידי...העסקים פתאום לבד,צריך לדאוג לילדים , 4 ילדים גסטין״ אמרתי מצחקקת
״4 ילדים שמטריפים אותי אבל איכשהו הם השקט שלי ולא מספיק הדרמה עם לוס ש...״ אמרתי אבל גסטין ישר קטע אותי
״דרמה עם לוס?״ הוא שאל מתעניין
״היא כועסת על זה ששון נמצא שם,היא מרחיקה את עצמה ואת טיילור״ אמרתי נאנחת
״כועסת? אב...״ הוא אמר אבל נקטע על ידי יריות
״בייב!?!״ שאלתי לחוצה
גסטין העיף מבט ולא יכולתי לראות יותר מזה
הדלת שבחדרו נפתחה ברעש חזק
״גסטין בוא,עכשיו!״ קולו של לואי נשמע
״בייב מה?!״ שאלתי לחוצה ליבי פעם פעימה כואבת
יריות נשמעו שוב
״גסטין עכשיו!״ קולו של לואי נשמע שוב
״מה לעזעאל ק...״ שמעתי את קולו הכועס של גסטין והשיחה נותקה