Love & Crime ❤️⚔️

17

ראיתי את החבורה ואת היפנים יריות נשמעו
עד שאני וגסטין הגענו והכל פתאום הפסיק
היפנים מכבדים מנהיגים,גם יריבים
"צא'ן" אמרתי עומדת ליד גסטין
"ושלום לגברת" הוא אמר במין מבטא כזה
"מה לעזעאל אתה עושה כאן!? ולמה לקחת את הילדה שלי" אמרתי בעצבים
"הילדה שלך? כבר זיינת אותה?" הוא שאל את גסטין
"שמור על הפה שלך" גסטין הזהיר אותו
"תן לי את הילדה" אמרתי באה להתקדם אליו אבל גסטין עצר אותי.
הסתכלתי על ניקו רומזת לו ללכת מאחור ולקחת את גסיקה
"למה לקחתם אותה מלכתחילה" שאלתי
"את האמת ששאלנו אם היא קים ,היא פשוט ענתה כן" הוא אמר והייתי מופתעת
"תן לי סיבה אחת למה לא לירות בך עכשיו" גסטין אמר
צאן גיחח וזה עיצבן את גסטין,מאוד
שמענו פתאום יריות והלב שלי דפק כל כך מהר
כל החבורה שלנו רצו לעבר היריות ומיד אחריהם גם החבורה של היפנים
ככה שיצא שאני וגסטין עמדו לבד מול צאן
צאן הסתכל לעבר גסטין וגיחח
גסטין כל כך רתח מעצבים,הוא שונא שמתגרים בו.
גלגלתי עיינים כל כך אדישה לקרב מבטים שלהם,הוצאתי במהירות את האקדח יורה לצאן ברגל ככה שהוא נופל,הוא בא להוציא את האקדח אבל יריתי לו ביד גסטין רץ אליו לוקח ממנו את האקדח ובועט לו בבטן וצאן מתקפל על הריצפה,
"פעם האחרונה שאתה מדבר אליה ככה"
גסטין צעק בועט בו שוב
אלוהים יודע למה,אבל אהבתי את זה.
ראיתי את ניקו רץ עם גסיקה בידיים
היריות לא הפסיקו,גסטין לקח את ידי ושם אותי מהר באוטו ניקו שם את גסיקה במושב האחורי גסטין נסע במהירות
"גסי?" שאלתי והיא רעדה
"גסטין תעצור בצד" אמרתי
"מה?" הוא שאל לא מבין
"תעצור" אמרתי
והוא עצר בצד עברתי לשבת ליד גסיקה מחבקת אותה ומרגיעה אותה
"יפה שלי,אל תעשי דבר כזה שוב" אמרתי מנגבת את הדמעות שלה
"א...אני מצטערת" היא לחשה
"הכל בסדר יפה שלי ,אני פה עכשיו תרגעי תנשמי" אמרתי מנשקת את מצחה והיא מחבקת אותי
גסטין כל דקה זרק מבט לעברנו
איך נתתי לזה לקרות
"אני מביא לשם הבטחה" הוא אמר
הסתכלתי עליו וחייכתי מסכימה עם החלטתו
גסטין הוריד את גסטיקה בבית הילדים,הוא הרים אותה כי היא נירדמה,זה היה יום מסוכן מיידי.
אחרי נסיעה של 10 דקות הגענו הביתה
עליתי מהר לחדר מורידה את הבגדים ממני ונכנסת למקלחת חמה שתרגיע אותי
איך יכולתי לגרום לזה לקרות!?
שמתי את מצחי כנגד הקרמיקה קיר במקלחת נאנחת,אחרי 2 דקות הרגשתי ידיים בצידי הגוף שלי מה שגורם לי לקפוץ בבהלה ולהסתובב
"אתה אידיוט?" שאלתי בצעקה רואה את גסטין
"תרגעי,תשחררי עצבים בייב" הוא אמר בקול צרוד,אלוהים ישמור.
"אני לא מאמינה שגרמתי לזה לקרות! היא יכלה למות! עכשיו היא בטראומה,בגללי" אמרתי נאנחת וגסטין הרים את פני כדי שאוכל להסתכל עלי
"היא רק ילדה,היא לא רגילה לדברים כאלה" גסטין אמר
"גם אני הייתי ילדה והייתי טוב מאוד רגילה ומזומנה לדברים כאלה" אמרתי בעצבים
"אנחנו נולדנו לעולם הזה , היא לא" הוא הסביר לי
"לא שאני מזלזל בחייה,היא גם עברה דברים קשים בחיים שלה,אבל זה שונה ,היא לאט לאט תעבור את זה " גסטין הסביר
הוא הסביר והסתכלתי עליו בהקשבה
הוא ליטף לי את הלחי ואני נרגעת למגע שלו
הוא חייך וישר נישק לי את הצוואר
כל כך נהנת ונרגעת למגע שלו,כמו כישוף
אבל הבנתי לאן כל זה הולך
"בייב,אני לא חושבת שזה רעיון טוב" אמרתי בזמן שאני עוצמת עיינים ונהנת מכל רגע
"הרופא אמר בעצמו,פשוט תשתקי ותהני"
גסטין אמר מרים אותי ככה שאני באוויר
אני צוחקת בזמן שהוא מחייך אלי.
************************************
"אתה רוצה שאני אלד כאן ועכשיו?!" צעקתי מבוהלת בזמן שאני מחזיקה את המגבת שלי ורואה את גסטין בבוקסר בלבד צוחק.
"לא מצחיק,בכלל לא" אמרתי עצבנית
להבהיל אישה בהריון?! וואו מוזר לי להגיד את זה על עצמי אישה בהריון .
"קדימה,בואי נראה סרט" הוא אמר וירדנו לסלון.
"דימדומים" אמרתי לוקחת את השלט
"מרוץ קטלני" הוא קבע
"ממש לא"
"ממש כן"
"אני בהריון אני מחליטה" אמרתי
"את הולכת להשתמש בזה הרבה אה" הוא אמר מרים גבה
"ועוד איך" אמרתי מוציעה לשון והוא מגלגל עיינים
כל הסרט ישבתי ואמרתי את המילים בעל פה
הייתי כל כך מרוכזת בסרט
ומבלי ששמתי לב גסטין נרדם לידי
הוא כל כך שלו וחמודד
המנכתי את הטלוויזיה והלכתי להכין לי תה אבל לא לפני שכיסתי אותו בשמיכה צמרירית
הלכתי למטבח הכנתי תה עם 4 סוכר כמו שאני אוהבת ויצאתי למרפסת יושבת לוגמת קצת ומניחה בזהירות על השולחן זכוכית
הפלאפון צילצל
הרמתי גבה
אד
אבא של גסטין
"הלו?" עניתי בהיסוס
"קים?" הוא שאל
"כן?" שאלתי ועניתי
"אני צריך טובה" הוא אמר
"קרה משהו?" שאלתי בדאגה
"אני צריך שתבואי לשדה התעופה ותקחי את דניאל" הוא אמר
"ברור,אבל למה?" שאלתי
"אני חושד שיתחילו יריות סגירת חשבונות אני בנתיים בטרמינל אבל עוד מעט אני יוצא עם דניאל שהיה איתי מאז הפגישה,אני לא אומר לשמורים כי אני חושד על בוגדים" הוא הסביר לי
"אוקי" עניתי
"אל תגידי לגסטין,תבואי בלבוש שונה שלא יזהו אותך" הוא אמר
"אני יוצאת עכשיו אני אתקשר אליך" אמרתי והוא ניתק
עליתי בריצה קלה לחדר מוציאה את התעודת זהות מזוייפת שלי
הדמות שהייתה בתעודה הייתה אישה בשם איזבל רוייס בעלת עיינים אפורות ושיער שחור פחם,התעודות האלו עזרו לי בעבר
הוצאתי ממגירה פאה שחורה שעלתה לי מלא כסף כי זאת פאה משיער עמיד וניראה אמיתי,עדשות בצבע אפור,לבשתי גינס שחור צמוד מגפיים שחורים וסוודר סגול התאפרתי קצת ולקחתי את המפתחות של המכונית
שמה אקדח קטן בתיק שיש בו פתח מסתור לאקדח,ירדתי בשקט יוצאת מהבית בלי הרבה רעש ונוסעת מהר לשדה התעופה
לאחר נסיעה של חצי שעה אפילו יותר התקשרתי לאד
"קים? את כאן?" הוא שאל
"כן מאיפה אתה רוצה שאני אכנס?" שאלתי
"מאחור מאיפה שהמשרדים " הוא אמר
"מה עם דניאל?" שאלתי לחוצה
בזמן שאני נוסעת אבל יש מחסום שיט
ואז יריות נשמעו והלב שלי נפל,קו הפלאפון שלי נותק
חניתי מהר ולקחתי איתי את האקדח
יצאתי בריצה
"גברתי לאן את רצה?" הוא שאל
"הילד שלי שם לבד והוא בוכה" תירצתי ורצתי מהר
צעקות וזעקות נשמעו ואני כולי רועדת
דניאל לא צריך לראות את העולם הזה
רצתי לבפנים כל השומרים לא היו בבדיקות ביקורתיות,יופי
רצתי מסתכלת סביבי מחפשת את אד ודניאל
גבר הלבוש בבגדים של דייל פנה אלי
"גברתי ברשותך תצאי מכאן" הוא אמר
"הילד שלי כאן אני לא יוצאת לשום מקום" אמרתי הולכת אבל הוא עוצר אותי
"אנחנו נחפש אותו" הוא אמר
"יש כאן יריות אתה מצפה מאמא לעזוב את הבן שלה? לא ! שחרר את ידי!" אמרתי עצבנית
העפתי את ידי ממנו ורצתי
ופתאום ראיתי את דניאל הקטן בוכה ומסתרר מאחורי פח מברזל
רצתי אליו
"דניאל" אמרתי בלחץ
דניאל ישר נבהל ובא לברוח
"זאת אני קים,אני בתחפושת,זאת אני" אמרתי
והוא לא האמין לי
הוצאתי את הפלאפון שלי מראה לו את תמונת המסך שלי והוא ישר קפץ עלי בחיבוק כולו בוכה
"איפה אבא?" שאלתי
"א...אני לא יודע" הוא ענה בוכה
הוא לבש גקט שמתי על ראשו את הכובע של הגקט והרמתי אותו רצה מהר לכיוון היציאה
שמתי צעקות מזהה את הקול של אד
מה אני הולכת לעשות?!