Love & Crime ❤️⚔️

עונה 2 פרק 61 -אחרון-

נקודת מבט קים
ישבתי במפרסת המשקיפה אל הים התיכון והיפייפה
אהבתי את מזג האוויר החם התמידי שהיה כאן
״אמא״ בן רץ לעברי
״אה קטן״ אמרתי מחייכת
״אני יכול לרדת לחוף? בבקשה״ הוא אמר מתחנן
״זה היה רעיון שלי בכלל ללכת לים!״ אמילי רצה לעברי גם היא
״אני לא יודעת״ אמרתי מודאגת
״אז אני אבקש מאבא״ בן אמר
״אבא לא בבית ״ אמרתי לו
״אמא בבקשה״ אמילי אמרה
״אתם זוכרים מה אמרתי לכם?״ שאלתי
״כן אמא״ אמילי גלגלה את עייניה
״השם שלי בן והשם של אמילי זה שיר,אנחנו עולים חדשים מיוסטון ארצות הברית ״ בן אמר מדקלם
״יופי... תזהרו בסדר? הצמידים לשים על היד וכל דבר שקורה תחזרו הביתה״ אמרתי מפוחדת
״תפסיקי לדאוג כבר...״ אמילי אמרה מנשקת את הלחי שלי מושכת את אחיה אל עבר הדלת
״הצמידים?״ שאלתי
״עלינו״ היא אמרה
עוד לפני שהם פתחו את הדלת היא נפתחה חושפת את דניאל
״היי קטנים,לאן?״ הוא שאל בזמן ששיין על ידו
״לים״ בן ענה
״תזהרו...״ הוא אמר מנשק את ראשם והם רצו לבחוץ
״איך את מסתדרת?״ דניאל שאל מושיט לי את שיין שגדלה מיום ליום
״בסדר...״ אמרתי מלטפת את הלחי השמנמנה שלה
רפאל שכבר בנוחות באוניברסיטה מול הטלוויזיה
״אני יודע שקשה לך להתרגל ...״ דניאל אמר יושב ליידי
״כן..אבל זה עדיף ... הילדים שמחים כאן אתה יודע...״ אמרתי לו
״אני רואה... המנטליות כאן שונה מאוד מקנדה,ממש״ דניאל אמר
״כן,הישראלים מאוד...קולניים״ אמרתי מגחגחת
״רצית לברוח לא?״ דניאל אמר
״אני שמחה שבאת איתנו אתה יודע...״ אמרתי
״אני יודע״ הוא אמר מזיז את מבטו ממני
התוכנית של פארקר הייתה טובה ומסוכנת,היינו צריכים לדייק בהכל,את הילדים אנחנו העברנו בשקט באמצע לילה אל מחוץ לבית ישר אל תחנת המשטרה מה שמוביל לזה שרק המבוגרים נשארו באחוזה,מידע אנונימי נשלח לכנופיה של לונדון(בעדיבות פארקר כמובן),במידע נאמר שאותו מוסר אנונימי יעזור להם(כנופיה של לונדון) להוריד אותנו,את הכנופיה המחוברת שלי ושל גסטין,במסר היו כל מיני פרטים על שיתוף פעולה ... בסופו של דבר הציתו את הבית באש ניתקו את כל החשמל שמו שיבוש תדרים כדי שלא נוכל לתקשר באמצעות הפלאפון ,בסיכומו של עניין תכננו לרוצח אותנו באיטיות על ידי שריפה,אבל לפי התוכנית של פארקר היינו צריכים לצאת שניה לפני שכל זה קורה,ממש על השעון ,שניה לפני
וכך היה,ברחנו שניה לפני שהבית היקר שלנו עלה באש ושרף איתו את כל הזכרונות הטובים והרעים שלנו כמשפחה וכראשי כנופיה,כשזה קרה העפתי מבט בבית שלי שעלה באש ושרף הכל,פארקר אמר לנו לא לקחת כל כך הרבה דברים רק דברים בסיסים שיספיקו להכנס לתיק גב קטן,והרגשתי בתוך תוכי כשהבית נשרף ועלה באש,משהו גם בתוכי נשרף,נקבר תחת ההריסות , המשטרה הודיע על רצח במקרה שלנו,שמצאו משפחה שלמה בתוך הבית ההרוס ,14 גופות של נשים גברים וילדים שלא נמצאו כי הכל פשוט נשרף עד היסוד
וככה בעצם קברו את הסיפור שלנו,החיים שלנו,את העבר שלנו,ובעצם פתחו לנו את הדלת לעתיד שלנו,וזה היה קשה להסתגל לעולם חדש,אני וגסטין נולדנו לעולם הזה,נולדנו לעולם שחור ומסוכן,אבל כשמצאנו את האור בעולם הזה,את הטוב,היינו בלתי מנוצחים,אולי זה נדוש אבל האהבה שלנו באמת נצחה את העולם הקר והמסוכן הזה,אבל אני וגסטין הגענו לנקודת שבירה שלנו,כל אחד וסיבותיו,אבל נשברנו מה שגרם לנו לקום וללכת,וזה ידוע,לקום ולצאת מהעולם הזה של הפשע,לא קיים בכלל מושג כזה,אתה יוצא רק בשק גופות ,אתה מחוייב לעולם הזה,מהיום שנכנסת אליו עד יום מותך,החוקר פארקר עשה עבודה טובה,גרנו בראשון לציון במדינת ישראל,שינוי קיצוני מקנדה הקרה,הכל היה שונה,האנשים,המזג אוויר,אנחנו חיים כאן מעל לחצי שנה,דניאל בהתחלה התנגד הוא רצה להיות מנהיג כנופיית לונדון אבל התחננתי בפניו שפשוט יעזוב הכל ויבוא איתנו,פארקר הוכיח את עצמו והביא לכולנו בית בבניין גבוה וחדש למיידי מול הים,היינו עדי מדינה,מסודרים בהכל,גם לגבי עבודה,גסטין ניסה כמה וכמה עבודות,מעבודה במשרד ועד למאמן חדר כושר,פארקר דאג להביא לו אופציות,אבל גסטין לא התחבר לאף אחת מהן,במיוחד לא למשטרה כשגסטין שמע על האופציה הוא צחק ללא הפסקה,כולנו צחקנו
עד שפארקר הציע התנדבות לצבא הישראלי,התחלנו לחקור וגילנו שכל אזרח ואזרחית במיוחד אלה שיהודים,חייבים להגיע לכמה צווי גיוס ששם עושים להם מבחנים מיונים והם מתגייסים לצבא,והם רק בני 18,זה מטורף בעייני שלהתגייס לצבא זה חלק מהחוק כאן,אבל אז הבנתי,מדינה קטנה שסביבה כל אויביה,עם הרבה פרוטקציות פארקר הכניס את גסטין לגדוד מסויים,גסטין היה אחראי ללמד את החיילים איך לירות בנשק,כמה תכסיסים בקרבות ,סכינים, ואפילו לסרוק את השטח,גסטין לא סיפר לי יותר מיידי,אבל הוא אהב את זה,ואם הוא אהב אז אני הייתי שמחה,כל אחד ואחת מצא תעסוקה כלשהי,חוץ ממני,אני הלכתי לאיבוד,ומצאתי את עצמי יושבת בבית עם ילדים ולא עושה כלום,הפכתי למה שלא רציתי להיות,עקרת בית
״מתי חזרת מעבודה?״ שאלתי את דניאל
״לפני חצי שעה,לקחתי את שיין ובאתי ישר אליך״ הוא אמר גורם לי לחייך,דניאל המשיך את לימודיו כאן בישראל,וגם עבד תוך כדי,
״את חייבת לעשות עם עצמך משהו,אני רואה כמה את תקועה ואבודה״ דניאל אמר
״אני יודעת,אני ממש אבודה,אני לא יודעת מה לעשות אבל הכל יהיה בסדר״ אמרתי
״את בטוחה? כי עדיין את...״ הוא אמר אבל קטעתי אותו
״אני לא רוצה לדבר על זה דניאל״
אמרתי לו מושיטה לו את שיין הקטנה
דניאל הנהן בראשו והניח את שיין ליד רפאל באוניברסיטה.
במשך כל כך הרבה זמן כולם לקחו אותי לשיחות לגבי שאני כל היום בבית ולא מתקדמת,אבל באמת סליחה שאני לא יכולה פשוט לקום ולשכוח את כל מה שהשארתי בקנדה,הזהויות החדשות שקיבלנו לפני חצי שנה שונות כל כך ממי שהיינו בקנדה,כנראה שהשאר נכנסו לדמות,אבל אני עדיין תקועה,שינו את הכל,מהסיפור כיסוי ההיסטוריה שלנו ועד השם פרטי והשם משפחה שלנו,אני הרגשתי כאילו קיבלתי בוקס לבטן והייתי כל כך מבולבלת לגבי זה ,ואפשר להגיד שאת הרוב לא רציתי לקבל.
״קים״ דניאל נאנח
״עזוב את זה...בוא לא נדבר עלי״ אמרתי ברצינות
דניאל שלח לעברי מבט מיואש, אבל מבין,לפחות זה
״עכשיו בוא תספר לי מי המתוקה שנפגשת איתך ובכלל לא חשבת לספר לי...״ אמרתי משלבת ידיים מביטה בו בחיוך ערמומי
״אני אפילו לא אשאל איך את יודעת,למרות ש...איך את יודעת״ דניאל צחקק מסתכל עלי במבט חושד
״אז אתה מודה...״ אמרתי מסתכלת עליו
״מודה מודה״ הוא אמר מרים ידיים
״אוקי...תספר לי קצת...״ אמרתי ברוגע
״היא לומדת באוניברסיטה שאני לומד בה...היא צעירה ממני בשנה,כלומר היא שנה א׳ ,היא ממש ממש נחמדה,ואמרתי לה שיש לי ילדה בשם שיין,היא לא שאלה הרבה שאלות,היא אמרה שהיא תשמח לפגוש אותה...״ דניאל פירט לי
״אני אבדוק עליה אם היא באמת נחמדה ולא איזו ילדה ...רק שלא תפגע בך בטעות״ אמרתי ממלמלת לעצמי
״ואיך תבדקי את זה בדיוק?״ דניאל שאל
הדלת נפתחה לפתע חושפת את גסטין
״אני באמת לא מבין למה חם כאן כל כך״ הוא אמר נכנס לבוש במכנס דגמח שחור חולצת ספורט שחורה ותיק ענק
״בייב״ גסטין אמר מחייך אלי
קמתי לקראתו מחבקת אותו והוא מרים אותי קצת באוויר
״אני לא אוהבת את זה שאתה יכול להעלם לשבוע שלם...״ אמרתי בעצב בזמן שהוא הוריד אותי לקרקע
״אל תדאגי לגבי זה...״ הוא אמר שוב,לא מפרט
״קים..״ דניאל נאנח
״תפסיק לדאוג דניאל,אני לא אבדוק ואעשה כלום,רק תביא אותה אלי בסדר?״ שאלתי מסתובבת אליו
״את מי?״ גסטין שאל לא מבין מתקרב לאחיו הקטן שמזמן כבר לא היה קטן הם התחבקו בניהם וגסטין ישר הלך אל רפאל ושיין שישבו באוניבריסטה
״לא יודע אם אתה אחד של ריח נשי אבל אתה מסריח מבושם של נשים אחי״ גסטין אמר מתכופף מנשק את שיין ומרים את רפאל
דניאל הזיז את מבטו אלי
״ואני עוד חשבתי שאת מכשפה או משהו...יכול פשוט להגיד שישלי ריח של אישה״ דניאל אמר
״נו באמת,רק שיחקתי איתך,לקחתי הימור ויצא שניצחתי וצדקתי״ אמרתי מחייכת לדניאל
״איפה התאומים ? ובן ואמילי?״ גסטין שאל מתקדם אלי עם רפאל בידיו
״אוי אלוהים״ אמרתי רצה אל השולחן לוקחת את המפתחות
״היא שוב שכחה לקחת אותם מהגן?״ דניאל שאל בזמן שיצאתי מהבית
ירדתי במעלית רצה למכונית ונסעתי בערך 5 דקות עד לגן של הילדים
״אופל״ הגננת שלהם אמרה בשילוב ידיים מחייכת אלי,אופל זה השם החדש שבחרו לי
״אני מאוד מאוד מצטערת״ אמרתי בעברית במבטא בולט
״זה בסדר,בואו ליאן וליאם״ היא קראה לתאומים שרצו אלי עם תיק הגב הקטן והחמוד שלכם
״שלום יפים של אמא״ אמרתי מתרגשת
הם חיבקו אותי ומיהרתי לעלות אותם למכונית דואגת שהבוסטר סגור ויושב טוב
״איך היה בגן ?״ שאלתי באנגלית,קשה להם מן הסתם עם העברית
״היום המלווה שלנו לימדה אותנו כמה מילים״ ליאן אמרה מתרגשת
״באמת? מה היא למדה אתכם?״ שאלתי מנמיכה את הרדיו
״אני אוהבת אותך אמא״ היא אמרה בעברית גורמת לי לחייך
״מרדף משטרתי ...״ שמעתי מהרדיו
״שניה חמודים שלי״ אמרתי משתיקה אותם ומגבירה
״2 חשודים למשפחת הפשע המוכרת אברגל נמצאים כרגע במרדף משטרתי אחרי שהם ירו למוות מטווח 0 במתן סרוסי,הם כרגע נמצאים על כביש החוף ראשון לציון...״ הכתב דיבר ,לפתע נשמעו יריות גורם לי להלחץ הרמתי את ראשי אל עבר המראה ,עם המזל הרע שלי ראיתי את המרדף החי מאחורי
״ליאם ליאן תורידו את הראש מיד״ אמרתי מגבירה את המהירות שומעת את הסירנות ברקע,האנדרנלין זרם בעורקי,כמה התגעגעתי לתחושה הזו,אבל לא כשהילדים שלי במכונית
המכונית עקפה אותי במהירות כמעט מתנגשת בי,עכשיו 3 ניידות משטרה היו מאחורי,אוי באמת
הגברתי מהירות עולה על הנתיב המקביל לרכב שעקף אותי,התקדמתי ממש קצת והזזתי את ההגה שלי לכיוון הרכב,ככה שקדמת הרכב שלי דחף את האיזור האחורי של הרכב שלהם ,הרכב איבד שליטה ואני לאט לאט האטתי את הרכב
הרכב התנגש בעמוד תאורה ,הניידות עצרו מיד ליד הרכב ההרוס ועצרו גם אותי
״את בסדר גברתי?״ השוטר שאל כשפתחתי את החלון
״כן כן פשוט נבהלתי ושמעתי על המקרה ברדיו,וכשהוא עקף אותי כל כך נלחצתי אני עם ילדים ברכב...״ אמרתי במהירות והשוטר קטע אותי
״הם בסדר?״ השוטר שאל
הנהנתי בראשי
״בסדר,אני רואה שהרכב שלך לא נפגע,והאמת? עזרת לנו לתפוס 2 עבריינם מבוקשים... תודה״ הוא אמר
״אני...בשמחה?״ שאלתי מצחקקת
״תודה,סעי לשלום״ הוא אמר מברך אותי
״גם אתה״ אמרתי מתניע את הרכב ונוסעת חזרה הביתה
זה מוזר שאהבתי והתגעגעתי להרגשה הזו? אני לא חושבת,אבל עם כל מה שעברנו אני שמחה לקבל חיים אחרים בסופו של דבר,הילדים שלי בטוחים בעלי בטוח,המשפחה שלי בטוחה,אני חייבת לתת הזדמנות לחיים החדשים שקיבלתי

זה היה הפרק האחרון🙌🏻
סליחה שלקח לי מלא מלא זמן לעלות את הפרק
קראו לי מלא דברים בכמה חודשים אחרונים ופשוט לא יכולתי לכתוב פרק בכלל
❤️❤️❤️❤️❤️