א י ז ו ב ל
שעה לפני כן
במשך זמן מה זה היה אושר.
מועדת עם חבריה בנתיבים מרוצפים: צחוק חזק ושיחה מעורפלת, השנים ביניהם נושרות. כאילו הם שוב חברי בית ספר, צעירים וחסרי רשלנות; הפעם ללא כללי בית ספר ומורים סמכותיים.
הם היו כל כך חביבים. הארי, רון והרמיוני; נחמד יותר ממה שהיא הייתה יכולה לחלום שהם יהיו, יותר מבינים ואמפתים ממה שקיוותה אי פעם.
זה היה דבר מוזר, לחזור עם חברים אחרי שהייתי כל כך הרבה זמן לבד. בחודשים שבילתה על הספה שלה, בוהה מבעד לחלונה, חששה שבידוד עלול להיפטר ממנה מכל הכישורים החברתיים; שהיא אולי תשכח איך להרים תורים חברתיים, איך לצחוק, איך להקשיב ולקבל את כל התזמנים הנכונים. אבל היא הייתה דאגנית טיפשה, כי כל זה זרם באופן טבעי כל כך - כשהיא יושבת עם חבריה ליד שולחן עץ עגול, כוסות סיידר ובירה ביניהן - זה הרגיש נכון. זה הרגיש בטוח.
הארי ורון נכנסו ישר לאימונים בתור הילאים, לאחר המלחמה. הרמיוני חזרה להוגוורטס כדי להשלים את בחינות הבגרות שלה, וכעת הייתה לה עבודה במשרד הקסמים, עובדת למען זכויותיהם של יצורים קסומים. מחוץ להצלת העולם, כמובן - איזובל הייתה צריכה לצפות לא פחות. היא אמרה שהיא צריכה להרגיש מרירה; או עצובה, לפחות, שהיא החמיצה הזדמנויות כאלה. אבל לראות את כולם שוב הביא לה מספיק שמחה.
הם נפרדו בחיבוקים ובנשיקות, הבטיחו להתראות בקרוב, נתנן הוראות קפדניות להיות טובת לב לעצמה.
במוחה, הלילה התקרב לסיומו. האדרנלין שלה פג; הקור של ליל דצמבר החל לנגוס בעורה. אמה הייתה בעוכריה במשך כל הלילה, אך כעת איזובל לא יכלה להפסיק לחשוב עליה; דאגה ללא הפסקה שמגי אולי התעוררה, אולי הבינה שאיזובל עזבה אותה.
היא הייתה מוכנה לגמרי ללכת הביתה. לכן זה הפתיע אותה כשג'יני נישקה את לחיו של הארי, תפסה את ידה של איזובל ומשכה אותה במדרכה. לחשה באוזנה: "עדיין לא סיימנו כאן."
-
עשר דקות לפני כן
איזובל הרגישה מסונוורת מאורות הניאון הגועשים. הם הבזיקו בכל מקום סביבה: על קירות המועדון, הרצפה, הגופות המתפתלות שהיוו את הקהל הצפוף; בכל מקום. על התקרה במרכז החדר היה תלוי כדור דיסקו: גם האורות קיפצו מכך. וכשאיזובל לחצה את עיניה היא יכלה לראות אותן דוממות, רוקדות על גב עפעפיה.
דראקו מאלפוי היה במועדון הזה.
היא ראתה אותו אוחז בדלפק ליד הבר, לא יציב על רגליו. מוקף בהמון פרצופים שזיהתה מהוגוורטס; כולם מבוגרים עכשיו, כולם שיכורים.
היא הייתה צריכה למצוא את ג'יני. אולי זה היה האלכוהול הזורם בזרם הדם שלה, הערפול בראשה, הפחד מהצורך להתמודד מולו. אבל היא נאלצה לדבר עם ג'יני תחילה לפני שתתמודד עם דראקו.
YOU ARE READING
Dear Draco, pt.2 - דראקו היקר, חלק.2
Fanficאהובתי היקרה ביותר, ~ ~החלק השני ל'דראקו היקר,' (חלק 1 בפרופיל שלי) ~לא סיפור שלי אני רק תרגמתי אותו. ~כל הזכויות על הסיפור שמורות ל- @malfoyuh
