ד ר א ק ו
דראקו מאלפוי למד לאהוב את הקיץ.
הוא עבר חינוך ביתי בילדותו, על ידי מורה עשב למראה עם משקפי תיל ופחד מוחשי מהוריו של דראקו. הוא ישב עם החונך שש שעות ביום, חמש פעמים בשבוע - עבר שוב ושוב על כל השיעורים השונים שילדי הקוסמים נאלצו ללמוד. למרות הלמידה בלבד, דראקו עדיין היה בעל אותו מבנה אקדמי כמו ילדים אחרים, שבקיץ היה חופשה של חודשיים. חודשיים בשנה בילה לבד, מסתובב באחוזה לבדו.
זה לא שהוא לא אהב את החום, או את הימים הארוכים והיבשים. זה היה המעגל הבלתי נגמר של אין מה לעשות ואף אחד לא מדבר איתו. הוריו פינקו אותו, הוא ידע זאת. אבל הם פינקו אותו במתנות, בחנופה ובתחושת שווא של חשיבות עצמית. הם לא פינקו אותו בזמנם. או עם חברות, או חיבה.
להיות לבד היה משהו שהוא התחבב עליו. הוא למד במשך הזמן כיצד להפיק את המיטב מימי הקיץ אם הוא בילו רק בחברה שלו. הוא התרגל לבלות שעות בישיבה על גבי המזרקה בגינה, או ליד החלון בחדר השינה שלו, בוהה בשדות שמעבר.
הוא היה טוב בלהיות לבד, כי הוריו לימדו אותו להיות. זו הסיבה שהוא מצא את זה אירוני שגם עכשיו הוא עבר, הם עדיין מצאו דרכים לשלוט בזמנו. שהם היו בסדר עם היותו לבד, אבל רק בתנאים שלהם. שהם עדיין יכולים להכריח אותו ללכת לתה, לבקר את המשפחה, ועכשיו, לצאת לדייט עם בחורה שמעולם לא פגש.
הוא חשב שהיחסים המוזרים שניהל עם הוריו יחלפו עם תלות הילדות: שכאשר הוא יפסיק לחיות מתחת לגג שלהם, הוא סוף סוף יהיה חופשי משליטתם וערכיהם.
ברור שלא.
הוא קיבל הוראות ברורות להתלבש יפה לדייט. הוא לבש מכנסיים חכמים וחולצה אפורה שאותם גלגל לזרועותיו למען הפרקטיות. הוא אחז בספל תה קמומיל, ואצבעותיו כרוכות סביב הקרמיקה החמה. לבו פועם במהירות, והוא בהה מבעד לחלונו אל השמים שמעבר. שוב.
כי היו לו חמש דקות לפני שאמו הופיעה, ומכתב מג'יני וויזלי עוד לא הגיע.
לפני שבוע, כשאמו קבעה לו תאריך לפגוש את אסטוריה, הוא כתב לג'יני לבקש תמונה של איזובל. היו לו רק שתיים-שלוש תמונות בעצמו, והן נעלמו עם שאר רכושו של בֶּלִי ביום משפטו - כשאמו "ניקתה". אבל הוא היה בטוח שלילדת וויזלי תהיה אחת, ואם לא לה, אז אחד מחברי גריפינדור האחרים של בֶּלִי. זה היה קשור לאגו שהוא לא שאל מוקדם יותר.
זה לקח לו חמש טיוטות כדי להפוך את המכתב למשהו מנומס כראוי - דבר אחד, והכריח את עצמו להשתמש בשמות הפרטיים של ג'יני ואחיה ולא באחד הכינויים היצירתיים שעיטר בהם בבית הספר. הוא קיווה שהאדיבות הזו תפעל לטובתו, אבל ג'יני לקחה את הזמן לחזור אליו, אז הוא לא ידע. יתכן שהיא חשה כועסת עליו, חשב; האשימה אותו במותה של בֶּלִי. אולי גם כל חבריה האחרים שנאו אותו, עכשיו יותר מתמיד.
YOU ARE READING
Dear Draco, pt.2 - דראקו היקר, חלק.2
Fanficאהובתי היקרה ביותר, ~ ~החלק השני ל'דראקו היקר,' (חלק 1 בפרופיל שלי) ~לא סיפור שלי אני רק תרגמתי אותו. ~כל הזכויות על הסיפור שמורות ל- @malfoyuh
