Dear Draco, pt.2 - דראקו היקר, חלק.2

33

א י ז ו ב ל

השעה הייתה כבר שעת לילה כשסוף סוף נשמע סדק ההופעה מהחניה.

איזובל הסתובבה במקומה על הספה כדי להביט בדראקו, כשהוא הולך בקור לעבר הבית. פנסי רחוב הקפיצו את שיערו הבהיר, העצים המסתלסלים יצרו צללים מתפתלים על פניו.

היא פתחה את דלת הכניסה ולא הצליחה להכיל את חיוכה. "היי."

"היי," הדהד דראקו. הוא חייך בחזרה, אבל היא ראתה את התשישות בעיניו. "סליחה שאני פה כל כך מאוחר, לא יכולתי לברוח."

"ערב, מאלפוי," אמרה ג'יני, מאחוריה. "האם אני משוחררת, עכשיו?"

דראקו נתן לה הנהון קצר. "תודה," הוא אמר בקצרה. "וויזלי."

עיניה של ג'יני התרחבו. "האם דראקו מאלפוי פשוט הודה לי?" היא שאלה. "טוב, אני אף פעם -"

איזובל נשכה את החיוך שלה."עכשיו, עכשיו."

היא הביטה בדראקו. עיניו היו עייפות, קצה אפו ורוד מהקור. עם חלוף שעות היום היא החלה לדאוג שמשהו קרה. שאסטוריה לא עמדה במילה שלה, או גרוע מכך, שלוסיוס גילה איכשהו. אבל נראה שדראקו היה בסדר.

"עד כמה שהייתי שמחה להישאר," אמרה ג'יני ועקפה מעבר להם, "אני אשאיר לך את זה." היא כרכה זרוע סביב מותניה של איזובל ונתנה לה לחיצה. "חג שמח, שניכם."

"חג שמח, ג'ין," אמרה איזובל. "תודה על הכל."

הדלת נסגרה מאחורי ג'יני, ואיזובל הושיטה יד לידו של דראקו. אצבעותיו היו קרות כקרח; היא שילבה אותן בשלה, מנסה לחמם אותו. "אתה כאן," אמרה. "אסטוריה לא..."

"לא," הוא אמר. עיניו נפלו לרגע לידיים - אצבעותיו בין שלה - ואז הן חזרו אליה. עייפות, אבל ממוקדות. מכוונות. "היא עדיין לא עשתה כלום."

איזובל נשמה לרווחה. "זה טוב."

"היא כעסה כל כך," אמר דראקו. "ראיתי אותה כועסת בעבר, אבל לא ככה. הייתי בטוח שהיא תלך ישר להוריה."

"אולי היא לא לא-שווה לאמון כמו שאתה חושב."

"אולי." הוא הסיט את מבטו. "אני לא יודע," הוא אמר, "איך הגרינגראסים יבקרו אותנו במשך יום שלם, בלי שאסטוריה תגיד משהו. ההורים שלנו ידונו בחתונה, וכל השאר, ואסטוריה פשוט תצטרך לשבת שם ולספוג את זה. אני לא יכול לראות את זה קורה."

"אני סומכת עליה," אמרה איזובל. "ואני חושבת שגם אתה צריך לנסות. בינתיים אני מניחה שכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לקוות."

דראקו הביט בה בחזרה. רגע העצבנות הקצר שלו נעלם, נעלם מהבעתו והוחלף בחצי חיוך עקום.  הוא סגר את ידו סביב היד שלה, והוריד את ידיהם ביניהם. "אני מניח שאת צודקת."

ליבה של איזובל התנופף. היא תהתה אם זה נורמלי מבחינתו - האם הוא היה רגיל להחזיק את ידה כאילו זו שלוחה שלו, או שהוא מרגיש נרגש ממגעה כמו שעשה על ידו. כי כל מה שהיא יכולה להתרכז בו היה עורו, קר מתחת לכף ידה.