Dear Draco, pt.2 - דראקו היקר, חלק.2

35

הזהרת טריגר: דם, מוות של דמות ראשית


ד ר א ק ו

הוא ידע מה יקרה לפני שזה קרה.

ברגע שבֶּלִי הרגישה את השרשרת, היא ניסתה לחלץ אותה מצווארה. היא התנגדה לחלוטין להתעתקות, הפנתה את תשומת ליבה ללמשוך את השרשרת ולנסות לשבור את שרשרתה - והוא תפס את פרק ידה בידו והתגלה -

רגע לפני שיצאו מהאחוזה, דראקו הבחין במבטו הזועם של אביו. הוא טייל איתו, הסתובב סביבו, והוא ניסה להתרכז כולו בשמירה על בֶּלִי קרובה -

הכל הרגיש לא בסדר. המרחבים המסתחררים של ההתעתקות נראו קלסטרופוביים ומוגבלים; הוא הרגיש שהיא מחליקה מאחיזתו, אינה כלולה לגמרי בזרועותיו.

מתחת לאחיזתו בפרק ידה, הוא הרגיש שנוזל חם וסמיך מתחיל לצוץ.

הם נחתו מחוץ לבית שלה. היא נפלה מזרועותיו, והוא נפל קדימה על ידיו וברכיו; כוח ההתעקות המעיף את שניהם על פני האספלט. הוא בקושי פקח את עיניו, בקושי לקח נשימה כשצרח שוב.

הצעקה הייתה אחרת, הפעם. ייסורים.

הוא התקשה למצוא אותה.

בֶּלִי כבר נאבקה על רגליה, יד אחת מדממת ערוגה ביד השנייה. ודראקו ידע מה היא הולכת לעשות. ידע, אחרי מה שקרה, לאן שהיא ניסתה להגיע -

הוא זינק אחריה. "אל תתעתקי -"

היא מעדה לאחור, הרחק ממנו. "אתה -" היא נחנקה מדבריה, מתנשפת מהכאב - "השרשרת - אמרתי לך לא -"

דראקו צעד קדימה, והיא לקחה צעד אחד אחורה.  "בֶּלִי," אמר, "את מדממת -"

"אני צריכה לראות את אימא שלי."

דראקו ניסה להתעלם מלבו הדופק, והתמקד בידה. באור העמום, הוא לא הצליח להבחין בפצעים בוהקים; יכול רק לראות שדם כהה שטף את שרוולה ונוזל מקצות אצבעותיה. "נלך אליה," אמר, "אבל תני לי קודם לתקן את ידך, בבקשה."

הצבע התנקז אט אט מפניה של בֶּלִי. אבל היא הנידה בראשה.

"בֶּלִי, נשזרת -"

"לא אכפת לי," אמרה. "זה לא משנה - השרשרת, אתה -"

היא עצרה, ומשכה חזק את השרשרת ביד זרועה הטובה. שרשרת הכסף נשברה.

היא השליכה אותה הצידה, והיא נחתה ללא רעש אי שם על המשטח, בחושך. מבטו של דראקו עקב אחריה לשם; הוא חיפש לרגע את הכסף הנוצץ, אך לא יכל לראות אותו.

העצים שהקיפו את ביתה של בֶּלִי רעדו ברוח הקפואה והטילו צללים רועדים על פניה. דראקו צפה, מוכה, כשההבנה נכנסת להבעה, ודמעות התחילו לפקוע בעיניה. "היא הייתה כל כך חולה, בפעם האחרונה שראיתי אותה," אמרה וקולה מתוח. "אני לא יודעת אם היא תוכל להתמודד שוב עם השרשרת שמגנה עליי."