Dear Draco, pt.2 - דראקו היקר, חלק.2

27

ד ר א ק ו

דראקו לא הצליח לישון.

הוא לא היה מנבא זאת. אילו היה יודע שזה היה המסלול המוזר שחייו יעברו, הוא היה יכול לצפות ללילות שלווים בעקבות חזרתה. היה חושב שנוכחותה לצידו במיטה תהיה נחמה; שיקום נורמליות.

במקום זאת הוא נסחף אל תוך השינה והחוצה, חסר מנוחה ופרנואידי. כל רעש קלוש היה פולש, שפרץ כדי להרחיק את דראקו ממוחה של איזובל. כל צד מעורפל היה צופה, מוכן לסחוף אותה משם.

אבל שעות אחר כך, עם סינון אור היום דרך חדר השינה, בֶּלִי עדיין הייתה לצידו. זרוע קטנה אחת עדיין הייתה כרוכה בחוזקה סביב מותנו.

במשך יותר משנה הוא חלם על רגע כזה, והדז'ה וו היה מוחץ. הוא ידע את הפרצוף המנומנם המדויק שהיא תתן לו אם תתעורר עכשיו, ריסים כהים מתנופפים. הוא ידעה איך היא תמתח, את הצליל השקט של הפיהוק שלה. הוא ידע את כל זה, אבל היא בקושי הכירה אותו בכלל. בוקר טוב, אני אוהבת אותך, היא הייתה אומרת, הפעם לפני שנתיים. עכשיו היא הייתה אומרת רק חלק מזה.

היא שינתה את מיקומה בשנתה, העבירה את ידה על חולצתו כדי לנוח על כתפו. הוא נשם, נשם פנימה; הודה לכוכבי המזל שלו שהיא מעדיפה להיות כאן, ולא לבד בביתה. לבסוף, סוף סוף, הוא ישן.

-

א י ז ו ב ל

היה יותר מדי מקום לצידה כשהתעוררה. היא שלחה יד, אך נתקלה רק בסדינים ריקים. פקחה את עיניה וראתה רק מיטה ריקה.

בהלה עלתה בתוכה מיד. "דראקו?"

היא קמה ועברה סביב המיטה לדלת הסלון. הציצה בלחץ סביבו, מצפה למחצה לראות שם את לוסיוס מאלפוי, ממתין לה. שרביט הצביע על לבה. אבל הסלון ופינת המטבח היו ריקים.

"בֶּלִי?"

היא הסתובבה על עקביה, יד על לבה.

דראקו עמד בפתח חדר האמבטיה, לבוש במלואו; שיערו רטוב. מברשת השיניים בידו, התלויה לצידו.

"אה," היא נשמה. היא אפילו לא שמה לב לקול המים במקלחת.

"את בסדר?"

"סליחה," אמרה. "אני קופצנית." היא ניסתה להרחיק את אנרגיית לחץ; ניסתה להכריח את עצמה להיות רגועה. "בוקר טוב."

"בוקר," הוא אמר, בפה מתעקל לחיוך. הם הביטו זה בזה מעבר למיטה, והיא בלעה את רוקה.

ואז נשמע צליל פריצה של דלת הכניסה. דראקו עמד לצדה בן רגע, הרים שרביט כשפתח את הדלת לסלון; דוחף את איזובל מאחוריו כשהיא מחפשת במותניה אחרי השרביט שלה -