Dear Draco, pt.2 - דראקו היקר, חלק.2

32

לפני שהפרק מתחיל צריך להבהיר כמה דברים.

1. אובליוויאטה היא כישוף בילתי הפיך.
2. הרמיוני לא השתמשה באובליוויאטה על הוריה.
3. אם הזיכרונות נשלפים לפני האובליוויאטה אפשר להשיב אותם.

וזהו

ד ר א ק ו

הוא רצה לצעוק. רצה לצרוח על הכוכבים לסלילת נתיב זה. רצה לקחת את ידה של בֶּלִי ולברוח איתה -

אבל אם היה דבר אחד שהוא ידע עכשיו, זה היה שהעולם ימשיך לקחת. ולקחת, ולקחת. והוא יצטרך לחכות, אם הוא רוצה שזה ייתן קצת.

הוא רצה לנשק אותה שוב; כמובן שהוא רצה. אבל בגלל האי זהירות והפזיזות שלו - כמה מטופש הוא היה כשהתעלם מהדפיקות בדלת הדירה - שאסטוריה ראתה אותה. בכבוד והניחה עיניים על בֶּלִי, ועכשיו הכל עלול להיות הרוס.

הוא רצה לנשק אותה, למשוך אותה לזרועותיו ולא הניח לה לעזוב שוב. אבל הוא לא היה יכול לקבל את זה, לעת עתה.

אז, הוא שכב בחדרו של כוכבים ירוקים, זרוע אחת נמתחה על פני החלל שבו ישנה. על מנת לבזול לתוך כהה ירוק ולקלל בחשאי את כל מי שעמד בדרכם.

-

א י ז ו ב ל

איזובל בעטה את נעליה ופרקה את הצעיף של דראקו מצווארה. היא עברה דרך הבית הקר והשקט, וסרקה בחוסר תחושה בפעולות של צחצוח שיניים, שטיפת פניה והחלפת פיג'מה משלה.

היא שכבה במיטה וכרכה את זרועותיה סביב ברכיה. היא לא זכרה מתי בפעם האחרונה ישנה במיטה הזו. היא ניסתה לחשוב לאחור, ניסתה לנפות את הימים והלילות במוחה.

אבל כל מה שהיא יכלה לחשוב עליו היה דראקו ועורו החיוור של הירח וכפות הידיים שלו עוברות על מותניה, גבה, ירכיה. אצבעותיו הארוכות, השזורות ביניהן.

שעות לאחר מכן, היא התעוררה למישהו שמטלטל אותה בעוצמה. טלטלת הפאניקה הרגילה חלפה בה כשנפנפה בעיניה. היא ניסתה להתמקד בסביבתה, תוהה מה יכול להיות לא בסדר, עכשיו.

אבל גיליון בוער של שיער אדום בוער היה תלוי מעליה. איזובל נשענה לאחור ועצמה את עיניה שוב. "היי, ג'יני."

"בוקר, אור שמש." היא הרגישה שג'יני מתיישבת לצידה, על קצה המיטה. "מאלפוי שלח אותי לראות אותך."

איזובל פקחה את עיניה. "באמת?"

"הוא אמר להגיד לך שאמא שלו גררה אותו להיום - לקניות לחג המולד או משהו כזה -" ג'יני משכה בכתף. "אני לא ממש זוכרת. בכל מקרה, הוא נתן לי הוראות קפדניות להיות שומרת הראש שלך, ואני חוששת שאם לא, הוא יקלף לי את העור כשאני חיה. אז הנה אני."