האובססיה שלי

פרולוג.

פרולוג

"אני אתחתן איתה." מלמלתי בחוסר עניין מוחלט, הגיע הזמן שלי ליצור ברית חדשה ולהשתקע. כל האולם שתק, אחיי עמדו בשקט, ואביה הנהן קלות. אף אחד לא ציפה ממני להסכים לעסקה הזאת, הנחתי את כוס הויסקי שאחזתי וצעדתי אל עבר היציאה, מדליק ומניח סיגריה על השפתיים, גבי נשען על הקיר בצורה מרושלת. "אתה לא יכול! אתה לא מכיר אותה, היא צעירה ואתה.. תהרוס לה את החיים" נהם אחי הקטן בראין. "אני יודע שאתה רוצה ברית, אבל אתה והיא.. אתה לא יכול להכניס מישהי לחיים שלך, ככה פתאום." הוסיף. "אני לא מסוגל לאהוב." זרקתי את הסיגריה על צד המדרכה, ולא דאגתי לכבות אותה, שישרף העולם.

__________________________________________

"זואי.." דפק אבא על הדלת, מסריח מהריח של האלכוהול, הנחתי שהוא שיכור כיוון שצעדיו כשלו, אחזתי בידו ועזרתי לו להתיישב על המיטה בחדרי. "מצאתי לך חתן." הוא אמר בשקט והפנה את מבטו לרצפה.. אבא מעולם לא היה אדם חלש, הוא תמיד היה שם למעני אבל מאז אמא.. הוא הפך להיות חלש ומבולבל. "אני מתחתנת!" אמרתי בשמחה וחייכתי כדי לעודד את אבי, החלום של אמא שלי היה לחתן אותי ואת אחותי, רציתי לשמח אותה. הייתי אמורה להתחתן אחרי אחותי הבכורה, אבל היא בהריון ולא מוכנה לספר ממי. "אני אוכל לדעת מי זה?" שאלתי את אבא, אך הוא קם וסירב להיעזר בי. "את לא תכירי אותו, גם אם אגיד לך." מלמל בשקט, עיניו לא מוכנות להביט בעיניי. "בסדר." הורדתי את עיניי לשמע הדלת הנטרקת בחוזקה
___________________________