האובססיה שלי

זואי- פרק 15

סליחה על השעה שהפרק עולה❤️
פרק הבא ב-50 כוכבים

"זואי הוא עוד רבע שעה כאן.." מלמל דייגו ובדק
את הטלפון שלו עוד הפעם.

"לא, אני רק עכשיו סיימתי לנקות! ואני צריכה לבשל." מלמלתי בכעס והמשכתי לחתוך את הבצל.

"תתן לי לדבר איתו." מלמלתי והתקשרתי אליו.

זואי: ניקולאס

ניקולאס: מה יש זואי?

זואי: הכנתי אוכל, תבוא לאכול.

ניקולאס: את חוזרת הביתה?

זואי: אני חוזרת הביתה, רק תבוא לאכול.

ניקולאס: תבטיחי שאין באוכל רעל ואני אבוא.

זואי: לא הרבה רעל.. בכל זאת זה אתה, אתה תעמוד בזה.

ניקולאס: אני בא.

דייגו המשיך לבהות בי, זה לא התאים לו לבהות ולא להגיד דבר, להיראות לא מעוניין.

"הוא בא לאכול, תפסיק להיות כל-כך מגונן! הוא הולך להיות בעלי." הרמתי את ידי בעצבנות ונגעתי במחבת הרותחת ועורי בער.

"אני מצטער."
דייגו רץ אל המקרר והוציא משם שקית אפונים קפואה, והניח על ידי.

"אני בסדר, זה לא אשמתך" מלמלתי והזזתי את ידי מהמדף, המשכתי להכין את האוכל גם כשידיי זעקה מכאב, אך רעש בדלת הפריע לי להתרכז.

דלת הבית נפתחה וניקולאס הופיע, דייגו לחץ את ידו והלך אל עבר שולחן האוכל.

"מה קרה ליד שלך?" מלמל הגבה שלו התרוממה מעלה ועל פניו נחה הבעה לא מוכרת, דאגה.

"זה כלום, כוויה קטנה." מלמלתי והרמתי את היד להראות לו שאין כלום, אך מיד התחרטתי והנחתי את היד על הקרח.

"לעזאזל" מלמל בכעס והניח את ידו על ידיי, עורו החם עטף אותי, ואגודלו מלטפת את מסביב הכוויה שלי.

"כשנגיע הביתה אחבוש לך את זה." קבע והזיז אותי מהמטבח.

"לא, זה כלום." הדאגה שלו חיממה את ליבי, אך לא הבנתי מדוע, זה רק כוויה קטנה.

הרמתי את סיר הקוסקוס הרותח בעזרת מגבת, וצעדתי אל השולחן, ניקולאס הלך מאחוריי, כיאלו בדק שלא אפול או שאכווה עוד הפעם.
ג'ולייט התיישבה ליד דייגו ודיברה איתו על משהו שלא שמעתי.

חזרתי אל המטבח להביא את הפרוסות גבינה והסלט שהכנתי והתיישבתי על הכיסא ליד ניקולאס, דייגו וגולייט מולנו.

אכלתי את האוכל והתענגתי על כל ביס, הרגשתי כיאלו ניקולאס צופה בי, אך הסטתי את מבטי, הוא דואג בגלל הכוויה? כנראה שכן כיוון שאנשים יכולים לחשוד שהוא עשה משהו, לא שזה היה מפריע לו.

"דייגו מתי אתה חוזר לניו יורק?" שאלתי, וצמצמתי את גבותיי, לא מתאים לו לא לספר לי מתי הוא חוזר לביתו, לניו יורק.

"אני לא יודע, השכרתי את הבית, אני אעבור לגור בלונדון לתקופה." מלמל כיאלו מה שאמר היה פרט שולי ולא חשוב, נפגעתי שלא סיפר לי כיוון שידעתי שסיפר לי כמעט הכל, וחשבתי שאבי היה זקוק לו לענייני העסק שלהם בניו יורק.

"זה נהדר." מלמלתי וחייכתי חיוך קטן הורדתי את עיניי אל האוכל והתעסקתי עם המזלג, אהבתי את המחשבה שדייגו יבוא לגור איתנו, אך נפגעתי מהקשר שלנו, איך הוא יכול לא לספר לי דבר כזה? הוא סיפר לגולייט לפניי?

ידו של ניקולאס נגע ברגליי וליטפה אותה עם אגודלו, כיאלו הודיע לי שהוא מבין אותי.
ליבי התחמם ממגעו ושנאתי את המשיכה שלי אליו, בכל מקום, לא יכולתי לשלוט בזה, לא הצלחתי להבין איך גופי נדלק כל כך מהר.

"אנחנו זזים עכשיו." קבע ניקולאס וקם, כאשר סיימנו לפנות את האוכל, לא אשקר שמחתי לשמוע שהולכים, האווירה הייתה מגעילה ולא נעימה, שנאתי את ההרגשה שבא לי לברוח מכאן אך זאת הייתה האמת.

מתכון לחמניות גבינה.
250 גרם קמח טפיוקה
100 גרם גבינת פרמזן, מגוררת
100 מ"ל חלב
100 מ"ל שמן זרעים
1 ביצה
(תבלינים לפי הטעם )

מתכון לקוסקוס (sopa coca)
1 גזר מקולף
1 כרישה
1 בצל
3 גבעולי למון גראס
חצי ג'ינג'ר
150 גרם חמאה
2 פחיות קרם קוקוס
2 כפות גדושות קארי אדום
2 כפות גדושות רסק עגבניות
200 מ"ל שמנת מתוקה
כוסברה קצוצה
(תבלינים לפי הטעם)