האובססיה שלי

ניקולאס- פרק 39

בננות בדרכ אני לא רואה הודעות בווטפאד אז למי שיש שאלה/בקשה שתכתוב לי באינסטגרם הפרטי❤️

השם משתמש: _orian_elimelech

תהנו מהפרק❤️

אנחנו בבית חולים 4 שעות, הגוף שלי מפורק ואני לא מסוגל יותר לעמוד כמו שומר ראש מגונן ללא מעש.

היא יושבת על הרצפה, רגלייה מקופלות וידייה מחבקות אותן.. היא לובשת את הפוטר האפור שלי שמכסה כמעט את כל גופה וענק עליה בכמה מידות בזמן שתלתליה מכסות את פנייה האדומות שדומעות ללא הפסקה.
היא צמודה אל הקיר ממש ליד החדר בו שכב סמי לפני כמה שעות.

״קומי.״ פקדתי והושטתי את ידי אליה, לא מסוגל לראות אותה מתפרקת ככה יותר.

״אני לא רוצה ללכת.״ מלמלה ותפסה את ידי בכל זאת.

״אני יודע, בואי נלך לקנות קפה.״ מלמלתי ועזרתי לה להתרומם בהרצפה, אני רוצה לקחת את כל הצער שלה אלי, אני לא מסוגל לראות אותה ככה, האומנם אני כועס ועצבני על מה שקרה, עצם המחשבה שהטבל הזה הביט בדבר היפה שלי בעיניים המלוכלכות שלו.

״מה תרצו?״ שאלה המוכרת בדוכן הקפה.

״קפה שחור רותח, בלי סוכר. ונס קפה עם 2 סוכר וסירופ מייפל עם חלב מוקצף חם ואם יש קצפת מעל.״ מלמלתי וראיתי את מבטה ההמום.
בדקתי מה היא אוהבת.
רציתי להכיר את האישה הזאת יותר.

״אובססיבי.״ חייכה חיוך כמעט בלתי נראה.

״אני מודה.״

לאחר כמה שניות לקחנו את כוסות הקפה ויצאנו אל הטיפטוף הנעים.. ישבנו בשולחן תחת הסחך שהסתיר את הגשם מאיתנו.

״אתה יודע.. החלום שלי היה להיות רופאה.״ מלמלה והשעינה את ראשה על הכיסא.

״מה עצר אותך?״ שאלתי בהתעניינות, רעש טיפות המים המתנגשות על הריצפה הזכיר לי את הילדות, המשחקי כדורגל על הכביש הרטוב.. עם גיימס ובריאן.

״אני מניחה שעצם היותו של אבי חבר כנופייה ועצם היותי ביתו של עבריין.״ אמרה זאת בקלילות כיאלו השלימה עם המצב הנתון.
״הוא אדם טוב, אבל הוא כזה, ואי אפשר לשנות את זה.״ הוסיפה.

״אני מבין.. אבל בכל זאת, למה לא נלחמת?״ שאלתי, הבנתי שאבא שלה עבריין אבל זה לא הכל אני יודע.

״כי ידעתי שזה אבוד מראש.. גם אם אלמד קשה ואשקיע את כל ליבי ונשמתי.
אבא שלי ואנשים כמוך יהרגו בשניה בזמן שאני אלחם שעות על חייו של אדם.
אני אוהבת אותך ואת הבן אדם שאתה, אבל זאת האמת.״ נאנחה קלות ולגמה מהנס שלה יוצרת לה שפם קטן מהקצפת וגורמת לגיחוך לצאת ממני.
היא אוהבת אותי, היא אוהבת את המפלצת.
והיא לא תבין לעולם כמה המפלצת אוהבת אותה בחזרה.

״תראי איזה גשם..״ נאנחתי קלות והמשכתי להסתכל על הגשם החזק.

״זה גשם?!״
״אתה מפחד ממים?״ שאלה והורידה את הפוטר שלי משאירה אותו במקום יבש ובטוח.

״לא.״

״אז קום.״ משכה בידי ונעמדה מתחת לגשם אוחזת בי בחוזקה.