האובססיה שלי

זואי- פרק 19

"למה לא לוקחים אותו לבית החולים?!" צעקתי על בראין בזמן שניקולאס התיישב על הכיסא בביתו, התגעגעתי למקום הזה..

"כי אסור." מלמל והוציא מהערכה של העזרה ראשונה תחבושת.

"זה לא יעזור לו! הוא צריך להוציא את הכדור ולתפור את המקום, לך לבית אני אגיד לגולייט להביא לי את התיק שלי ותיקח חיילים איתך." פקדתי עליו, ולא השארתי לו ברירה, בריאן יצא מהדלת הראשית ובדיוק ניקולאס התחיל לגחך.

"את רוצה לטפל בי זואי..?" מלמל קולו גורם לגופי לצמרמורת.

"אנחנו לא מדברים." קבעתי, ידעתי שיהיה לי קל יותר ככה.

שאגה נשמע מקולו וטיפות דם זלגו מהפצע שלו והכתימו את בד חולצתו הרכה, ליבי הרגיש כיאלו נחנק ולפתע כאב לי לנשום, נעמדתי לידו, אך ניקולאס גיחך והבעת הכאב מפניו ירדה והוחלפה בצחוק, ידו החזקה תפסה במותני והפילה אותי בין רגליו.

"אני שונא את החולצה הזאת." מלמל לתוך אוזניי, קולו שקט מהרגיל.

"תאלץ להתמודד." גילגלתי עיניים וניסיתי להתרומם.

"או.. אני אתמודד טוב מאוד, עם הנשק שלי." מלמל קולו שולח זרמים לאזור התחתון בגופי.

"אתה מכביד על הכתף שלך, תשחרר אותי." ניסיתי להילחם בידו ולקום, אך הוא תפס אותי קרוב לגופו ודחף את אפו אל צווארי ושאף. "מצחיק שפתאום אתה רוצה אותי קרובה אלייך.." הוספתי והשתחררתי מבין זרעותיו, הפעם הוא נתן לי.

"לא סיימתי איתך עדיין." מלמל וגומותיו יצאו.

דלת הבית נפתחה וגולייט ובריאן הופיעו עם תיק הגב השחור שלי, לא בזבזתי שנייה, פתחתי את התיק והוצאתי ממנו את החומר הרדמה פצועים. "Spazmalgon" חיטאתי את הידיים עם המון אלכוהול ושמתי כפפות, בעזרת סכין סקלפל (אזמל) הגדלתי את הגודל במקצת של חור הקליע, באמצעות פינצטה ניסיתי לדוג את הכדור, אני צריכה לנסות לא לפגוע בעורקי הדם הגדולים, כיוון שבני אדם יכולים למות בגלל הלם המורגי t. E. איבוד הדם.

נטלתי בידי חוט העשוי מחומר מיוחד, ובקצהו מחט זעירה מקומרת. החדרתי את המחט האוחזת את החוט בסמוך לשפת החתך, והעברתי אותה אל צד החתך השני והחדרתי גם שם את המחט והחוט תחת שפת החתך. לאחר מכן משכתי את החוט, וביצעתי, בעזרת מלקחיים מיוחדות, קשירה של החוט משני עבריו של החתך. כך מתהדקות שפתי החתך ונצמדות זו לזו. על תהליך זה חזרתי מספר פעמים, עד שכל אורך החתך צמוד ומאוחה.

נשפתי בהקלה כשסיימתי וחייכתי חיוך קטן, ניקולאס המשיך להביט בפניי בריכוז גם כאשר ארזתי את הכל.

"את יודעת לתפור." מלמל בהתרשמות.

"למדתי קצת.. בזמני הפנוי." חייכתי והנחתי את התיק על גבי, גולייט באה לחבק אותי ובריאן הודה לי, צעדתיי אל עבר הדלת עם גולייט ויצאתי, אני חוזרת לסלנה, אני רעבה.

לא הסתכלתי אחורה למרות הכאב החד בחזה שלי, אני וניקולאס סיימנו..

לא

ניקולאס

סיים

איתי.