האובססיה שלי

זואי- פרק 10

כהרגלנו פרק הבא ב-30 כוכבים:)

מרחתי את האיילנר בתנועה חדה, אך לא הצלחתי להתרכז כיוון שניקולאס בחן את גופי ללא בושה.
ליבי רפרף במהירות לא בריאה כשהוא חייך חיוך קטן.

"את מוכנה?" שאל בפעם השנייה להיום, כיאלו חיפש חרטה במילותיי או שבחן אותי ואת תשובותיי.

"אני מוכנה."
ניסיתי לחייך ללא הצלחה, ליבי פעם בחוזקה והייתי בטוחה שניקולאס יכול לשמוע אותו.

"בחורה נבונה." מילותיו היו עמוקות ומשהו בי עורר את התחושה שעניתי בצורה נכונה. אך הרגשתי שהוא מתנהג אלי כמו אל ילדה קטנה שאינה מחונכת, כיאלו בוחן את מילותיי ומעמיד אותי למבחן וזה לא הפעם הראשונה.

"אני לא ילדה קטנה, ואיני צריכה חינוך." מלמלתי בכעס, אך ניקולאס לא נראה מאויים הוא רק חייך חיוך קטן ומלמל משהו לא מובן כמו "נראה."

"אני הולכת" צעדתי אל עבר הדלת המובילה למטבח, אך ידו אוחזת בחוזקה בזרועי, אגודלו לחצה על מפרק ידי והרגשתי את הדופק שלי הולם, גופו מתקרב לגופי, ואני יכולה להישבע שאם הרים את ראשי אפגוש בצווארו התחושה האת גרמה לדופק שלי להאיץ ניסיתי להתעלם מפלישתו אל חושיי ומהטשטוש שגרם לי, הוא הצמיד אותי אליו והניח את ידיו על מותניי וחיבק אותי. חיבוק שהפתיע אותי. נשמתי עמוק והרגעתי את עצמי, פניו התרפו מעט גם ותחושה נעימה יותר מלאה אותי.

"בואי נלך אל חדר הפגישות, אביך ואחיי כנראה שם." בלעתי את רוקי והנהנתי בראשי.

כאשר הגענו אל חדר הפגישות הלכתי לשבת ליד אבי וסלנה שעל פניה הייתה הבעה אימהית שנפרשה על פניה היא חיבקה אותי ושיפשפה את גבי בעזרת ידה כאות לנחמה.

"שלום זואי." אבא אמר וראיתי את הכעס והבלגאן שמתחוללים בעיניו, בלעתי את רוקי ונשמתי עמוק, מעולם לא ראיתי אותו כועס כך, לא הצלחתי להתאפק וחיבקתי אותו, ידעתי שזה לא נהוג אבל הייתי צריכה את ההורה היחיד שנישאר לי לידי.

הוא לא חיבק אותי חזרה, ותחושה קרה הזדחלה במורד גרוני, סלנה שראתה את המחזה תפסה את ידי ומשכה אותי לשבת בחיקה, ולחשה באוזני בשקט "אביך לחוץ, הוא אוהב אותך." הנהנתי כי ידעתי שהיא צודקת אבל פחדתי לאבד אותו למרות כל מה שעולל. והסתכלתי על אחים של ניקולאס.

אחיו, ג'יימס, שידעתי את שמו רק כי ניקולאס קרא לו לא היה דומה כלל לניקולאס אלה לאחיו השני שעמד שם, שמשום מה היה מוכר לי מהמועדון של סמי.

שיערו ועיניו של ניקולאס היו כהים לעומת ג'יימס ואחיו, גובהו של ניקולאס שאף ל2 מטר ואפילו יותר ואילו של ג'יימס 1.90 בערך, הסתכלתי על ניקולאס ובחנתי את גופו, שמשך את עיניי.

הסטתי את מבטי כאשר עיניו נחתו עלי אך זה היה מאוחר מידי כיוון שחייך חיוך דק וקטן, אחיו כנראה לא שמו לב כיוון שהתיישבו במקומם.

השולחן היה ארוך ומלבני כך שניקולאס ישב בראש השולחן ובצד ימינו ישבו גיימס ובריאן, בצד שמאל של ניקולאס ישבתי אני ולידי ישבו סלנה ואבי.

השקט ששרר בחדר היה מחריש אוזניים, הקירות השחורים, והמרפסת המבשרת על רד החשכה גרמו לבטני לרעוד, לא אהבתי להרגיש מפוחדת כך.

"ג'ימס תתחיל." הפר את השקט ניקולאס, וקיבל הינון קצר מג'ימס."

"אני רוצה להגיד כמה מילים לפני שאת חותמת על המסמכים." חייך חיוך מטריד מעט, לא הצלחתי למצוא קווי דמיון בינו לבין ניקולאס מלבד צורת אפו. "את נכנסת אל המשפחה שלי, את מקבלת את השם משפחה שלנו, זה כבוד. וברגע שתפרי אותו תהיה לך בעיה איתנו." הוסיף.

"אתה מאיים עלי?" שאלתי והרמתי גבה, כנראה זה לא היה הדבר הנכון לעשות כיוון שאבי שלח מבט לא מרוצה, אך לא נתתי לו לגרום לי לפחד.. או שפשוט לא רציתי להראות לו זאת.

"תחנך את הבובה שלך, ניקולאס. לא נסבול חוסר חינוך במשפחה הזאת. תעשי מה שמצווה עליך ותו לא." מלמל בשקט ג'יימס בקול מלא ערס, אבי הרים את מבטו עיניו המגוננות מתמיד הפחידו אותי כיוון שלא ידעתי מה יהיו ההשלכות לכך. ניקולאס שלח מבט עצבני, ראיתי את אגרופיו מתקפלות ולשונו מצקצקת בכעס, אך זה כנראה לא היה בגלל מה שג'יימס אמר אלה בגלל שלא שלט בלשונו.

"תמשיך בריאן." קבע ניקולאס, קולו נוקשה יותר מקודם.

"התאמת, אין לי בעיה איתך." חייך חיוך שחצני. "אני שמח שאחי מוצא אישה אחרת, וכל השאר שטויות חוץ מזה הילדים שלכם יהיו מתולתלים כך שזה מוצא חן בעיני." הוסיף וקרץ לי, כמעט נחנקתי ממה שאמר יש לניקולאס אישה אחרת?