האובססיה שלי

זואי- פרק 46

אני מצטערת על השעות שהפרקים עולים פשוט יוצא לי לכתוב רק בלילה❤️🥺
פרק הבא ב100ֶ כוכבים!!

״אתה חיי בעולם משלך.״ לעגתי לו, המילים שלו נכנסו לאוזניי והתקשו לצאת ומה אם ניקולאס באמת ישכח ממני, הרי כמה הוא יוכל לחפש אחריי.. יום יומיים, שבוע..!
הוא צריך להתחתן עם אישה לבצע ברית, להקים משפחה, אפילו שהמחשבה הזאת אוכלת אותי.

המכונית המשיכה לנסוע והודתי על כך שיכולתי לדבר כראוי ואפילו לראות בלי הדבק המגעיל בכל מקום.

הוא הציץ עליי מידי פעם ואפילו דיבר כמה פעמים אך לא הגבתי, חיכיתי כל כך לשמוע כמה מכוניות או לראות אותן עוברות אבל הכביש היה ריק.

״לאן אנחנו נוסעים?״ שאלתי ולא ציפיתי לתגובה אך הופתעתי שענה לי.

״ללוך נס.״

״סליחה?״

״אגם שנמצא בהיילנדס סקוטלנד, זה בערך 9 שעות מלונדון ברכב.״

״9 שעות?!״ שאלתי בתהדמה ולא האמנתי למשמע אוזניי.
לפחות נלך למקום שגרוויטי פולס מבוסס עליו, הייתי לי אובססיה לסדרה הזאת לפני כמה שנים כשהייתי נערה.

״אל תדאגי ישנת לפחות 5 שעות.״ גיחך

״אני רוצה הביתה.״ מלמלתי

״הבית שלך הוא בדיוק שם.״ הצביע אל עבר המשך הכביש הריק.

״אני מעדיפה שידרסו אותי מפניי להיות איתך.״

״רוצה שאני אדרוס אותך ואז נראה מה תעדיפי?״

״תשתוק, איזה מין חוטף אתה? אתה לא אמור להיות קר ועצבני?״ שאלתי מבולבלת.

״כמו החבר שלך? לא ממש לא.
אף אחד לא דומה לו, הבן אדם הזה דפוק מכל הבחינות.
אני זוכר את התקופה שלנו בתיכון היינו יוצאים לשתות ועושים תחרויות מטופשות, האחד שהיה שותה הכי הרבה שוטים היה מקבל את הבחורה.
הוא היה שותה 10 שותים בלי למצמץ, בזמן שאני הייתי נמרח על השולחן, כלום לא היה גורם לו לרדת מהמשמר הוא היה יושב שם כתפיו זקופות ועיניי מרצדות על כל האנשים בבר.
היינו באותה כנופייה בהתחלה עד שהוא הבין שנימאס לו והוא יצא לדרך משלו.״ מלמל והביט אל השמיים כיאלו נזכר במשהו יפיפה.

״אז למה שתרצה לפגוע בו, למה שתנסה לפגוע בי?״ שאלתי בכעס.

״הוא ואני אוייבים, אין מילה אחרת לתאר את היחסים בינינו, תמיד ניסיתי להיות טוב יותר ממנו ואם כמה שמביך להגיד בחיים לא הצלחתי.
את תצליחי לגרום לי להגשים את החלום הזה, ברגע שאגרום לך להשתעבד לי הוא ימות מבפנים ואני אדאג שגם מבחוץ.״ רציתי להקיא עליו הקיבה שלי הרגישה התמוטטות.

״אני אשתעבד רק לניקולאס אני שייכת אליו והוא שייך לי.״ קבעתי בלי למצמץ אך רגלו דפקה ברקס שכמעט העיף אותי לשמשה של המכונית.

״אנחנו עוד נראה.״

״אנחנו לא עוד נראה, זה לא נגמר פה.
אני רוצה לחזור אליו, אתה סתם משוגע שמחפש את הכבוד שלו בחזרה על חשבון אנשים אחרים.״ נהמתי עליו

״את מזכירה לי את ניקו.״ קבע והביט בי.

״אז תהרוג גם אותי.״

״אם כמה שאני חמוד אני יכולה להיות גם השטן אז תשתקי כי אני לאט לאט משתכנע.״ המשיך

״תשתכנע אני לא אשכב איתך או אתן לך את הבתולים שלי אז תהרוג אותי לפניי שתתאכזב.״
הוא הוציא מגבת שחורה שלא שמתי לב אליה ושם לי על הפנים שוב והפעם אפילו לא נלחמתי כי אם אמות לפחות לא ארגיש סבל לא?

אני אמות בידיעה שגולייט מוגנת ושגיימס ישמור עליה

בידיעה שניקולאס כנראה יהיה מאושר עם מישהי אחרת

שאבא יתחבר לנכד שיהיה לו מגולייט ולא יהיה בודד יותר

שסמי ימצא את אהבת חייו שכנראה תהיה בראין

שדייגו ימשיך לעבוד ויסב גאווה לאבא

אם כמה שכואב לי אני מבינה שהם יהיו מאושרים גם בלעדיי וזה לא יהרוס להם את החיים.
אני מניחה שאני אהיה היחידה שיהיה אכפת לה.

אני אובדנית מידי לאחרונה, אני אפילו לא יודעת כמה זמן עבר.. הוא אמר שישנתי חמש שעות ככה שכנראה עברו חמש שעות וכבר לילה עכשיו, אז איך היה אור לפניי שנרדמתי, ולמה הפעם אני מרגישה ערה לחלוטין רק שהגוף שלי ישן והעיניים שלי עצומות.

אני שומעת את הקול של החוטף הדפוק שלי מלידי כיאלו הוא מדבר בתוך המים והקול שלו יוצא מעוות ממש כמו הפרצוף שלו.