האובססיה שלי

זואי- פרק 11

אני אאתגר אותכם פרק הבא ב-35 כוכבים

יש לו אישה אחרת.

זה הדבר היחיד שעבר בראשי, בגלל זה לא רצה שאגור איתו..? איך אוכל להתחתן עם גבר שיש לו אישה אחרת בליבו, ידעתי שהוא לא רוצה את הנישואין האלה אבל, לא חשבתי שזה בגלל אישה אחרת.

ניקולאס נראה עצבני יותר, ומותש ידעתי שמחכה לנו עוד ארוחה ארוכה עם כל המשפחות, ואנשי הכנופייה של אבי ושל ניקולאס, אך לא הצלחתי להתמודד עם המחשבה הזו, שיש לניקולאס אישה אחרת.

"מי זאת?" שאלתי בשקט, מבטם של האחים הונח עלי, כיאלו הפרתי חוק ברור לעין.

"אהובתו של ניקולאס, היא הייתה כל חייו, לא שאלת את עצמך מדוע הוא ככה מרוחק? מדוע אינו מעוניין בך, אם היית רואה אותה לעומתך.. אני לא מאמין שהביאו לו אותך, את לא הטעם שלו בכלל" מלמל ג'יימס וחייך חיוך מרוצה, תחושה לא נעימה עברה בגופי, הורדתי את ראשי מטה ולא שאלתי עוד שאלות הרגשתי שזה מיותר, רגלו של אבא קפצה ואני הסתכלתי לעיניו והתחננתי שלא יגיב, לא העזתי להסתכל על ניקולאס, לא רציתי לראות את תגובתו, לא רציתי לדעת את האמת.

התנחמתי במחשבה שאראה את דייגו, בן דודי שלא ראיתי חצי שנה, אך זה לא כמו לקבל את חיבוק החנק שלו.

חיכיתי לסיום החתימה על החוזה וקמתי במהרה מהחדר שהרגיש כל כך חנוק, לא רציתי שסלנה או אבי יבואו לחפש אותי אז יצאתי אל המרפסת הענקית והתיישבתי על הדשא הלח, שמעתי צעדים אז התרוממתי כיוון שלא רציתי שיראו את דמעותיי, התכוננתי להיכנס אל תוך הבית, אך ניקולאס פקד בקול כבד.

"שבי." התיישבתי כיוון שלא הייתה לי ברירה אחרת.

"אני לא צריכה הסבר, לא באמת. גם אם זה יגרום לך להרגיש אשם פחות, זה מיותר, אז תחסוך ממני." מלמלתי והופתעתי מקולי היציב, הצמדתי את רגליי אל בטני וחיבקתי אותן.

"אז חסכת זאת ממני." מלמל בשקט והתיישב בדשא לצידי, ריחו כמו סערה עף אל פניי וריחו אפף את כל סביבתי, הרגשתי כיאלו אני טובעת מעצם סביבתו. הייתי עצבנית עליו כל כך.

אני יודעת שביקשתי ממנו לא לספר לי עליה, אך חלק ממני רצה לשמוע אותו, חלק ממני רצה שיגיד שזה שטויות ושבריאן בכלל צחק, אך הוא לא עשה זאת.

כמו שלא עשה כלום שגיימס לכלך עלי.

קמתי ראשונה מהדשא וצעדתי אל עבר חדרי החדש, בזמן שתיקנתי את האיפור שמעתי את כל האורחים נכנסים, התנשמתי לרגע וקיוותי שהכל יעבור חלק, צעדתי אל עבר הסלון וראיתי את אחותי, חיבקתי אותה והבטחתי שאספר לה על כל מה שקרה בפגישה לאחר הארוחה, כשאר ראיתי השער נפתח ודייגו צועד אל תוך הבית רצתי הכי מהר שהצלחתי וחיבקתי אותו חיבוק דוב, והוא החזיר לי חיבוק חונק במיוחד.

"לא ראיתי את המפלצת שלי כמעט חצי שנה." מלמל וחייך את חיוכו המוכר. "את חייבת להכיר את חברי הטוב אנדרו." הוסיף דייגו.

"שלום אנדרו אני זואי." חייכתי חיוך קטן והושטתי את ידי.

"לא אמרת לי שהיא יפה כל כך." מלמל לדייגו ונישק את קודקוד ידי והתקרב אלי לנשק את מצחי,הסתכלתי לרגע אל ניקולאס שדיבר עם אחיו, כנראה שלא שם לב, לא רציתי לנגב את רוקו מידי מולו, אז חייכתי והלכתי אל עבר שאר הנשים של בעלי הכנופיות וניגבתי את ידי במגבת שהונחה על השיש, איכס.

התיישבתי על הדום (שרפרף.) ליד ניקולאס שדיבר עם ג'יימס, בראין, בחור בשם מרקו שאני מכירה כיוון שעובד עם אבא שלי ואיש בשנות השישים שלו בערך.

"הכיסא הזה לא נוח." מלמלתי בעצבים ושיניתי תנוחה, אך ניקולאס תפס במותניי והושיב אותי בין רגליו, הלב שלי דהר כשנוכחותו כילתה את שלי, הזקפה שלו הייתה לחוצה כנגד ישבני.

הסמקתי כל כך עד שהסומק צרב את חזי ופניי וגרם לליבי לפעום במהירות כמעט בלתי אפשרית. כל הנוכחים בחדר סיבבו את מבטם אלינו, רציתי לברוח ממנו אבל ידיו כלאו אותי.

"נוח לך מספיק?" שאל, קולו העמוק מכשף אותי ועיניו מקדישות צומת לב רק אלי.

"Um belo pedaço de tesão, inconcebivelmente pelicano" קיללתי בפורטוגזית בשקט כדאי שאף אחד לא ישמע.

"אנגלית בבקשה." חיכך בגרונו וחשף את גומותיו העמוקות.

כעבור כמה דקות התיישבו כולם על הכיסאות והתחילו לאכול את הבשר והמטעמים שהכינה סלנה, אך לא ראיתי את ניקולאס מאז שנתן לי לברוח, מה שהדאיג אותי מעט אך התעלמתי והתיישבתי ליד דייגו.

"איפה חברך?" שאלתי בחיוך קטן והעמסתי את צלחתי באוכל.

"הלך לשירותים לפני רבע שעה." עיקם את פניו והרים את הטלפון מהשולחן.

"הבית הזה ענקי, כנראה הוא עדיין מחפש את השירותים" גיחכתי.

"כנראה." התחיל לצחוק  "אז מתי את עוברת לגור כאן?" שאל ונתן מכה קטנה לידי.

"היום, אך כנראה מחר נביא את כל הדברים שלי מהבית של אבא." חייכתי ושמעתי קול כיסא נחרק לידינו. פניו של דייגו נמלאו חרדה.

"מה לעזאזל אחי" שאל דייגו את אנדרו, שפניו היו נראות כמו גיהנום, ידיו היו חבולות ופניו נראות במצב נוראי, כיאלו מישהו שבר את אפו ולסתו. "נראה לי נשבר לי כל חלק מהגוף." מלמל אנדרו ושיפשף את ידו, מבטו נחת עלי ועיניו הסתכלו עלי הוא עיקם את מבטו ונשם עמוק.

ניקולאס..

ניקולאס.

ניקולאס.

לא ראיתי אותו כבר חצי שעה מאז שעמדתי עם הנשים של בעלי הכנופיות, הוא הרביץ לאנדו.

פירוש הקללה- בן זונה חרמן, שקנאי בצורה בלתי נתפסת