האובססיה שלי

זואי- פרק 42

אזזז יש לי יום הולדת והעלתי פרק לכבוד זה❤️
פרק הבא אחרי כיפור❤️

ניקולאס ישב מולי בכיסא והסתכל עליי במבטו.
אהבתי את האיש הזה יותר מכל, מהרגע הראשון שראיתי אותו.

״כואב לי הבטן״ חייכתי בשטוטיות כיוון שידעתי שזה בגלל שאכלתי מלא, הייתי צריכה את האוכל הזה, במיוחד אחרי שהודיעו לנו שסמי בסדר!

הטלפון שלי רטט בחוזקה בפעם הרביעית הבטחנו אחד לשניה שלא ניגע בטלפון אבל לבסוף.. עניתי.

״גולייט מה קרה?״ חששתי שקרה לה משהו כיוון שהתעקשה והתקשרה עד שעניתי.

״זה הוא! אני ראיתי אותו! הוא היה בבית.״

״סליקת אותו?״ שאלתי ישר הבנתי על מי היא מדברת, על האבא של התינוק שלה.

״לא.. ברחתי״

״איפה את עכשיו? הוא עדין בבית!״

״מחוץ למסעדה שלכם..?״

״ניקולאס! יש מישהו בבית שלנו הוא בא אל גולייט והיא ברחה לפה כי היא מכירה אותו מהעבר אמרתי במהירות ובלחץ בולעת רוק בעצבים ומנסה להירגע.

ניקולאס הרים את גבתו, הניח כסף על השולחן והלך לדבר בטלפון לבדוק מה קורה אצלנו בבית ומי זה.

גולייט נכנסה אל המסעדה במהירות והתיישבה מולי במקום של ניקולאס, נשמותייה היו כבדות כיאלו רצה והפנים שלה אדומות ומזיעות.

״תספרי לי, הכל.״ אמרתי בתוקפנות.

״ראיתי אותו יושב בפינה של המסעדה, על גופו ישבה חליפה אדוקה בצבע שחור, ועיניו לא נעו ממני, הייתי בת 15.. אהבתי שמסתכלים עלי, במיוחד הוא.״ מלמלה גולייט בעינייה הופיעו דמעות וליבי יצא אליה.
״הוא הביא לי את המספר שלו ודאג לי למסעדות ובגדים, נשיקות קטנות והתכרבלויות.
הרגשתי מלכה, הרגשתי בבית.״ חייכה אלי בעדינות.
״עשינו את זה בגיל 18 הוא חיכה לי, ואז הוא המשיך, ולא עצר. הוא לא עזב אותי גם לא לשניה אחת.. הוא התנהג כיאלו הייתי עשויה מזהב, כולם ידעו שהייתי שלו.״ המשיכה והביטה אל נקודה לא ברורה.

״אני לא ידעתי..״ מלמלתי אליה

״הוא הבטיח לי שלא יחפש מידע על המשפחה שלי, ואני לא על שלו זה היה ההסכם הפרטי שלנו משפחות מחוץ לתחום.״ חייכה אלי בעדינות ואחזה את ידי בחוזקה.

״איך לא ידעתי עליו?״ שאלתי לא מכעס אלא מדאגה.

״הייתי אומרת לך ולאבא שאני אצל חברות או שהייתי רבה עם אבא ובורחת אל ״חברה״ ללילה אחד.״

״הייתם.. זוג?״

״לא, לא הבנתי את זה כאשר הייתי נערה לפניי כמה שנים.. חשבתי שהוא אוהב אותי אבל הוא רק רצה את הגוף שלי עשיתי טעות שהבאתי לו לגעת בי לפני כחצי שנה, הוא הכניס אותי להריון ואז נפנף אותי וזרק אותי ואת התינוק.״ דמעות זלגו במורד לחייה התאפקתי לא לבכות גם וקמתי לחבק אותה בחוזקה.
״נדבר עם אבא, אני אספר לו את האמת.״ מלמלה בשקט קולה כמעט לא נשמע מבעד לרעש המסעדה.

המבטים שנחו עלינו היו מעיקים וממש התחשק לי לעוף משם, אני מבינה אנשים על כך שהסתכלו אך לא על כך שצילמו או שהעזו לצחוק.
מפגרים.

קמנו מהשולחן ויצאנו אל האוויר הפתוח, ניקולאס ישב על הספסל מעץ, רגליו פתוחות ומרפקיו על ראש הספסל. הגבר הזה פשוט מושך בצורה בלתי יתוארת.

התיישבתי לידו וגולייט התיישבה לידי נשיפה נפלטה מפיה והקלה הייתה על פנייה.

״אתה מכיר אותו נכון?״ שאלה

״כן״

״אתה יודע מה הוא עשה אצלי בבית?״ הוסיפה

״כן״

״אתה יכול לדבר ולהרחיב?״ שאלה בעצבנות.

״לא.״ מלמל.
שתקתי.

ישבנו שם בערך רבע שעה עד שמכונית ספורט אדומה נעצרה מולינו ובריאן יצא.

״אני לוקח את אחותך הביתה.״

״אלך איתה! היא לא יכולה לחזור לשם ככה לבד היא בהריון ובלחץ שלא יקרה לה משהו.״ התפרצתי

״האבא של הילד או הילדה שלך רוצה לדבר איתך והוא אמר ללא ספקות, הוא רוצה לדבר איתך״ בריאן אמר לגולייט אך הביט בי לראות אם זה בסדר.