זואי- פרק 55

3K 177 27
                                    

גולייט ואני ישנו בסוויטה לקראת החתונה שתתקיים מחר בזמן שניקולאס ישן בביתו של גיימס אחרי שהלכו לבדוק חליפות חתונה עם אימם.

בחילה הסתחררה בביטני ואני לחצתי עם ידיי כדי להעביר את התחושה, גולייט עדיין ישנה אז יצאתי אל הבריכה שהייתה לנו בחדר.

שחיתי הלוך וחזור ללא רגע מנוחה עד שהרגשתי חסרת נשימה, הנוף היה מהמם והחדר שלנו היה מאובזר בכל טוב, גולייט אירגנה מסיבת רווקות לערב אז החלטתי לנצל כל טיפת זמן שנותרה לי.

נכנסתי אל המקלחת והתמרחתי בכל טוב עד שנהיה לי ריח של עוגיות קוקוס.

לבשתי בגדי כותנה לבנים אשר התאימו ליציאה מהבית, נעלתי נעלי עקב בצבע שמנת ותיק בצבע לבן עם זהב ויצאתי מהחדר.

גללתי בטלפון וקיבלתי תמונה מניקואלס.

בתמונה הוא צילם את פניו חלקות ללא זיפים ורשם

״חזרתי להיות תינוק בישבילך״

צחקקתי וצילמתי לו את בגדיי.

״אני הופכת להיות כלה בישבילך.״

״לאן את הולכת.״ שאל ושלח לי כמות נכבדת של סמיילים של לבבות.

״לעשות סיבוב במרכז קניות.״

לאחר כמה דקות קיבלתי תמונה של כרטיס אשראי.

״תשתמשי בכמה שאת צריכה.״ הוא רשם, גילגלתי עיניים ומחקתי את התמונה מהטלפון שלי.

״יש לי כסף.״ רשמתי וסגרתי את הטלפון אך הוא נדלק בשנית כאשר ניקולאס רשם ״גם לי.״ ושלח עוד הפעם את התמונה.

איך הוא ידע שמחקתי את התמונה? הירהרתי אך לאחר כמה שניות וויתרתי, כנראה יש לו תוכנת מעקב לטלפון שלי, מפתיע..

עצרתי את הרכב בדיוק בכניסה לחנות בגדי הלבשה תחתונה ויצאתי, האומנם זה לא ויקטוריה סיקרט אבל הדברים שם היו מיוחדים כל-כך, צעדתיי עם חיוך נבוך אל עבר הקופה ושאלתי את אחת העובדות שמה אם יש בגדי הלבשה תחתונה לערב כלולות, היא שלחה אותי אל מחלקה אחורית ועזבה, עמדתי שם המומה ומופתעת לגמריי, הכל היה כל כך יפה.. אבל דבר אחד תפס לי את העין, חזיה ותחתונים בצבע אדום-בורדו עם אבני סברובסקי המעטרים אותה היה את אותו הדגם בצבע ורוד ברבי ולבן עמדתי כמה שניות והתלבטתי אם ניקולאס יאהב אותם.

"הן עוצרות נשימה!" מילמלה בחורה בסביבות גיל ה-40 חומת עור.

"הן לערב כלולות.. אני לא בטוחה אם הן יתאימו." השבתי וחייכתי חיוך נבוך.

"כנראה אם אני הייתי לובשת כאלו בערב כלולות שלי לא הייתי מתגרשת." התחילה לצחוק וסחפה אותי איתה.

"טוב עכשיו אני חייבת לקנות אותן." לקחתי בצבע בורדו, ורוד ולבן בנוסף כמה שמלות ללילה וחזיות.

הגעתי לקופה ושילמתי 180 לירה שטרלינג לקופאית, נפרדתי משלום מהאישה הנחמדה שעזרה לי קודם ויצאתי אל התחנה הבאה, בגדים למסיבת רווקות.   

נכנסתי לחנות עם שמלות תצוגה מהממות ומדדתי שלושה, לאחר כמה שניות שלחתי לניקולאס.


Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.

Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.


"כתום או אדום?" שלחתי לגולייט שראתה לאחר כמה שניות.

"מה את סבתא זקנה? תראי עור! תלבשי משהו וורודד!" התגובה שלה הייתה צפויה.

"חכי אני אלבש משהו אחר, בינתיים קומי לאכול"

"חכי אני אלבש משהו אחר, בינתיים קומי לאכול"

Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.


"זה מה שאת לובשת." כתבה ושלחה סמיילי מתלהב.

שילמתי על השמלה עוד 120 לירה שטרלינג ויצאתי מהחנות, התחנה האחרונה היא טבעת לניקולאס.    נכנסתי לחנות ברגליים רועדות, ידעתי מה אני רוצה, טבעת בצבע כסף שתתאים לאגודל שלו, מבחוץ היא בצבע כסף ופס שחור ומבפנים כיתוב חרוט בזהב "השומר שלי" הייתה לזה משמעות מבחינתי, הרגשתי בטוחה בסביבתו, הוא גרם לי להרגיש מה שאף אחד אחר לא.


האובססיה שליWhere stories live. Discover now