האובססיה שלי

זואי- פרק 50

עוד פרק ב-120 כוכבים!!!!!!!

יש אנשים האומרים שהשצעקה זה הדבר הכי נורא בעולם, אני אומרת שזה בכלל השתיקה.

הוא לא אמר מילה, הוא ישב זקוף ורגוע בכיסא ולא העיף מבט לעבריי מאז שעליתי למכונית, הסתכלתי על פניו בנסיון לקרוא אותו אבל עיניו היו כהות ונוקשות והוא אפילו לא הביט בי.

כאשר הגענו לרחוב לאחר נסיעה ארוכה ששיתקה לי את התחת, הגענו למקום אשר היה קרוב לביתי וגם לבית של סלנה עצר, הוא חיכה שארד מהמכונית ודפק גז, הוא לא הסתכל לאיזה צד הלכתי או בכלל אם הגעתי לשם בשלום, הוא פשוט נסע משאיר אותי עם הבלבול והכעס.

ההרגשה הזאת הייתה מרסקת, לדעת שלא אכפת לו ממני עד כדי כך? באצבעות רועדות הרמתי את הטלפון והתקשרתי אל גולייט שלא ענתה.

המחשבה היחידה שעברה בראשיי הייתה שבא לי לשבת ולבכות, לא היה לי כוח להזיז את רגליי אל עבר אחד הבתים, אז ישבתי, ישבתי על הרצפה של הרחוב ונשמתי נשימות רועדות, מה קרה כאן הרגע?
הוא לא שמח לראות אותי? אחרי שנחטפתי על ידי אחד האויבים הפסיכופטים שלו? הוא פשוט נסע משם כיאלו אני כלום ושום דבר.

התרוממתי על רגליי לאחר כמה דקות והתחלתי לצעוד לאט אל עבר ביתי, לא רציתי להפריע עוד לסלנה ואם לומר את האמת נמאס לי לגור שמה, אני מרגישה לבד ובודדה רוב הזמן, סלנה עובדת ואני לבד בבית.

כאשר הגעתי אל הבית הורדתי את הנעליים והלכתי במהירות אל המקלחת הרגשתי מלוכלכת, זרקתי את הבגדים לכל מקום ונכנסתי במהירות אל מתחת למים.

שפשפתי את גופיי בחוזקה, כאב לי, הרגשתי מלוכלכת, עורי הפך לאדום במהירות וליבי פעם בחוזקה.
הוא לא הסתכל עלי, הוא לא הניח את עיניו על עיניי אפילו לשניה אחת במכונית.

פקחתי את עיניי אבל הדבר היחיד שהצלחתי לראות היה שחור, הרגשתי חלשה כל כך וגופיי שרף.
העיניים שלי נעצמו לאט וראשיי צנח אל רצפת המקלחת.

לא הרגשתי כלום, אפילו פעימות ליבי נפסקו.

״זואי.. תתעוררי, קדימה.״ הרגשתי יד עדינה מלטפת את ראשיי.

פתחתי את עיניי בעדינות אך אור חזק חדר אליהן ועצמתי אותן בחזרה, הרגשתי את גרוניי יבש מידי כדי לדבר אז שתקתי והקשבתי אל הקול שדיבר באוזניי, קיוויתי כל כך שזה ניקולאס שהבין מה קרה וחזר אליי.

״אני וגיימס דיברנו.. אנחנו לא יכולים לעשות את זה.״ זאת הייתה גולייט..
״אני לא מאמינה לזה שהוא מצא אותך וברח כמו פחדן, אנחנו צריכות לברוח מבני המשפחה הזאת, הם דפוקים.״ אמרה בכעס והמשיכה ללטף את ראשיי בעדינות.

לאחר כמה דקות פתחתי את עיניי, מגבת עטפה את גופיי וגולייט ישבה על המיטה לידי.

״את בסדר״ מלמלה יותר לעצמה מאשר אליי.

״תמיד״ קבעתי.

״אל תברחי ממני זואי, אני לא יכולה לאבד גם אותך.״ התקרבה אלי וחיבקה אותי.

״אני לא ברחתי, חטפו אותי.״ מלמלתי והתעלמתי מהחלק האחרון שאמרה, מגיל צעיר התנהגתי כמו אמא בישבילה למרות שאני יותר קטנה ממנה, אני לא יכולה לעשות לה את זה, לשבור את ליבה בכך שאמות.

מה?״ שאלה כלא מאמינה.
״מי חטף אותך?! ידעתי שלא תברחי, אמרתי לדפוק הזה, הוא לא הקשיב לי, הוא אמר שראו אותך במצלמות עם עוד גבר וששאל- סליחה איים על כמה רופאים ועדים להגיד לו מה קרה, הם אמרו שראו אותך הולכת עם איזה גבר אל אחד החדרים בבניה, ולאחר מכן הוא סחב אותך למכונית שלו״