האובססיה שלי

זואי- פרק 52

חזרתייי! אז תנחשו מי לא הצליחה להתחבר למשתמש שלה והייתה בטוחה שהוא נמחק? אני.
עוד פרק ממש בקרוב, תתכוננו להעמסת פרקים (הפרק אין הגבלת כוכבים כיוון שפרקים הולכים לעלות בקרוב).

הורדתי את החזייה והתקשתי לפתוח אותה, עיניו הביטו בידיי מנסות לפתוח את החזייה בסירבול אך הוא לא הציע עזרה אלא נהנה להסתכל בי מתקשה. לאחר כמה דקות הצלחתי וחשפתי את שדיי לעיניו השוטות.
לאחר מכן עברתי אל תחתוניי אך החלטתי שלא אעשה זאת הפעם ונכנסתי למקלחת.

הדלקתי את המים וסגרתי את הווילון, אך הוא משך אותו ומלמל שהוא רוצה להשגיח שלא יקרה לי משהו, באינסטינקט ראשוני כיסיתי את שדיי במהירות אך לאחר כמה שניות הורדתי את ידיי אל ביטני וכיסיתי אותה.

לא ציפיתי שיהיה לי כל-כך מביך להיות ערומה מולו.

״ Il tuo corpo è come il sole, abbaglia i miei occhi״ מלמל כמה מילים לא מובנות שבקושי שמעתי, אהבתי לשמוע אותו מדבר הקול שלו היה כמנגינה אלימה לאוזניי. (הגוף שלך הוא כמו השמש, מסנוור את עיניי)

״אני נאמנה רק אלייך ניקולאס.״ מלמלתי לאחר דקות ארוכות של שקט, אך הוא המשיך לשבת שם עם זקפה ענקית, עיניי נפקחו מעט בבהלה כאשר ראיתי שזה רק גודל, אני לא אגזים ואגיד שהדבר הזה בגודל של זרוע של בן אדם.

הגוף שלי הגיב למבטו לא טוב, הוא סרק אותי.
הוא העביר את עיניו משפתיי אל צווארי ומצווארי אל שדיי ולאחר מכן אל ביטניי, המוח שלי התפלל לכך שיקום ויגע בי, שיעביר את ידיו המחוספסות על גופיי אך עיניו סירבו לבקשתי, הוא התרומם ויצא לכמה שניות מהחדר וכאשר חזר היה בידו חולצה שלו ובוקסר.

״תלבשי את זה.. עד שיביאו את הבגדים שלך לכאן.״ מלמל וחזר להתיישב הפעם פרצופו תקוע בטלפון, הנהנתי לאישור ויצאתי מהמקלחת להתנגב.

הוא כל כך קר, כיאלו הבן אדם שהיה לפניי נעלם, כיאלו עכשיו זה רק אני ועצמי.

לבשתי את הבגדים שהביא לי וריחרחתי אותם בחשאיות, היה להם את הריח שלו ריח של סיגריות ובושם יקר שעף לנחריים שלי ובלע את גופי, התפללתי שלא ראה את מה שעשיתי.

יצאתי מהמקלחת החנוקה ישירות אל הסלון.

״תקשיב לי.״ מלמלתי והתיישבתי לידו בספה.
״ניקולאס.״

״את רוצה להגיד לי שלא בגדת בי? את רוצה להגיד לי שהוא חטף אותך ישירות אל איזה מסעדה יוקרתית של כל כך הרבה שעות מלונדון? בישביל מה?״

״כן, אם אתה לא מסוגל להאמין לי אז תזרוק אותי.
תמצא לך אישה שאתה תוכל להאמין לה.״ הוצאתי את המילים במהירות מסחררת שבשניה שהן יצאו התחרטתי ורציתי שיכנסו בחזרה.

״בכזאת מהירות את נפטרת ממני?
אולי באמת אנחנו צריכים להיפרד כל אחד לדרכו.״

״זה לא.. זה לא ככה.״ עצרתי אותו והנחתי את כפות ידיי על פיו במטרה לחסום את השטויות שאומר.
״לא הייתי עוזבת אותך, לא את גולייט שבהריון או את סמי שבבית חולים ואפילו לא את אבא שלי.
אני מאמינה שתוכלו לחיות בלעדיי אבל אני לעולם לא אצליח לחיות בלעדיכם.
אני מחכה לחתונה שלנו כל כך ומתפללת שסמי יוכל להיות איתנו, אל תהפוך אותי למפלצת בוגדנית״

הוא הסתכל עלי וקם על רגליו במהירות.
״תשבעי לי שלא הנחת לגבר הזה להניח עלייך את ידיו, שלא ידעת שהוא הולך לקחת אותך, אני אאמין לך. גם אם אגלה שזה שקר כואב ומכאיב אני אאמין לך.״

״אני נשבעת לך, שאם הבאתי לגבר אחר להניח עלי את ידיי מהרגע שראיתי את עינייך מונחות עליי אל תסלח לי מעולם.״ אני חושבת שהמילים יצאו כתחנונים, כבקשה דומעת.

״אני לא הולך״
הוא קם על רגליו ויצא מהבית בדיוק כאשר גולייט נכנסה.

האם אני יכולה לחשוב שלא יחזור? הרי זה הבית שלו, נאנחתי והסתכלתי על אחותי מתרשמת מהבית.