שבת שלום מתוקות ומתוקים!
פרק הבא ב90 כוכביםם
ירדתי מהמכונית וצעדתי אל עבר ביתו של אבי ברגליים רועדות.
זה הזכיר לי את הרגע בילדותי כשקיבלתי במתמטיקה 64 כאשר אני ואבא למדנו כמה שעות ברצף.
פחדתי לאכזב אותו ושנאתי את המחשבה שאראה אותו מאוכזב.
עליתי במדרגות הכניסה ונכנסתי אל תוך הבית הגדול ששייך לאבי.
שלחתי חיוך קטן אל החיילים המוכרים וצעדתי אל הסלון.
ידיי החלו להזיע כאשר הגעתי למקום שאבא עמד.
חיבקתי אותו חיבוק גדול וחייכתי בעדינות.
״אני גדולה מידי לחיבוק?״ מלמלתי וצחקוק נפלט מפי, חיוך עלה על פניו של אבי שמהיר לחיבק אותי בחזרה,אבי נראה מבוגר בעשור מאז ההחלטה שאני וניקולאס נתחתן, כל שרעיון נחמד עלה בראשי.
״הבאתי צבע חום בהיר מהבית של סלנה ומברשת צבע.״ מלמלתי וחיוך ממזר נח על פניי.
אבי הביט בי ונענע את ראשו כלא מאמין.
״שב.״ קבעתי ומקמתי את הכיסא באמצע הסלון.
כאשר התיישב הנחתי שקית מסביב חליפתו כדי שלא תתלכלך, התחלתי לסרק את שיערו החלק והנופח שהיה כל כך שונה מישערה המתולתל של אימיי.
הכנתי את תערובת הצבע תוך כדי ערבוב עם החמצן, והתחלתי לצבוע מהחלק הקדמי אל האחורי מהמצח אל כיוון הקודקוד האחורי.
שמתי שעון על חצי שעה והתיישבתי מול אבי מתחמקת ממבטו ומביטה בשערו.
לא ידעתי כיצד להגיד זאת לאבי, ידעתי שזה שטותי שאני בלחץ אך איזה ילדה מסוגלת לעמוד רגועה מול אביה ולספר לו שמוכרחה להתחתן ממש עוד מעט.
דלת הבית נפתחה ואבי הזדקף.
יכולתי לזהות את הקול העבה והמחוספס הזה מכל מקום, אבא קם במהירות לקדם את פניו וביקש מהעוזרות להכין כוס קפה.
ניקולאס הנהן כאות תודה והתיישב לידי, כאשר ידו נחה בחופשיות על הירך שלי.
גופי התכווץ ובליבי היה רצון להכות אותו.
עיניו של אבי התעכבו על ידו הגדולה של ניקואלס.
עיניו של ניקולאס לעומת זאת היו ממוקדות ולא רמזו לכך ששם לב כמה מפריעה לאבי ידו.
״אז מה מביא אותכם לכאן?״ שאל אבי קולו חזר להיות קר.
״אני מתחתן עם הבת שלך עוד שבועיים בדיוק, ב-18.10״ קולו של ניקולאס לא השתנה גם לא במעט, היציבות שלו קרנה, אהבתי את אבי אך ידעתי שהחוזקות שלו הן לא יציבות.
אהבתי להרגיש בטוחה תמיד ופחדתי לאבד את האנשים הקרובים אלי, אני שונאת לריב לטווח ארוך זה גורם לי לחרדות..
״לא.״ השיב אבא במהירות ובגסות רוח, לא רציתי שניקואלס יתעצבן כך שמיהרתי לדבר.
״הסכמתי לכך.״ מלמלתי וחיוך קטן נח על פניי.
אך אבי לא השתכנע ולפני ששמתי לב אבי שלף אקדח וכיוון לכיוונו של ניקולאס.
הלב שלי הפך לקרח וזיעה קרה כיסתה את גבי.
עיניו של אבי נחתו עלי וגופי החל לרעוד.
״לכי לחדר שלך זואי, עכשיו!״ אבי התפרץ, אך לפני שהספקתי להתנגד ניקולאס מלמל.
״תישארי כאן.״ דמיי קפא בעורקיי, הקול השתלטני והרגוע שלו הצליח אכשהו לעזור לי לנשום יותר טוב.
״אבא אתה לא חושב בהגיון.״ מלמלתי בשקט והתקדמתי כמה צעדיים קדימה.
״זואי תתרחקי, אני עושה לך טובה.״ דרש אבא כאשר פניו נסערות ועיניו אדומות.
״לזה אתה קורא ״טובה״? להרוג את בעלי זה ״טובה״?״ המשכתי מנסה להחדיר הגיון למוחו, אך מהר מאוד הניח את אצבעו על ההדק.
זה הסוף.
רגליי רעדו וגופי איים לקרוס אך בדרך כלשהי הצלחתי, צעדתי לכיוון ניקולאס, הגנתי עליו בגופי אך זה לא היה הדבר שגרם לי לרעוד מפחד, אלא הידיעה שאני מגנה עליו עם ליבי ונשמתי.
YOU ARE READING
האובססיה שלי
Romans״רגע״ התחנן. "פאק, אני מצטער! תן לי להתנצל!״ מלמל בפאניקה והרים את ידיו. המילים שלו הפכו לרעש מטריד בראשיי, אני לא אסבול את זה שמשקרים לי. החיילים שלי אמורים להגן על אחיי, זה העבודה הדפוקה שלהם. הנחתי סיגריה בין שיניי ואת אצבעותיי על ההדק אך לפני ש...
