האובססיה שלי

ניקולאס- פרק 8

פרק הבא ב-30 כוכבים ❤️

עבר כמה ימים מאז הריב עם זואי.
לא דיברנו מאז, לא ציפיתי שזה יזיז לי כמו שזה מזיז.

ידעתי שהיום יגיע, ואצטרך לקחת אותה לפגוש את משפחתי, אחיי מכירים אותה, אך היא לא אותם.
התחמקתי מהיום הזה אבל ידעתי שהוא יגיע. הברית, כך קראו ליום הזה שכל אישה בכנופייה, צריכה לפגוש את משפחתו של בעלה.

היא צריכה לקיים ברית איתם, להבטיח שנשבעת שגם אם ראתה דבר שיכול לפגוע בשמם, לא תחשוף אותו.
ידעתי שהיא מפחדת מהיום הזה, כולן מפחדות.

אם אבגוד בה, היא תשתוק.
אם אאנוס אותה, היא תשתוק.
אם אכה אותה, היא תשתוק.
אם אפגע בה, היא תשתוק.

ולפני שהכרתי אותה, לא עניין אותי לפגוע בה.
אבל עכשיו, אני מרגיש כיאלו כל זה לא מגיע לה, כיאלו אני לא מגיע לה. היא סך הכל נערה מבולבלת שנולדה לחיים הלא נכונים.

היא צעירה ויפה, ואני אנוכי וקנאי מכדאי לשחרר אותה.

הקלדתי למספר שאביה נתן לי הודעה.

ניקולאס: היום אבוא לקחת אותך, נקיים את המפגש, בביתי.

זואי: ואם לא ארצה זאת?

ניקולאס: זה לא נתון לבחירה.

זואי: פשוט לא אבוא.

ניקולאס: בטוחה?

זואי: כן.

ניקולאס: אז ארים אותך על כתפיי, התגעגעתי לתחת הענק שלך.

זואי: אתה לא תצליח, הוא כבד ועקשן.

ניקולאס: נתערב שאצליח, אבוא בשעה 23:30.

זואי: למה כל-כך מאוחר?

ניקולאס: אני אהיה איתך.

זואי: אני לא צריכה אותך.

ניקולאס: בכל זאת אבוא.

אני יודע שבדרך כלל אביה לא נותן לה לצאת בשעות מאוחרות, והיא חוזרת עד שעה 00:00, אבל ג'יימס מסיים את "הנאום" שלו לחיילים, רק בשעה הזו.

ידעתי שהיא פוחדת ומנסה לשחק אותה חזקה בישביל להחזיק מעמד, היא פוחדת שיעשו לה משהו, והיא לא תוכל לעשות דבר.

אני לא מבין אותה, איך היא יכלה לצפות לחיים מאושרים אם אביה חלק מסוחרי הסמים והנשק הכי מפורסמים בלונדון, איך היא מסוגלת לצפות ממני להיות הבעל הטוב הזה כשאני חרא של בן אדם.

לאחר שהתארגנתי דאגתי שסלנה תישן כאן, כך שלזואי תהיה חברה בזמן המפגש.
ונסעתי אל ביתה.

ניקולאס: אני בחוץ.

זואי: אני לא באה ניקולאס.

יצאתי מהמכונית ונכנסתי אל ביתה, לאחר הפגישה שהייתה לי עם אביה החלטנו שעוד שבועיים בדיוק ביום רביעי תצטרך לעבור לגור אצלי.

צעדתי אל חדרה ונכנסתי אך היא לא הייתה שם, פעם שניה שלי כאן, והחדר השתנה.
מדפי הספרים שלה היו עמוסים מתמיד, וארון הבגדים שלה מסודר לפי צבעים וגדלים, פתחתי את המגירות בארון ונתקלתי בהלבשה התחתונה שלה.

היא הייתה פשוטה אך המוח שלי לא הצליח לעצור, את התחתוני סאטן האדומים עליה והחזיה האדמדמה.
יצאתי מחדרה מתנשף ופוחד לגמור רק מלחשוב עליה.

"זואי." קראתי בפעם הראשונה ללא כל מענה.

"זואי לעזאזל אנחנו לא משחקים מחבואים." קראתי בפעם השניה.

עצרתי לרגע וניסיתי להקשיב עד ששמעתי משיכת אף שהגיע מהשירותים, אהבתי שיש לה ולאחותה קומה שלמה משלהן כך שהשומרים כמעט ולא מטיילים כאן.

צעדתי בשקט אל השירותים ומצאתי אותה יושבת עם גבה אל הכיור, אפה אדמדם ועינייה מנופחות מעט.
המראה שלה יכל להיות ארוטי אם הוא לא היה שובר לי כך את הלב.