האובססיה שלי

זואי- פרק 37

איך שסיימתי ללמוד התחלתי לכתוב, מקווה שהפרק ימצא חן בעינייכם🫶

פרק הבא ב105 כוכבים💕

רוזה הורידה אותי בסימטה חשוכה לאחר רבע שעה של נסיעה, תכננתי את הכל בכך שסחטתי כמה שיותר פרטים מרוזה על הבניין והמבנה שלו.
גיליתי גם שקסיו זה דוד שלה שלמעשה אמור להחזיר חובות לריאן.

צעדתי אל חנות הבגדים הישנה אשר הייתה כמה דק הליכה מ״הבוטיק״ של ריאן.

היו שם כמה פאות ישנות ואיפור אשר פג תוקפו..

והחלטתי לשנות מאט את המראה שלי כיוון שאם קסיו ידע שאני ארוסתו של ניקולאס.. אני בספק אם גם ריאן לא ידע.

קניתי סומק, אודם בצבע אדמדם ופאה בצבע חום בהיר, קניתי עגילי חישוק עגולות וחולצה אשר הייתה מעט חשופה במחלקת הלבוש, כאשר עמדתי במראה לא זהיתי את עצמי.
את הבגדים שהורדתי שמתי בתיק וצעדתיי אל הקופה.

״80 פאונד, בבקשה.״ מלמלה הבחורה המבוגרת אשר עמדה בקבלה.

הנחתי את הכסף בשולחן, הכסף שעבדתי בישבילו כשהייתי קטנה.. ואולי גם סחטתי מאבא.. ומיהרתי לצאת לפני שאתפס על ידיי ניקולאס.

במהירות מצאתי את עצמי עומדת מול הבניין ומתפללת לטוב, נכנסתי אל הבניין בזהירות מביטה לכל עבר וסורקת הכל.
הכל כאן היה רגיל.
אפילו מחירון בגדים ומשקאות דהוי היה מודבק על הקיר.

לחצתי על הקומה החמישית והסתתרתי מפניי מצלמת האבטחה במעלית, עומדת עם פניי לכיוון דלתות הפלדה.

כאשר היא נפתחה עמדו מולי 2 שומרים אשר דרשו לדעת מה אני עושה.

״ריאן ביקש אותי.. הוא צריך להשתחרר.״ התפללתי שמה שאמרתי יתן לי לעבור.. לפחות עד השומרים הבאים.

״נצתרך לבדוק איתו.״ השיב השומר הגבוה יותר ועמד להסתובב.

״לא.״ מיהרתי להגיד ועצרתי אותו.
״הוא יכעס ממש אם תכנס כאשר הוא עירום.. ומוכן בישבילי.״ מלמלתי בזמן שאני מלכלכת את שפתיי ומרגישה בוגדת.

״תתן לה לעבור פשוט.״ מלמל השומר הנמוך יותר ומינה את דרכיי.
חייכתי אליהם חיוך קטן ומיהרתי לדרכי כאשר אבן גדולה ירדה מליביי.

המסדרון היה קצר ומולי היו 2 דלתות.
על אחת שמו של ריאן ועל השניה לא היה דבר.

לא הייתי בטוחה אם זה מלכודת והתפללתי שלא טעיתי כאשר פתחתי את הדלת חסרת השם.
שיחררתי נשימה כאשר ראיתי עוד דלת בה היה כתוב:

״נא לא להפריע.״

מה לעזאזל היה מחכה לי אם הייתי נכנסת אל הדלת הלא נכונה.. ואם זאתי גם לא נכונה, פאק.

דפקתי בעדינות ונכנסתי, מנסה להירגע ולגרום לנשימותיי להישמע פחות רועשות.

״מי זה?״ שמעתי קול מלוכלך קורא, קול שנשמע כל כך רע באוזניי.

״רק אני.״ מלמלתי בשקט ונכנסתי עומדת מול הגבר הכי מכוער שעיניי פגשו אי פעם.
אני מניחה שמגיע הגיל שמבינים שלא כל גבר שהוא עבריין הוא חתיך.. במיוחד לא הגבר הרזה להחריד עם השיניים הצהובות והגבות המחוברות שעמד מולי.

״ומי את?״ שאל וחייך חיוך ערמומי.

״הוזמנתי בישבילך.. כמתנה.״ השבתי וצמרמורת גועלית צימררה אותי, ומה אם הוא הומו? כאשר הביט בחזה שלי ללא בושה הבנתי שלא..
עיניי הביטו בעיניו וזיק נצץ בהן.
תפסתי אותו.

״אך יש לי תנאי אחד.״ מלמלתי והרמתי את ידי אל צווארון חולצתי, מתעסקת בה כפיתוי לעיניו המגעילות.
״אתה קשור לכיסא בזמן שאני מענגת אותך.״ הפלתי את הפצצה.

״אני לא בטוח.״

״או.. אתה תהיה בטוח כשנסיים.״ מלמלתי בקול פלרטטני ככל שאני יכולה והתפללתי שלא יראה את הלחץ שאני מרגישה.
הוצאתי מהתיק שרשרות ברזל שלקחתי מקסיו
וזרקתי לעברו.

״תתכונן.״ הוספתי לא התקרבתי כיוון שלא רציתי שיתפוס אותי בכוח, אז התנהגתי כיאלו אני מתארגנת גם, בכך שהורדתי את העגילים.

כאשר הוא היה קשור לכיסא ווידאתי שהוא קשור חזק ואינו מסוגל לקום.

״מתחילים?״ שאל וחייך חיוך גדול.

הוצאתי את הפאה מראשיי ושלפתי את האקדח מתיק הגב שלי, מכוונת את הקנה ישירות אל פרצופו המכוער.

אני יחדיר לו כדור אל תוך הפנים המסריחות שלו, ואז אהפוך אל אחת מהם.
אהפוך לרוצחת, חסרת לב.
ידיי רעדה מעט מעצם המחשבה הזאת, זה לא מה שרציתי ובטח שלא סמי.

הפחד והאימה שלו לא גרם לי לרגשות אשמה וזה גרם לי לתהות, האם כדי לי לעשות את זה?
אני פוחדת, פוחדת מזה שנהייתי לא אנושית.